ההצלחה של דאעש היא ההצלחה של איראן

הזוועות שמבצע ארגון "המדינה האסלאמית" – דאעש - מדי יום ביומו באזורים הנתונים לשליטתו בסוריה ובעיראק, והעובדה שלוחמי הארגון מרחיבים את אחיזתם בחלקים גדולים של שתי מדינות מתפרקות אלו, גורמות לכך שבעיני רבים השאלה העומדת על הפרק כבר אינה האם תעמקנה מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, את מעורבותן במאבק נגד דאעש, אלא מתי וכיצד הן תעשינה זאת.

למעצמות, ובפרט לארה"ב, ברור, כי הסכנה הנשקפת להן ולבנות בריתן במזרח-התיכון מפניו של דאעש אינה גלומה דווקא ב-20 אלף החמושים של ארגון זה, שנחלו עד כה הצלחות צבאיות רק במדינות מתפרקות ובלתי יציבות, אלא בעיקר בעובדה שדאעש, כמו כל ישות שמקורה בארגון אל-קאעדה, אינו רק כוח צבאי אלא בראש ובראשונה רעיון אידיאולוגי שמתפשט במהרה בקרב אוכלוסיות מוסלמיות סוניות רבות במזרח-התיכון ומחוצה לו. יתרה מכך, דאעש כבר פועל באירופה, שם הוא מגייס לשורותיו פעילים וכן מאיים הוא בגלוי לפגוע בארצות-הברית עצמה.

מסע הכיבושים של דאעש - כל הכתבות, הפרשנויות והעדכונים

העמקה אפשרית של המעורבות האמריקנית במאבק נגד דאעש, אם וכאשר תקרה, לא תתבצע בחלל ריק, אלא בזירה מזרח-תיכונית סבוכה, אשר נתונה במערבולת של שינויים טקטוניים ומהירים, המוחקים את הגבולות המוכרים באזורנו, מבליטים את כוחן של ישויות תת-מדינתיות, מפרקים מדינות ובריתות, יוצרים ישויות אחרות ובריתות אחרות ומעצבים את המאבקים בין צירי כוח שונים באזור. בולט מכולם הוא המאבק האדיר בין "הציר השיעי" בהנהגת איראן, לבין גורמי הכוח הסונים, ששיאו במלחמת האזרחים בסוריה, אם כי בתוך "המחנה הסוני", ניטש גם מאבק לא פשוט בין הציר הטורקי-קטארי, המגובה על ידי ארגון האחים המוסלמים, לבין ציר מנוגד, הכולל את משטריהן של מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וירדן. כה מורכב הוא המצב עד כי מדינה כמו סעודיה יכולה לתמוך בקטאר, באחים המוסלמים ואפילו ב"ג'בהת א-נוסרה" של אל-קאעדה במלחמת האזרחים בסוריה ובו זמנית לפעול נגד אותם גורמים בזירה אחרת במזרח-התיכון.

מכל מקום, אם נבחן נכוחה את פני הדברים, נוכל לשער, במידה ראויה של זהירות כמובן, כי התעצמות כוחו של דאעש תגרור בעקבותיה העמקה של המעורבות האמריקנית בעימות נגד ארגון זה והדבר עשוי להוות גורם שובר-שוויון במשוואת הכוחות של המאבק הסוני-שיעי, בפרט במלחמת האזרחים בסוריה. נשאלת השאלה כמובן מי יהיה הצד המרוויח ביותר וכאן רוב כיווני המחשבה מוליכים למסקנה שהמרוויחה הגדולה תהיה איראן.

ראשית כל, דאעש הינו ארגון סוני. הוא אמנם אינו מצוי בברית עם השחקנים הסונים המרכזיים באזור, אלא נתפס בעיניהם כאיום, ואפילו נמצא ביריבות עם זרוע אחרת של אל-קאעדה הפועלת בסוריה, הלא היא ג'בהת א-נוסרה, אולם אם יספוג דאעש מהלומה צבאית אמריקנית משמעותית שתביא לאבדן הישגיו הטריטוריאליים בעיראק ובסוריה, ייגרע אחד מאויביו של הציר האיראני-שיעי במרחב זה וציר זה יוכל למקד את מאמציו נגד מה שייוותר מהמערך הצבאי הסוני. בסוריה יקבל הדבר משנה חשיבות, כיוון שהציר האיראני-שיעי יוכל להשתלט עד שטחים נרחבים יותר ולמקד את מאמציו הצבאיים בלחימה נגד ג'בהת א-נוסרה ויתר ארגוני המורדים.

