בעוד כמה שנים, אם וכאשר תיפול הרפובליקה האיסלאמית של איראן, יעניקו החוקרים והפרשנים לענייני הפוליטיקה הפנימית של המדינה מקום של כבוד, לדיון הזניח-משהו שהתקיים השבוע במג'לס (הפרלמנט) בטהראן.
באיראן, שלכאורה מייצגת קו אחיד של תמיכה בלתי-מסויגת במנהיג העליון חמינאי ובאנשי הממשל - ובראשם הנשיא רוחאני - האמירות הנוקבות שנשמעו על בימת המג'לס היו חריגות בעוקצנותן. הן כוונו כלפי הנידון שזומן לשימוע, שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף, שעבר שם מה שמכונה בפוליטיקה האמריקנית "גרילינג".
אמנם, המג'לס כבר חזה בדיונים סוערים הרבה יותר מזה שהיה ביום שלישי, אולם חשיבותו של הדיון בכמה ציטוטים מפיהם של הדוברים הראשיים בבית הפרלמנט.
הכול החל כשזריף נקרא למג'לס כדי לתת מענה לכמה שאלות של מחוקקים, בנוגע להתבטאויותיו בחודשים האחרונים בעניין ישראל והשואה. חבר הוועדה לביטחון לאומי ג'וואד כרימי-קדוסי, שהציג את השאלות מטעם חברי המג'לס ("המודאגים", כפי שכינו את עצמם לקראת הדיון) הקרין על המסך את הריאיון שנתן זריף לרשת אי-בי-סי בספטמבר 2013, בו נשאל ע"י ג'ורג' סטפנופולוס "כיצד זה שאתה והנשיא רוחאני מכירים בקיומה של שואת היהודים, בזמן שהמנהיג העליון חמינאי ממשיך להכחיש אותה?"
צפו בראיון:
בתשובתו לסטפנופולוס בשעתו, אמר זריף כי הוא עצמו שוחח עם חמינאי, וכי האחרון גינה את רצח היהודים באותה התקופה. כרימי-קדוסי הקרין ריאיון נוסף שבו אמר זריף לטלוויזיה הגרמנית כי "אין זה מתפקידה של איראן להכיר, או לא להכיר באופן רשמי במדינת ישראל, שכן מדובר בשאלה שיש לשאול את הפלסטינים".
זריף גם הוסיף בזמנו כי איראן איננה גורם המהווה חלק מ"אזור הסכסוך" בין הפלסטינים וישראל. ואולם, נקודת המפתח בכל הדיון הייתה טמונה באמירה אחת של המחוקק כרימי-קדוסי: "כשזריף נוסע מעבר לים, עמדותיו משתנות".
הדברים הללו, הנאמרים כבר שנים בישראל ובמערב על אודות הדו-פרצופיות של מנהלי המו"מ האיראני עם המערב, נאמרו הפעם באופן צלול וברור, על במת המג'לס בטהראן. ביודעין או שלא ביודעין, עמד נציג המג'לס, והסביר לצרכי פנים, כי בממשלת איראן ישנה מדיניות של אחד בפה, ואחד בלב, המכוונת כלפי המערב.
"המנהיג העליון כבר אמר באופן ברור כי אנחנו מסייעים לאויביה של ישראל, וזהו אחד מערכיה של המהפכה האסלאמית", הוסיף חבר המג'לס כרימי-קדוסי, בעברו בכיר במשמרות המהפכה. לדבריו, הסיבה לכל המשברים בעולם האיסלאמי טמונה בקיומה של "הגרורה הסרטנית ששמה המשטר הציוני", והוא הדגיש זאת באותה חופשיות שעשו לפניו רבים וטובים באיראן מאז ימי המהפכה. לטענתו, מנהלי המו"מ בנושא הגרעין מפגינים חולשה מול המערב.
יתרה מזאת: כרימי-קדוסי גם אמר, כי "העם האיראני צריך לדעת מי הם האנשים שיושבים איתנו לשולחן המו"מ. נתניהו אומר שאם נשיא איראן ייצור איתו קשר ויבקש ממנו לקיים משא ומתן, הוא ישקול את העניין, דבר שלא היה קורה בשלושים השנים האחרונות".
"לא נרשה למכונת התעמולה של הציונים לבנות פצצות"
ואז עלה לנאום שר החוץ זריף, ובהתרגשות, עם מידה לא מבוטלת של פאתוס, השיב לדברי עמיתו. כדיפלומט ופוליטיקאי משופשף, עקף שר החוץ האיראני במיומנות את שאלות חברי המג'לס, והציב במרכז את האחדות הלאומית, שאחד מביטוייה הבולטים הוא האויב הציוני. הוא הבין מיד כי אמירות מהסוג שאמר קודמו על הבמה, יכולות להזיק מבחינה מדינית, הן בתוך איראן והן מחוצה לה.
על במת המג'לס, הבהיר זריף כי אחת ממטרותיו במשרד החוץ היא "לא לאפשר לתעמולה הציונית הרעילה להציג את איראן כאיום עולמי". הוא הדגיש: "כל עוד אני במשרד החוץ, נתנגד לפרויקט של הציונים לטפול את הכחשת השואה על גב ביטחונה של איראן. לא נרשה למכונת התעמולה של הציונים לבנות פצצות גרעין מחד, ומאידך להפחיד את העם האיראני".
בין יתר דבריו הנרגשים, הוסיף זריף כי העם האיראני התנגד מאז ומעולם לשנאת יהודים ולרצח עם, ואמר כי "המשטר הציוני מלא באמצעי לחימה גרעיניים, שהופכים אותו לדורס הגדול ביותר של זכויות האדם". הוא ציין כי הממשל האיראני הנוכחי גזל מנתניהו את השקט והשלווה שלו "ועל כך הודו לי בין היתר מזכ"ל חיזבאללה וראשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי באופן אישי".
אם נדמה היה שכיבוס של כביסה מלוכלכת מול כל העולם הוא מנת חלקן של המדינות הדמוקרטיות בלבד, בא הדיון בבית המחוקקים האיראני והראה (פעם נוספת למי שמכיר את איראן) שגם ברפובליקה האיסלאמית והשמרנית, האמת יכולה להיאמר בגלוי ולעיני כל. כבר שנים מחפשים במערב אקדחים מעשנים ואמירות מרומזות של מנהיגים באיראן על רצונם בהשמדת ישראל, או על שיתוף הפעולה שלהם עם ארגוני הטרור הפועלים במזרח התיכון, ובעולם כולו.
דווקא ביום שלישי, ביום העצמאות של מדינת ישראל, היו אלה חברי המג'לס השמרניים, יחד עם הדיפלומט הבכיר האחראי על מה שמכונה "מתקפת החיוכים האיראנית", שהגישו למערב את ציטוט הזהב על מגש של כסף. צריך שיהיה רק מי שייטה אוזן, ויאמין לעובדה שאפילו האיראנים יודעים שתוכן הדברים שאומרים חברי ממשלתם בפרסית, אינו דומה למה שנאמר באנגלית לאוזניים מערביות.