עיתונאי צרפתי שהוחזק בשבי בסוריה במשך עשרה חודשים בידי "המדינה האיסלאמית", אומר כי אחד הסוהרים ששמרו עליו ועל עמיתיו בבית המעצר היה מהדי נמוש, המחבל שעשה את הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל. לדבריו, נמוש "נהנה להתעלל בעצירים".
העיתונאי, ניקולא אנה (HENIN) הוחזק בבית מעצר בצפון סוריה לצד העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי והעיתונאי האמריקני-ישראלי סטיבן סוטלוף, שהוצאתם המחרידה להורג תועדה בסרטונים שהפיצו הרוצחים.
אנה שוחרר בחודש אפריל האחרון עם עוד שלושה עיתונאים צרפתים. אמש הוא סיפר כי נמוש היה אחד משוביו, בתקופה שבין יולי 2013 לדצמבר של אותה שנה. פעם אחת, סיפר, נמוש חבט בו בפניו, ולאחר מכן נפנף מולו בכפפה מגואלת הדם. "הוא היה מאוד גאה בכך, ואמר לי: אתה רואה את הכפפות האלה? קניתי אותן במיוחד בשבילך, כדי להרביץ לך בפרצוף", סיפר אנה. "הוא שאל אם אני אוהב אותן. כזה היה האופי שלו, אלים ופרובוקטיבי. זה היה המהדי נמוש שראיתי".
עוד כותרות על המדינה האיסלאמית
אתמול: דאעש ערפו את ראש של חייל לבנוני שיעי
דיווח: דאעש מאמן את ארגון הטרור הגדול בסיני
כיצד ייראה המזרח התיכון ה"חדאעש"? פרשנות
אנה שוחח אמש עם כתבים, אחרי שפרטים שאמר לחוקרי המודיעין הצרפתי דלפו לעיתונות. במסיבת העיתונאים שכינס בפריז, אמר אנה כי הוא היה מעדיף שהדברים, ובהם הפרטים על העינויים שעבר עם עמיתיו בשבי, לא היו מוצאים את דרכם לתקשורת.
נמוש הוסגר לבלגיה בסוף חודש יולי אחרי שנעצר בצרפת בחודש מאי. עורך דינו מסר כי "מרשי מעולם לא תוחקר לגבי שבויים כלשהם". בפיגוע בבריסל נהרגו מירה ועמנואל ריוה, בני זוג מתל אביב, ושני אזרחים מצרפת ומבלגיה.
בסוף השבוע נערך בפלורידה טקס אזכרה לזכרו של העיתונאי סטיבן סוטלוף. מאות קרובי משפחה, חברים ופוליטיקאים גדשו את בית הכנסת במיאמי שבו נערך הטקס, והעלו שבחים לאומץ לבו של סוטלוף. "איבדתי את בני ואת חברי הטוב ביותר, אבל אני יודע שמותו ישנה את העולם", אמר אביו ארתור, בהתבטאות הפומבית הראשונה מאז פורסם הסרטון בו נראים הלוחמים האיסלאמיסטים עורפים את ראשו של בנו.
העיתונאי האמריקני-יהודי, שהחזיק גם באזרחות ישראלית, נחטף בסוריה באוגוסט 2013 לאחר שחצה את הגבול מטורקיה, במסגרת עבודתו העיתונאית במזרח התיכון. "אני גאה בבני על כך שהגשים את חלומו", אמרה אמו של סוטלוף, שירלי, "רוב האנשים מעבירים את חייהם מבלי שחשו הגשמה". במהלך הטקס הקריאה המשפחה קטעי מכתבים שכתב סוטלוף בשבי והוברחו אליהם. "אם לא נהיה שוב ביחד, אני מקווה שאלוהים יהיה רחום ויפגיש אותנו בגן עדן", כתב.