שנית, אם אכן תהיה מעורבות צבאית אמריקנית מסיבית, הכוללת כניסת כוחות קרקעיים, קרוב לוודאי שיהיה מדובר בפעולה שתתרחש בשטח עיראק ו/או סוריה ולכן יהיו האמריקנים חייבים לקיים מידה כזו או אחרת של תיאום, אפילו ברמה הטקטית, עם כוחות צבאיים של הציר האיראני, ולו רק בכדי למנוע תקריות ירי בין יחידות אמריקניות לבין יחידות של משמרות המהפכה, חיזבאללה או הצבא הסורי. כבר בימים אלו מדווחים כלי תקשורת שונים על קיומם של מגעים בין ארה"ב ואיראן באשר ללחימה נגד דאעש. האמריקנים מכחישים זאת, אולם במקרה של מהלך צבאי אמריקני קרקעי, תיאום אמריקני-איראני יהיה כאמור בלתי נמנע.

שלישית, חזקה הדעה, שהאמריקנים, על רקע האבדות הכבדות שספגו במהלך שנות שהותם בעיראק ובאפגניסטן לא ימהרו לשלוח לעיראק או לסוריה כוחות קרקע, אלא יעדיפו שמלאכתם תיעשה בידי אחרים. אותם "אחרים" במקרה זה יהיו מטבע הדברים כוחות צבאיים השייכים במישרין או בעקיפין לציר האיראני ובמקרה כזה אין לפסול את האפשרות שהאמריקנים יעניקו לאותם כוחות סיוע לוגיסטי, מודיעיני או אחר.

כך או כך, במידה שייווצר מצב בו האיראנים יגיעו לכלל מסקנה שלארה"ב "בוער" יותר מהם להביס את דאעש וששיתוף פעולה אמריקני-איראני דרוש יותר לארה"ב מאשר לאיראן ולבנות בריתה, ידאגו האיראנים מן הסתם לגבות מארה"ב מחיר מלא. מחיר זה יכול לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים, החל מלחץ אמריקני על סעודיה, טורקיה וקטאר לצמצם או להפסיק את הסיוע למורדים בסוריה, דרך ויתורים אמריקנים במשא-ומתן על תכנית הגרעין האיראנית וכלה בהסרת הסנקציות האמריקניות המוטלות על איראן. מכל מקום, במקרה כזה תהיה איראן המרוויחה הגדולה.

ראוי כמובן לדון בזווית הישראלית של מהלך צבאי אמריקני משמעותי נגד דאעש. מצד אחד, ישראל, כמו סעודיה, ירדן ומצרים, לא תזיל דמעה במידה שדאעש יספוג מהלומה צבאית אמריקנית משמעותית, אולם מצד שני, יהא עליה להבין את ההשלכות של התחזקות הציר האיראני כתוצאה מהתפתחות שכזו. ישראל מטבע הדברים מעדיפה שמלחמת האזרחים בסוריה תימשך זמן רב ככל האפשר ומן הסתם מאחלת "בהצלחה" לשני הצדדים במלחמה זו, אולם אם תוכרע המלחמה לטובת ציר איראן-משטר אסד-חיזבאללה, יהווה הדבר אתגר צבאי ומדיני לישראל, אשר תצטרך להיערך לכך שחיזבאללה, למשל, יוכל לפנות את כוחותיו מסוריה ולסכן את ישראל ושתכנית הגרעין האיראנית תתקדם כמעט באין מפריע.

ישראל, שגילתה מיומנות מדינית במהלך מבצע "צוק איתן" והצליחה לתמרן במימיו המדיניים הסוערים של המזרח התיכון המשתנה, תצטרך להבין את מקומה אל מול גורמי הכוח השונים במידה וההתפתחויות יובילו למהלך אמריקני משמעותי נגד דאעש, אשר יסיר אמנם מטרד פוטנציאלי אולם בה בעת יעצים את אתגר ההתמודדות עם הציר האיראני. ישראל תצטרך להבין את מפת הבריתות והאינטרסים הסבוכה והפתלתולה ולכלכל את צעדיה בזהירות ובשום שכל.

הכותב הוא עמית מחקר במרכז משה דיין לחקר המזרח-התיכון ואפריקה ומנכ"ל חברת ג'י. אם. איי – מודיעין עסקי למפרץ