כוחות צה"ל ישלימו, ככל הנראה כבר היום (ראשון), את ההיערכות מחדש על גבול הרצועה, לאחר שיסיימו את הטיפול במנהרות התקיפה של חמאס שנחפרו לעבר ישראל. צה"ל לא ייסוג לחלוטין מעזה, אך ייצא מהשטחים הבנויים וישאיר כוחות על רצועת שטח צרה מאוד בתוך הטריטוריה הפלסטינית. ההחלטה הזו נותנת בידי חמאס לגיטימציה ציבורית מסוימת להמשיך ולתקוף את הכוחות הישראלים. אולם בסופו של דבר, צה"ל ייסוג גם מהשטחים הללו ואז יעמוד הארגון בפני דילמה קשה - מה לעשות?
מלחמה בדרום | היום ה-27: עדכונים שוטפים
דובר אונרא בעזה: יידרשו 30 שנה לשקם הרצועה
השר אריאל: צריך מבצע קרקעי רחב ברצועה לנטרול הרקטות
צה"ל קבע את מותו של סגן הדר גולדין
מצד אחד, הציבור העזתי לוחץ יותר מבכל יום אחר על חמאס להפסיק את האש. ההרס ברצועה חסר תקדים. אין מדובר רק במספרי הנפגעים: יותר מ-1,700 הרוגים ויותר מ-9,000 פצועים. הנזק לתשתית פשוט בלתי נתפס: אלפי הבתים שנהרסו, אספקת החשמל שפסקה, היעדר מים ראויים לשתייה בברזים, מאות אלפי אנשים שהפכו לפליטים ובתיהם נהרסו. כל אלה הפכו את עזה למקום מלא מצוקה קשה, המשווע לכמה ימים של שיקום ושל שקט. לכן, ההסגה של צה"ל מכל שטחי הרצועה, תפגע בלגיטימציה הציבורית של חמאס להמשיך בירי ובפיגועים. ייתכן שהארגון יסתפק במקרה שכזה בירי של כמה רקטות והודעות על "ניצחון" ואט-אט יגלוש לתוך הפסקת אש ארוכת טווח מבלי להכריז עליה.
מצד שני, עצירה מוחלטת של הלחימה בשלב זה, מבלי שהתקבל הסכם שיכלול את "הסרת המצור", מהווה מעין הכרה של חמאס בתבוסה. בתחילת המבצע הציגו אנשי הזרוע הצבאית של הארגון, עז א-דין אל-קסאם, שש דרישות להפסקת אש: שחרור אסירי עסקת שליט שנעצרו שוב בגדה בתקופה האחרונה, הקמת נמל ימי, הרחבת תחום הדיג, פתיחת מעבר רפיח, פתיחת המעברים לישראל והסדרה של משכורות פקידי חמאס. אט-אט הצטמצמו הדרישות וראש הזרוע הצבאית של הארגון, מוחמד דף, אמר בשבוע שעבר שחמאס לא יסכים להפסקת אש אלא אם "תיעצר התוקפנות ויוסר המצור". אלה שתי דרישות ערטילאיות, אך מעניין היה לראות שדף לא דיבר כלל על שחרור אסירים או על הקמת נמל. ואם הסבב הזה יסתיים מבלי שישראל או מצרים הסכימו לקבל אפילו אחת מדרישות הארגון, הרי שחמאס ייצא מושפל, לא פחות.
הציבור הפלסטיני, שרוצה כעת שקט, ישאל את עצמו מדוע הארגון שהוביל את עזה לקטסטרופה עשה זאת ללא סיבה, ללא תוצאה. חמאס מודע לכך ולכן עלול להתפתות לעשות שני דברים: אחד, לשגר עוד ועוד רקטות כל עוד הוא יכול לירות, על אף שתהיה תגובה ישראלית מהאוויר לפחות; השני - להמשיך ולנסות להוציא לפועל פיגועים איכותיים, בעיקר דרך מנהרות שאולי נותרו ללא פגע, כדי להוכיח עד כמה ההכרזות הישראליות על "סיום הטיפול במנהרות", ריקות מתוכן. אולם פיגוע שכזה עלול להביא לתגובה ישראלית קשה במיוחד ואולי לשובה של הפעילות הקרקעית של צה"ל ושוב, הציבור העזתי ייאלץ לשלם את המחיר על תגובה שכזו.
המלחמה בעזה, ובמידה רבה גם חטיפת שלושת הנערים הישראלים בגוש עציון כמה שבועות לפני כן, נשאו כותרת אחת מרכזית: המבצע להצלת חמאס. הארגון יזם את החטיפה כמו גם את ההסלמה מול ישראל בעזה כדי למנוע את התמוטטותו הכלכלית ברצועה ולשמר את הרלוונטיות שלו בעזה ובגדה. הפעולות הללו נבעו מהמצוקה הקשה שאליה נקלע הארגון בגלל סגירת המנהרות בין מצרים ועזה, אובדן הפופולריות שלו ברחוב הפלסטיני והסכמתו ללכת להסכם פיוס שהביאה אותו למשבר של ממש סביב משכורות פקידיו. אלא שלקראת סיום המבצע הקרקעי של צה"ל ברצועה, ספק אם מסתמן פתרון קרוב למצוקות הללו. אפילו התמיכה הציבורית בחמאס סביב תחילת הלחימה בישראל, תישחק עם הזמן לאחר שכוחות צה"ל יסיימו את יציאתם מהרצועה.
