תושבי עוטף עזה חוזרים הביתה: "השורשיות חשובה לי"

עם כניסתה לתוקף של הפסקת אש בת 72 שעות בין ישראל לחמאס, אשר עתידה לסמן את הדרך להפוגה ארוכת טווח בלחימה ברצועת עזה, החלו אתמול (שלישי) תושבים רבים מהדרום לשוב לבתיהם, אותם נטשו עם תחילת המלחמה. "בימים שעברו לפני שהתפנינו מהבית ישנו חמש נפשות בממ"ד, על מזרונים. לא היה לנו מה לעשות", סיפר חגי מייזליץ, שחזר עם אשתו ריימונד וילדיהם לביתם שבקיבוץ ניר עם, על האווירה ביישוב בעיצומה של הלחימה וירי הרקטות. "זה ממש לא סימפטי לרוץ עם ילדה בת שלוש וחצי מהאמבטיה עם שמפו בעיניים לממ"ד. שיחקנו איתם משחקים כדי לא להלחיץ אותם". לדבריו, "ביום שעזבנו, בשעה שהעמסנו ציוד על המכונית, היה יירוט בשמי הקיבוץ. זו הייתה פעם ראשונה שראיתי את זה בעיני, ואז נפל לי האסימון שזה אמיתי".

מלחמה בדרום - כותרות נוספות:
משלחת ישראלית לקהיר: "חמאס ויתר על כל התנאים המוקדמים"
הקצין שחדר למנהרת הטרור ביקר את הורי הדר גולדין
תרחיש האימים של צה"ל על כיבוש רצועת עזה

חגי לא חסך ביקורת מקברניטי המדינה והצבא, ואף זעם על דבריו של מפקד פיקוד הדרום, אלוף סמי תורג'מן, שאמר לתושבי הדרום כי הם יכולים לשוב לביתם. "אני סומך על צה"ל, אבל האלוף לא יכול לקחת אחריות על התושבים. אם יש מנהרה נוספת, הממשלה הייתה צריכה לעשות פעולה הרבה יותר גדולה, כדי שלא נחזור לעוד סבב שכזה", אמר. עם זאת, הוא הדגיש כי חרף המצב הביטחוני הלוט בערפל, הוא ואשתו לא שוקלים לעבור מניר עם. "נולדתי פה", הוא מבהיר. "חשובה לי השורשיות. אנחנו מתכוונים לבנות פה בית".

מלבד המשפחות ששבות ליישובים, ישנם תושבים שהחליטו להישאר בבתיהם בחודש האחרון על אף המצב הביטחוני. אחד מהם הוא אושרי ביטון, תושב נתיבות, שמספר על מציאות יומיומית מורכבת מאוד. "29 ימים אני בלי עבודה. בכל ערב הנחתי את ראשי לשעה מקסימום - בכל מקום חוץ מאשר במיטה שלי, ללא אשתי והילדים. בנוסף, ישנו מחיר כספי עצום שמדינת ישראל תשלם עכשיו", אמר. ביטון הביע ספקות בנוגע להימשכות הפסקת האש. "אני שואל: 'מה יודע הקבינט שאנחנו לא?' הרי אם אין איזה שפן בכובע, אז נראה שבקרוב ייכנסו שוב בחזרה. אני מקווה מאוד שאני טועה".

לצד אלו, יש גם כאלה שמסרבים לקחת סיכון, לטענתם, ולשוב לבתיהם עד לסופו המוחלט של המבצע הצבאי. יעל לחיאני, תושבת נחל עוז, סיפרה על החששות שלה. "מהי תמונת הניצחון של חמאס? שנעזוב את הבתים שלנו – בנחל עוז, בכפר עזה, במפלסים, בנתיב העשרה, בזיקים, בכרם שלום, בכיסופים. שתהיה נטישה גדולה, מסיבית, והתושבים שקמו להפריח את השממה, ליישב את הנגב ולשמור אל הגבולות – ילכו למקום אחר. אז ידעו שחמאס ניצח", אמרה.

לחיאני הביעה ספק רב באשר לערובה הביטחונית של הממשלה והצבא. "אילו משפחות יסכימו להישאר כאן ולהגיע? מי יסייע לנו? מי יגן עלינו ויאפשר לנו לחיות פה בכבוד? מה ייעשו כדי שאפשר יהיה לחיות כאן?", תהתה.