בתנאי השוק החדשים שהתפתחו כאן לאחרונה, תחת ההשתלחות חסרת הרסן והאחריות של המון טוקבקיסטים זועמים ופרשנים לעת מצא, אני ממליץ לשר הביטחון לעשות אקזיט מהיר על יחידת שייטת 13 ולחילופין לקנות בשוק את מניית רני רהב. הסיבה לכך ברורה וכל אנליסט מתחיל מבין שמניית השייטת נמצאת בירידה תלולה והשנייה בעלייה, אנשי הדממה אאוט, אנשי יחסי הציבור אין. מניית רהב תועיל לו כעת הרבה יותר בקרב הסיזיפי על תדמית צה"ל.
במציאות משתנה, שבה הפופוליזם החליף את האחריות ומכבסות המילים את תכניות העבודה, וזאת על רקע של ואקום מנהיגותי המאפשר לשר אוצר קל דעת לצבור נקודות על חשבון מערכת הביטחון הקורסת תחת העול התקציבי, נפרצו הגבולות והכל מותר. לקרוא ולא להאמין את שפע העצות חסרות האחריות ורעיונות רבים ומטורפים אשר מוטחים לעברם של מערכת הביטחון מטעם רשימת המומחים. רק תארו לכם שחס וחלילה, מרוב שחיקה עייפות או רצון לרצות את הציבור, הם עוד יאמצו את אחת מההמלצות האלה. מה יהיה ברגע האמת?
לכל הטורים של אודי שמחוני בוואלה! דעות
ראוי לה למערכת הביטחון לבחון שוב ושוב כיצד היא יכולה להתייעל, להסיר שומנים בצה"ל ובמשרד הביטחון בארץ ובחו"ל, להרים כל בלטה ולבחון מה מתחתיה, ואם צריך גם להקריב פרות קדושות - למשל בתחום הפנסיוני. ראוי שכך יעשה - וגם יתפרסם. אך עם זאת, מוטב עבור ביטחוננו שהיא גם תעמוד בפרץ ותמשיך ולהיות המבוגר האחראי בכאוס ובמבוכה שאחזה בציבור ובמקבלי ההחלטות.
יירטבו באש עופרת - ויספקו הגנה
חשיפת עומק הבעיה התקציבית שזכתה לקיתונות של איבה הדהימה מן הסתם את הרמטכ"ל ושר הביטחון, אך לא רק אותם. גם מ"פ הטנקים ומג"ד החי"ר נדהמו לראות כיצד בן לילה הפכו מחוד החנית הלאומי לאויבי הציבור. צה"ל ונמל אשדוד נמכרים בחבילה אחת.
שורש הבעיה מונח במשרד ראש הממשלה משם בוקעת דממה. יריבו להם הפקידים מהאוצר עם אנשי מערכת הביטחון עד שהגביר יואיל להתפנות מהמרוץ לנשיאות ולקבל החלטות. מדינה שרוצה לתחזק רמת ביטחון לאומי עם אפס סבלנות לתקלות צריכה להבין שהמוצר הזה יקר מאוד. היה ותוגדר רמת ביטחון אחרת - אזי ניתן יהיה לקצץ בתקציב. גם מתן ביטחון מלא וגם תקציב מופחת זה כבר עניין למספרי סיפורים מניפולטיביים. המשוואה הזאת לא מתכנסת, צבא איננו סטארט אפ - היום הוא להיט ומחר הוא נסגר. כמה חבל, אבל אין מתנות בחינם בעולם הזה.
בעימות התקשורתי תחת הלחץ הציבורי, צה"ל נמצא אופן טבעי בנחיתות. צבא נבחן בעת עימות ביטחוני, בעוד שבשגרה זהו גוף אלמוני, כמעט אמורפי עבור רוב אזרחי המדינה. רובנו רק קוראים עליו בעיתונים ומשם אנחנו לומדים שהוא צרכן תקציב ענק, זולל לכאורה את כל הרזרבות הלאומיות. לאן הולכים הכספים? לרובנו אין מושג. ולפתע, בהתראה קצרה, ביום פקודה, הצבא עובר ממצב של נטל לאומי לנכס לאומי, עליו מושתת הכול. הקרחון הענק מגיח מתחת למים, אלא שאז באים לידי ביטוי כל אותם קיצוצים ומהלכי הצמצום. אז אנו צפויים לראות את מקהלת הקיצוצים משנה כיוון. אותם אלה שזעקו בשצף קצף לסגור טייסות ואוגדות הם גם אלה שיובילו את המערכה התקשורתית להסקת מסקנות ועריפת ראשים.
אז לאן כל זה מוביל? באווירת הכאוס, כאשר כל מושך בעט מוכשר מטעם עצמו, או אחרים בתחפושת כזאת או אחרת חובט בצבא, מזלנו הוא שבקוקפיט הביטחוני נמצאת כוורת אישית שקולה, אחראית, מנוסה ומקצועית, שתדע לחצות בהצלחה ושיקול דעת גם את גשם העופרת שניתך עליה מכל עבר. הם יירטבו, אבל ימשיכו לספק לנו את הביטחון הדרוש.
אודי שמחוני הוא תת-אלוף ומפקד אוגדה במיל', כיום איש עסקים בתחום התעשיות הביטחוניות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד