פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קצין איסוף: למה אנחנו צריכים מטה כללי מנופח?

      גם לאחר שיוכרע גורלו של תקציב הביטחון לא ישוב צה"ל לכפי שהיה והציבור יוסיף להביט בכעס על קציניו. על המטה הכללי לקצץ בתוכו לפני שהוא מקצץ טיסות ואימונים קריטיים

      אלוף גדי איזנקוט מונה לתפקיד סגן ראש המטה הכללי, ינואר 2013 (יח"צ , באדיבות דובר צה"ל)
      גנץ (מימין) ואייזנקוט (שני משמאל). זה שיוצא וזה שיכנס? (צילום: דובר צה"ל)

      המטה הכללי של צה"ל מסרב להפנים כי הר געש התפרץ בחברה הישראלית והלבה מאיימת לכלות חלקים ממנו. פרופסור יחזקאל דרור כתב בספרו "מנהיג תהיה לנו" כי "הבנה רחבה ומעמיקה ככל האפשר של המציאות היא חיונית למילוי מיטבי של משימותיך". אך המטכ"ל לא השכיל להטמיע את משמעות הביקורת הציבורית על תקציב הביטחון בקרב שאר מפקדי צה"ל - והבזבוזים נמשכים.

      קצין איסוף - טורים אחרונים
      בשר טרי ואימוני מתח: כך יאמן צה”ל חיילים חזקים יותר
      איך נכנסים לראש של המחבל הספונטני?
      מפקד הגיס הצפוני: ”יש דרך למנוע ירי רקטות”

      בצה"ל מחכים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, השקוע בבעיות פוליטיות, כדי שיכריע ויעביר אליהם את התקציב שהובטח על ידי פקידי האוצר. אך גם כשזה יקרה, הצבא לא ישוב למה שהיה. התקשורת והפוליטיקאים יבחנו אותו בזכוכית מגדלת והאזרח הקטן ימשיך לחשוב שאם קצין יושב לארוחת צהריים בבית קפה זו נהנתנות. אך המטה הכללי של צה"ל הרוויח את הצרה הזו ביושר - המהלומות שחוטף היום הצבא מתחת לחגורה היא תולדה של זיג-זג צבאי שנמשך שנים. הם מתייעלים חלקית, חושפים חלק מהנתונים בפני אנשי האוצר ואז שוב נכנסים למגננה ויוצאים כמפחידים ומטילי אימה. ההחלטה לקצץ בטיסות אימונים במהירות הבזק עוררה גיחוך ואכזבה גם בקרב הטייסים הקרב המנוסים.

      הציבור רוצה שקיפות. בדיוק כפי שהוא מקבל על מגש של כסף את ניתוח ההוצאות של החברות הכי גדולות במשק ואת תקציב הגלידה החודשי במעונו של ראש הממשלה. הציבור רוצה לשמוע כמה עולה לו הצבא. לא יכולה להיות שקיפות מלאה לציבור, אך ניתן לצפות לפחות ממשרד האוצר ומשרי הקבינט הביטחוני להפסיק לטעון שבכל דיון על סעיפים קטנים עם קציני אגף התכנון הם "מבולבלים". התעלולים וניסיונות ההסתרה של צה"ל מעלים את רף החשדנות בקרב משרד האוצר, הממשלה והציבור - שמאס בספינים. האזרח הקטן דואג לכיס שלו ואם לפיד טוען שיטיל גזרות חדשות, מעדיף האזרח שזה יבוא על חשבון הצבא.

      בזמן שצה"ל מקבל החלטות קשות והיסטוריות, כמו השבתת אימוני טייסי הקרב וביטול תרגילים אוגדתיים, אף אחד לא עוסק בקיצוץ ובהתייעלות של המטכ"ל, שעודנו מנופח ומסורבל. המציאות במטכ"ל מרמזת על חוסר אמון בפיקודים המרחביים שלא יעשו את העבודה ברגע האמת ולכן מעדיפים לממן מטכ"ל שמן - גם אם הוא עולה הרבה כסף.

      הרמת כוסית של פורום מטכ"ל לכבוד יום העצמאות בהשתתפות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. מאי 2014 (דובר צה"ל)
      מעדיפים לממן מטכ"ל שמן - גם אם הוא עולה הרבה כסף. פורום המטה הכללי, בחודש שעבר (צילום: דובר צה”ל)

      אסכולה נוספת סוברת שהמטה הכללי ריפד את עצמו אחרי מלחמת לבנון השנייה בתקנים וסמכויות, כדי להתחלק באחריות ובביקורת שזעזעה את המטכ"ל באותם הימים. דוגמה לכך היא אלופים שבעבר שימשו בתפקידים כמו מפקד המכללות ואגף התקשוב, מילאו תפקיד נוסף כמפקדי גיס. האלופים במילואים יצחק (חקי) הראל ואודי שני, שהיו ראשי אגף התקשוב, מילאו גם תפקידי גיס. לחלופין, היו גם מפקדי גיסות שמילאו את התפקיד במילואים, כמו האלוף במילואים, משה עברי סוקניק. סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, התבטא בעבר בנושא ואמר שצריך לשקול להטיל תפקיד נוסף על מפקד זרוע היבשה, שבשגרה אחראי על בניין כוח ובמלחמה מסתובב בין הגדודים. המזכיר הצבאי לראש ממשלה שהיה בעבר בדרגת תא"ל הועלה לדרגת אלוף מטעמי כבוד. האם זרוע היבשה, שסובלת מעודף תקנים, באמת רלוונטית בעידן הנוכחי? האם לא נכון להאיץ את ההיערכות שמתקיימת בעצלתיים לאיחוד אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עם מפקדת זרוע היבשה? יש קצינים בכירים שטוענים כי עבודת המטה נעשית כדי להראות כלפי חוץ עשייה בנושא ותו לא.

      על צה"ל לרכוש גם את אמון המפקדים הזוטרים

      מפקדי השטח של צה"ל מביטים למעלה ושואלים מדוע לא מרדדים את הפירמידה. למה המטכ"ל לא מקצץ באלופים, למה הוא בנוי כמו יחידות קצה בהיקף של חטיבות, מחלקות ועוד. הרי רוב התקציב במטכ"ל בתחום ימי המילואים, בינוי, תשתיות תעסוקה מבצעית ואימונים ירד לפיקודים המרחביים. מדוע אל"מ בצה"ל לא יכול להיות אחראי על יותר סא"לים? כיום אל"מ אחראי על שניים-שלושה סאל"ים ובאכ"א טוענים כי במקרים רבים ניתן להכפיף תחת אל"מ לפחות חמישה סא"לים ואף יותר. סוגיית אי-פנמת המציאות בחוץ באה לידי ביטוי במתן מצבת על תקנית ודרגות אישיות. לכן, כדי לרכוש לא רק את אמון הציבור אלא גם את אמון המפקדים הזוטרים, רצוי שיקצץ המטה הכללי בעצמו לפני שהוא מקצץ בטיסות ובאימונים קריטיים.

      עד כה, אף אחד לא חשב על השבתת נסיעות ברכבים ליום אחד במקום להשבית אימוני טייסי קרב. מה עם החלטות קשות? בתחום הרכב אין קיצוץ משמעותי, אלא להיפך - בקרוב יוצא לפועל מכרז ליסינג הגדול במדינה עבור צה"ל. אולי כדאי לשקול הורדה של רכבי הרנ"ג ולחזור לימים שבהם לכל שלושה רבי סרנים בקריה יהיה רכב משותף ולא רכב לכל אחד. האם באמת כל תת-אלוף צריך רכב 'חום' (רכב שטח) ו"רכב לבן"? למה לא מאחדים את מרכז דלק עם מרכז ציוד? למה לא לאחד את מנהלת ה-ERP של אט"ל עם המנהלת של אגף התקשוב לאור העובדה שיש כפילויות רבות? למה לא מבצעים מכרזים חכמים ומדויקים יותר ומדוע לא מחזיקים פחות מלאי לשעת חירום שאפשר להשיג במשק האזרחי? למה לא בוחנים את תפקיד רמד"ה – ראש מנהלת "דרך אחרת", בראשותו של תא"ל ערן אופיר המכהן שבע שנים בתפקיד. כשהוא היה רח"ט לוגיסטיקה הוא עשה את שני התפקידים יחד. מדוע צריכים לבזבז עוד תא"ל? הרי יותר קל לסגור חטיבת טנקים וטייסת מאשר לבטל תקן של תא"ל.

      תרגיל טייסת בתל נוף, נובמבר 2012 (שלומי גבאי)
      מוותרים על אימונים, אבל לא על הרכב הצמוד. אימון בתל נוף (צילום ארכיון: שלומי גבאי)

      המשבר הכלכלי הזה תפס את צה"ל בצומת, רגע לפני ההכרעה על זהות הרמטכ"ל הבא, שאמור לקבל צבא רזה במיוחד מבחינה תקציבית, חבוט עם בעיות אגו ומיתוג. ג'ק וולץ', היו"ר והמנכ"ל לשעבר של "ג'נרל אלקטריק" כתב בספרו "להוביל ולנצח" כי המנהלים הטובים ביותר בסביבה התחרותית והאכזרית ביותר של עולם העסקים, ניחנו בחוש שישי לגבי השינויים בשוק. הם יכולים להעלות על הדעת מה שלא יעלה על הדעת. המטכ"ל הנוכחי לא העריך נכון את העיקשות של משרד האוצר ולכן המטכ"ל הבא יהיה חייב להקריב יותר ממה שחשב עד כה כדי להשביע את הרעב של לפיד, שרואה בתקציב הביטחון יעד כמו שגולנצ'יק מסתער על גבעה – ממש כפי שמשה כחלון הסתער על חברות הסלולר וכמו גלעד ארדן מתאמץ לפרק את רשות השידור. הרמטכ"ל הבא יהיה חייב לקצץ את גם את המטה הכללי באופן שהציבור ירגיש שבאמת נעשה תהליך עמוק ורציני שנועד לחסוך כסף - ולא כדי להחזיר תקנים בדלת אחורית.

      האלופים שיישאו בעול הקיצוץ

      ראש הממשלה ושר הביטחון יודיעו על הרמטכ"ל הבא כנראה בחודש ספטמבר. עד אז צפוי מיני סבב נוסף במטכ"ל ואת שאר המינויים ידחו לתחילת הקדנציה הבאה. אלו האלופים שיישאו בעול הקיצוץ והאווירה הטעונה בחברה הישראלית.

      פיקוד העורף: אלוף אייל אייזנברג נכנס לתפקיד בשנת 2011 ועתידו מעורפל. אייזנברג רוצה לקבל פיקוד מרחבי אבל לטענת גורמים במטכ"ל הוא עם רגל אחת בדרך לחיים אזרחיים.

      פיקוד מרכז: אלוף ניצן אלון נכנס לתפקידו בשנת 2012. בחודש האחרון הוא מבצע בקרת נזקים אחרי מינויו של תא"ל הרצי הלוי הצעיר לתפקיד ראש אמ"ן ולא ממהר להודיע על פרישה. בקרוב יצטרך להחליט אם הוא נשאר לשנה נוספת וממתין לתפקיד שהולם את מעמדו או פורש.

      מפקד המכללות: אלוף יוסי ביידץ - נכנס לתפקידו דצמבר 2011 והפסיד במרוץ לתפקיד ראש אמ"ן. יכול להתמודד על תפקיד נספח בוושינגטון, אך ייתכן שיראו לו את הדרך הביתה.

      אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה: אלוף קובי ברק נכנס לתפקידו במרץ 2012 ולפחות על פי המציאות במטכ"ל לא נראה שיוחלף בקרוב, למרות שאם יתמנה האלוף גדי אייזנקוט לתפקיד הרמטכ"ל, צפויים לו חיים לא פשוטים מאחר שבין השניים לא שוררת אהבה, בלשון המעטה.

      מפקד זרוע יבשה: גיא צור נכנס לתפקידו בפברואר 2013 ולא חולל שינויים דרמטיים. קצינים בכירים בצה"ל מגדירים את מעמדו מורכב במטכ"ל ובקרב מפקדי האוגדות. מאחורי גבו טוענים הקצינים שכתם מלחמת לבנון השנייה לא נעלם. לא ניתן לפסול כי הרמטכ"ל הבא ימנה אלוף בדמות מזכירו הצבאי של ראש הממשלה האלוף איל זמיר או הנספח הצבאי של צה"ל האלוף יעקב עייש כדי לשדרג את מעמד הזרוע או במקרה הקיצוני יקדם מיזוג עם אט"ל. מלבדם יכולים להתמודד בעוד כשנה: תא"ל יואל סטריק, תא"ל תמיר היימן, תא"ל חגי מרדכי, ותא"ל רוני נומה.

      מזכיר צבאי לראש הממשלה: אלוף איל זמיר נכנס לתפקידו בחודש נובמבר 2012. בשונה מאוד משני האלופים האחרונים בתפקיד משה כליפי ויוחנן לוקר, נכונו לו תפקידים בכירים סביב שולחן מטכ"ל. הרמטכ"ל הבא עשוי למנות אותו לתפקיד מפקד זרוע היבשה או לפיקוד מרחבי. לתפקיד זה יכול להתמנות תא"ל חגי מרדכי.

      פיקוד צפון: אלוף יאיר גולן מסיים את תפקידו ונשאר תלוי באוויר. גולן, קצין איכותי, קורץ מחומר של רמטכ"לים יכול להתמודד על הנייר על תפקיד סגן הרמטכ"ל אם כי כרגע לא מפנים עבורו את המשבצת.

      אגף התקשוב: אלוף עוזי מוסקוביץ, נכנס לתפקידו באוקטובר 2011 ולא ברור כמה זמן יישאר בתפקיד. תא"ל תמיר היימן או תא"ל חגי מרדכי עשויים להחליפו.

      ראש אגף התכנון: אלוף נמרוד שפר נכנס לתפקידו באפריל 2012. מעמדו בתפקיד נראה יציב, למרות ביקורת בצמרת הצבא על ניהול המערכה נגד התקפות משרד האוצר. בשלב זה, נראה ששפר יישאר בתפקידו עד לבחירת מפקד חיל האוויר הבא.

      ראש אגף המבצעים: אלוף יואב הר אבן, נכנס לתפקידו בספטמבר 2012 ומעמדו יציב במטה הכללי. הוא עשוי להתמודד בעתיד על תפקיד נוסף במטה הכללי כמו ראש אגף התכנון.

      מפקד גיס צפוני: אלוף נועם תיבון, נכנס לתפקידו בינואר 2012 והוא מתנדנד. עתידו בצה"ל לא ברור.

      מפקד הגיס המטכ"לי: זקן השבט של המטכ"ל האלוף גרשון הכהן פורש מצה"ל ובמקומו יתמנה תא"ל יוסי בכר שיועלה לדרגת האלוף. בכר, בשונה מגרשון, יצטרך מעמדה נחותה זו להיאבק על מעמדו במטכ"ל ומול מפקדי האוגדות.

      נספח צה"ל בוושינגטון: אלוף יעקב אייש נכנס לתפקידו בשנת 2013 והוא יישאר בו לפחות עוד שנה. לתפקיד יכולים להתמנות בשלב ההמתנה אלוף יאיר גולן או אלוף ניצן אלון.

      סגן רמטכ"ל: אלוף גדי אייזנקוט התמנה לתפקיד בינואר 2013 ועל הנייר מוגדר כמועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל. אם יבחר, יאיץ מהלך זה את בחירת סגן הרמטכ"ל מבין אמיר אשל, יאיר גולן או הפתעה ממקום לא צפוי. בינתיים הוא עסוק בעיקר בלשתוק כדי לא לקלקל לעצמו את התדמית ברגע האחרון, למרות האחריות הרחבה שיש לו על תקציב הביטחון.

      נאחז באוויר: מאז ינואר 2013 נותר אלוף יאיר נווה סגן הרמטכ"ל לשעבר ללא תפקיד והוא ממתין להכרעה על תפקיד הרמטכ"ל הבא. לאחרונה הודיעו בחטיבת דובר צה"ל כי הוא מנהל מספר פרויקטים בצבא בנוסף ללימודיו במכון למחקרי ביטחון לאומי. האלוף נווה, הפך מאחורי הקלעים לסמל השומנים של צה"ל שכן יכול היה להתמודד על תפקיד הרמטכ"ל מחוץ לצבא או למלא תפקיד בעל תרומה משמעותית.

      עמדת זינוק: בתוך שדרת התא"לים המועמדים לקידום לדרגת האלוף נמצאים תא"ל יואל סטריק, תא"ל תמיר היימן, תא"ל חגי מרדכי, ותא"ל רוני נומה.