אילו רק אובמה היה יכול להתעלם מהבוץ העיראקי

(צפו: אובמה מצדד בפעולה קצרת טווח בעיראק, חמישי)

אובמה התגאה בסיום המלחמה בעיראק כאחד ההישגים המרכזיים של מדיניות החוץ שלו. אך הקצב המסחרר שבו הקיצונים הסונים ממשיכים לכבוש ערים בעיראק, עם לוחמה שמגיעה בצעדי ענק לפאתי בגדד, אילצה אותו להכריז שהוא לא פוסל אף אפשרות, למעט הצבת חיילים אמריקנים בשטח, כמובן.

ומה עושה בימים אלה הגנרל דיוויד פטראוס לאחר שנאלץ לפרוש מתפקידו בתור ראש הסי-איי-איי בעקבות רומן שניהל מחוץ לנישואים? לסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין יש עבורו משימה חדשה: לייצב (שוב) את המצב בעיראק. ביום חמישי האחרון, בנאומו בקולג' הימי בניופורט שבחוף המזרחי של ארצות הברית, אמר מקיין שהוא היה מחזיר לעיראק את פטראוס ואת השגריר לשעבר, ריאן קרוקר, כדי למצוא פתרון להסלמה המתרחשת במדינה בימים האחרונים.

בשלב זה לא ברור מה פטראוס וקרוקר חושבים על הרעיון, אך נשיא ארצות הברית ברק אובמה הבהיר אתמול (שישי) בנאומו, שהוא לא שולח חיילים לעיראק.

עוד בנושא:
כאוס בעיראק: הוצאות להורג, חטיפות ונקמת האסירים
בכיר שיעי הזהיר מכיבוש עיראק: "הגנו על ארצכם"
ארה”ב מאיימת: ננקוט פעולה צבאית קצרת טווח בעיראק

הגנרל פטראוס זכה לשבחים בעקבות יישום מדיניות ה"התפרצות" (surge) בעיראק, שמטרתה הייתה להביא לשיפור המצב הביטחוני במדינה ולייצוב המערכת הפוליטית באמצעות עיבוי הנוכחות הצבאית של הצבא האמריקני בעיראק לצד קידום דיאלוג עם המנהיגות השבטית. מאז עזיבת הכוחות האמריקנים את עיראק, בחודש דצמבר 2011, ארצות הברית עשתה הכל בשביל לשכוח מהמדינה המסוכסכת - גם כשמספר האזרחים ההרוגים בשנה שעברה חצה את ה-7,000.

המשבר הזה התבשל כבר שנים, ובנאומו רתח אובמה בצדק על ראש ממשלת עיראק, נורי אל מאלכי, אותו קיבל בתור פרטנר "בירושה" מממשל בוש, על כך שעשה הכל בשביל לדחוק את המיעוט הסוני לשוליים הפוליטיים ולהכשיר את הקרקע להתקוממות מזוינת. ועל אף העובדה שנציגי הממשל האמריקני מביעים כבר זמן רב דאגה מזליגת המשבר בסוריה למדינות השכנות, נדמה שהם הוכו בהלם מהמהירות שבה הצבא העיראקי, שבהכשרתו הושקע הון רב, נטש את העמדות שלו.

אין ספק שהדבר האחרון שאובמה רוצה לעשות שנתיים וחצי לפני תום כהונתו, זה להיכנס מחדש לתוך ה"בוץ העיראקי". אך אין לו אפשרות להתעלם מהמשבר משתי סיבות עיקריות; ראשית, האמריקנים עדיין מגדירים את אל-קאעדה וגרורותיה בתור האיום המשמעותי על בטחון ארצות הברית. הארגון הקיצוני "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" הוא בדיוק אחת הגרורות האלה של אל-קאעדה, שיצאה לעצמאות רק לפני כמה חודשים. הסיבה השנייה היא שהממשל האמריקני מעוניין לשכנע את העולם שגם אם המבצע הצבאי בעיראק ובאפגניסטאן אינו מזהיר, הוא דווקא די סביר, משום שהאחריות הביטחונית הועברה לכוחות המקומיים שמסוגלים לשמור על חוק וסדר במדינה.

המציאות בשטח היא קצת שונה: העריקה המאסיבית של הצבא העיראקי בהתמודדות עם הסונים הקיצונים מוכיחה שמיליארדי דולרים שהושקעו בהכשרתם לא הפכו אותם ליעילים יותר. עד סוף השנה, רוב חיילי נאט"ו אמורים לעזוב את אפגניסטן. בעקבות האירועים האחרונים בעיראק, ממשל אובמה יתקשה לטעון שהכוחות האפגנים יצליחו לשמור על יציבות המדינה לבד.

"אם הם (החיילים העיראקים) לא מוכנים להילחם ולהגן על העמדות שלהם, כנראה שיש להם בעיית מורל ששורשיה בבעיות הפוליטיות", אמר אובמה אתמול במדשאת הבית הלבן, על רקע המסוק הנשיאותי, "מארין 1", שסיפק את האווירה הנכונה להצהרה של המפקד העליון. מבצע צבאי אמריקני קצר טווח לא יפתור את הבעיות של עיראק לטווח הארוך, הבהיר. ולא רק שהצבא העיראקי התגלה כלא מסוגל להחזיק ערים - המנהיגות העיראקית לא הייתה מסוגלת לקיים דיאלוג בין השיעים למיעוט הסוני. ארצות הברית, הבהיר אובמה, לא תתערב אם ההנהגה העיראקית תציג תכנית פוליטית לאיחוי השסעים במדינה.

אובמה הודה שכעת מדובר בבעיה אזורית ובבעיה לטווח ארוך, וכי "הטרוריסטים של המדינה האיסלאמית עשויים לאיים בהמשך גם על האינטרסים האמריקנים". הוא לא ישלח חיילים לקרב בעיראק, כפי שאמר, אך הוא הורה לצוות הביטחון הלאומי שלו להכין שורה של המלצות: "אם אתן פקודה, אני רוצה שהפעולה תהיה נקודתית", אמר. "מה שאנחנו רוצים זה שהכוחות העיראקים יהיו מסוגלים להחזיר שליטה בשטחים האלה", אמרה אתמול סגנית דוברת מחלקת המדינה, מארי הארף. "אנו מתרכזים בבניית היכולת של העיראקים לעשות את זה בעצמם ובוחנים אפשרויות לטווח הקצר". כך חזר אובמה על אותו איום בלתי ממומש מסוריה, אז איים בתקיפה צבאית במקרה של "חציית הקו האדום" של שימוש בנשק כימי על ידי משטר אסד.

הבעיה היא שממשל אובמה דורש מאל מאלכי, שכבר הוכח כדמות יותר מפלגת מאשר מאחדת, יותר מדי. "אנו מצפים מהמנהיגים העיראקים מחויבות לאיחוד המדינה שלהם", הדגישה הארף. האם אל מאלכי, עם כל הלחץ שמופעל עליו מוושינגטון, ינסה להקים ממשלת אחדות בתקווה לפייס את הסונים, או שיעדיף את עזרת איראן, שם בילה שמונה שנים בתקופת הגלות הממושכת שלו בעידן סדאם חוסיין? לאובמה, המצדד בדיאלוג כמובן, יש אפשרות לנסות לגייס שחקנים אזוריים לקידום הסדר בעיראק, אך אם תעשה זאת ישנו חשש שסמכותה במזרח התיכון תתרוקן מתוכן.

מבקריו של אובמה טוענים בימים אלה שהוא עשה טעות שלא השאיר שום נוכחות צבאית בעיראק. "ההנחה שעשרת אלפים חיילים אמריקנים בתפקידים שאינם תפקידי לוחמה היו מונעים את מה שאנו רואים היום, זה פשוט תמים. זה לא מעוגן במציאות", התגוננה ביום שישי סגנית דוברת מחלקת המדינה מארי הארף. למען ההגינות, יש להזכיר שגם העיראקים, ומאחורי הקלעים גם איראנים, היו אלה שהתנגדו בתוקף לנוכחות צבאית אמריקנית כלשהי בעיראק לאחר הנסיגה, כך שמדובר בתסריט היפותטי בלבד.

ספק אם סיוע צבאי מוגבל - משלוחי נשק או תקיפות מן האוויר - יצליחו לייצב את המדינה שמתחילה להתפרק. שיתוף הפעולה המודיעיני בין שתי המדינות כבר הוכח כלא יעיל במיוחד לאור התפתחויות השבוע האחרון, כך שבפני ברק אובמה עומדות אפשרויות לא מזהירות. עובדה התקפה לגבי שורה של מדינות במזרח התיכון ושאר העולם, שהנשיא האמריקאי נאלץ להתמודד אתן.

ומה חושבת על המשבר המועמדת הפוטנציאלית לנשיאות ב-2016, מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון? בנאומה השבוע במועצה ליחסי חוץ, הודתה: "מעולם לא חשבתי שזו הייתה הבעיה של סוריה. חשבתי שזו הייתה בעיה אזורית. אך לא הייתי יכולה לחזות עד כמה 'המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה' יהיה יעיל בהשתלטות על הערים בעיראק והניסיון למחוק גבולות כדי ליצור מדינת אסלאם".