המבטא הערבי וקולות הירי חייבו איכון הטלפון

המענה הכושל בשיחה המצמררת של גיל-עד שער עם מוקד 100 שבה הוא נשמע בבירור קורא, "חטפו אותי", ממחיש באופן מוחלט כי רמת המוכנות של עובדי המוקד לתרחיש חטיפה היא נמוכה עד אפסית. אזרח המדבר בלחישה ללא הקדמה לכך ואי יכולתו להשיב על שאלות, הם דברים שמעידים על מצוקה ומחייבים מענה מבצעי גם אם בדיעבד היה מתברר כי מדובר באירוע סרק. מוקדן מקצועי אמור לדעת כי בעת צרה אדם מדבר בסערת רגשות או בכותרות קצרות. "חטפו אותי", זו אמירה ברורה וישירה, שגם ללא הצעקות "ראש למטה" במבטא הערבי, וגם ללא קולות הירי ברקע, היא נחזית להיות אמיתית. הדרך היחידה לשלול אותה הייתה על ידי איכון, מציאת ה"מתחזים" וביטול ההתראה. כך נכון היה לפעול בכל מוקד בשגרת אירועים.

עוד בנושא רצח הנערים:
"הבאנו שלושה": מה עוד נאמר בקלטת החטיפה?
נתניהו: "אם יהיה צורך, נרחיב הפעולה נגד חמאס"
"בלב אחד": תמונות ממסע הפרידה מהבנים

רק בשנה האחרונה סוכלו למעלה מ-40 ניסיונות חטיפה ביהודה ושומרון. כלומר, סוכל ניסיון חטיפה בכל שבוע בממוצע. ניתן להסיק מכך בבירור כי רמת האיום היא ממשית, וכי קריאה טלפונית כפי שנשמעה בקלטת מחייבת הנחיות ל"אפס שיקול דעת". אמנם הנחייה כל כך גורפת מייצרת הקפצות שווא, אך במציאות הנוכחית שבה כמעט בכל שבוע מסוכל ניסיון חטיפה, מדוע מצאו המפקדים לנכון להותיר את שיקול הדעת לגבי ההכרעה אם מדובר בהתראת שווא בידי המוקדנים? כמה שיחות כאלה, שנשמעות כתסריט חטיפה ממשי עם קריאה חלשה במבטא ישראלי וצעקות במבטא ערבי ברקע, מהולים כל אלה בקולות ירי הם שמעו לפני כן וסיווגו כאירוע הטרדה? אני מנחש שאפס, ושלא ניתן להציג תחקיר שסותר את הניחוש. כאמור, האחריות למוכנות הכוח מופקדת תמיד על בעל האחריות הכוללת ולא על דרגי הביניים, ודאי לא הדרג המבצעי.

המבוכה שנשמעה במוקד בשיחה, והחזרה של אחראית המשמרת על שאלת השגרה, "איפה אתה?" שוב ושוב מבלי שקיבלה מענה עליה, מעידות כי המוקדנים חשדו שמשהו קורה. שימוש באיכון סלולרי בזמן אמת כתגובה לניתוק השיחה ולשקט שהשתרר, היה מענה מתבקש בנסיבות התוכן שנשמע בה. היעדר השימוש באיכון מעיד כי שגרת העבודה באותו המוקד, אינה משתמשת באיכונים כמעשה שבשגרה, אלא מבקשת אישורי סמכות שמבזבזים זמן יקר, בו ניתן היה כבר לתת מענה מבצעי.

האזנתי להקלטות רבות בהן נשמעה הצלת חיים, ודרכן פוענחו אירועים פליליים. עם זאת, האזנתי גם ללא מעט אירועי כשל. השקט שהשתרר בתום הקלטת, אין בו להאשים בחטיפה ובתוצאותיה את השוטרים ואת המפקדים. הספק המצמרר שאולי בעבודה מקצועית יותר, בתוספת מידת רגישות, הדברים יכלו להתנהל אחרת, מחייב בדק בית מבצעי מקיף.

הכותב הוא ניצב בדימוס שכיהן כמפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה