"אנו מתנצלים בפני המשפחות החטופות אך עקב הקיצוץ הצפוי במערכת הביטחון, אין אנו יוצאים למבצע 'שובו אחים' ומבקשים את הבנת הציבור ומעריכים את יכולתו המופלאה לגלות אורח רוח בעיקר בעתות משבר".
"פעילות הביטחון השוטף בגבול ברמת הגולן תופסק עקב השקט היחסי על מנת לפנות משאבים לפתרון בעיית הדיור".
"עקב פריסת 'כיפת ברזל' בדרום האבטחה על יישובי האזור תופסק כליל על מנת לקיים את תכנית המע"מ של האוצר".
אם לפני כחודש, הכותרת הראשית באתר וואלה! של הפרשן אמיר בוחבוט היתה מצטטת גורם צבאי בכיר במילים אלה על אירועים שעתידים להתרחש, הטוקבקים היו רועמים. "לקצץ בשומן אוכלי החינם הפנסיונרים" במקרה הרע, או "להעיף את כל חיילי הקריה" במקרה הרע יותר. צריך להבין, מפקדי צה"ל אינם נבחרי ציבור. הם מונו על ידי סמכות הממשלה להביא תוצאות במלחמה הנוכחית ובזו העתידה לבוא. הם לא מוציאים תקליט, הם לא משיקים ספר ובטח שלא בנויים לספינים תקשורתיים בשקל וחצי ועד מיליארד וחצי.
כמה רחוק נראה נהי האוצר שבא במגע רק עם משרד הביטחון ולא עם אלון חסן או עם טייקוני התשתיות. הציבור, שעוד מצולק מימי האח הגדול של מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, רוצה צבא חזק ומנצח, הוא רוצה צבא שמביא תוצאות במהירות שיא, הוא רוצה צבא שמתכנס במחנות, בצבאות, בעזה ובחברון ולא בתכניות הכלכליות של אולפני הטלוויזיה.
כמה שווה הקומנדו הימי? דעה
רצה הגורל והמערכה הגיעה לצה"ל לרעה. בשונה משנים עברו, צה"ל היה כלוא גם בתוך כיפוף ידיים פוליטי של שני שרים אופוזיציוניים בקואליציה, והסטירות המצלצלות של האוצר נענו בקול ענות חלושה ממשרד הביטחון. תמונה של קצין ג'ובניק במידות יותר מדי גדולות נענתה בביטול טקס למשפחות שכולות במעלות. טבלה של הערך הנדל"ני של הקריה נענתה בביטול פעילות מבצעית קריטית.
אבל בצה"ל המשיכו כרגיל. להוציא את הרמטכ"ל, שבמקום תדרוכים מבצעיים היה צריך להגן על כבודם של משרתי העם - צה"ל שתק. לא היועץ הכלכלי של הרמטכ"ל בהתנגחות עם ערוץ טלוויזיה כזה, לא ראש אגף מבצעים בתחרות סטירות מול תחנת רדיו אחרת.
כולנו יודעים שכמו כל דבר במדינה, גם במערכת הביטחון דרוש חריש עמוק. גם בצה"ל יודעים את זה. אך יחד עם זאת, יודעים בצה"ל, שכאשר בערב חמישי מתרחש אירוע, מתייצבים בבסיסים בחמישי בלילה, בשישי בבוקר, בשבת בטלמון ובמשך שבוע ויותר בחברון. אני מבטיח לכם שיו"ר ועד עובדי החיילים הקרביים, סניף איו"ש, לא דאג להם לשעות נוספות.
מלחמה היא לא כותרת בעיתון
משרד האוצר העביר כמיליארד שקלים, יום לאחר תחילת המבצע לצה"ל. בשקט מופתי. באחוות רעים. היינו יכולים לדמיין לפתע שמדובר באותה המדינה. לפתע היו המשאבים הדרושים. לפתע פחדו שהספין התורן התהפך כבומרנג על מחשבי הטבלאות. לעתים נדמה, שעל פי רוב התקשורת וחלק מפקידי האוצר, העם רוצה לבתר את צה"ל לגורמים ולאכול את מרכיבי השכר והת"ש לארוחת בוהוריים. אך עמדה זו נתקלת בניגוד מוחלט לגיבוי ולרצון של העם, בצה"ל אקס-טריטוריאלי, חזק ומנצח.
אז כן, לבסוף יבינו שהשיח המדיני-ביטחוני פינה מקומו לשיח כלכלי-חברתי, שמונע מהרשתות החברתיות, מאתרי האינטרנט, מהעיתונות הכלכלית ומסדר-היום החברתי שכפה הציבור ובעיקר הדור הצעיר על הממשלה. וכן, לבסוף יבינו גם כי אמון הציבור בצה"ל ואמון אנשי המילואים במטה הכללי, הם עניין הרבה יותר מהותי לקיום צורכי הביטחון מאשר עוד מיליארד שקלים או שניים לתקציב.
אבל מה שצריכים להבין כעת, היא שמלחמה אינה עיתון. חטיפה אינה כותרת. צה"ל אינו שק אגרוף ספינולוגי. לגייר חיילים זה עולה כסף. לקחת חיילים למחנות ההשמדה עולה כסף. לגייס לוקים בתסמונת דאון עולה כסף. ללמד עברית חיילים בודדים עולה כסף. להחזיר חטופים עולה כסף. להגן על יישובים מפני מחבלים חמושים ברימונים ביישובי הנגב עולה כסף. לאבטח את פעילות משרד הביטחון בגבול רמת הגולן עולה כסף.
כל אלה דורשים ודרושים תכנית רב שנתית מאושרת מראש, דבר שלא ניתן לצה"ל בשנים האחרונות. מערכת הביטחון חייבת לעבור שינוי, אבל צה"ל, הוא חייב להמשיך במערכה הצבאית ולנצח. הייתי רוצה לסיים בימים קשים כאלה בזה שהצורך המבצעי מקבל צורה זוועתית של שלושה נערים יהודים חטופים הנמצאים רחוק מהבית, במילותיו של הקטגור שלי ג'רי סיינפלד שאמר ש"זה מדהים שבכל יום, כמות החדשות במדינה מתאימה בדיוק לאורך העיתון". אך אסיים במילותיו של הסנגור וינסטון צ'רצ'יל שאמר: "אנחנו לא פורקים תחמושת, אלא טוענים היסטוריה, והיא שתכתיב את חיינו הקשים גם כך לעוד שנים רבות".
הכותב הוא רב-סרן (במיל'), לשעבר דובר השר לביטחון פנים וכיום דובר עיריית חיפה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד