פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לתת פנים לנופלים": מנציחים את החללים השקופים

      650 חיילים שנפלו לא הותירו אחריהם הרבה, לעתים אף לא תמונה. פרויקט מרגש של משרד הביטחון בשיתוף מתנדבים נועד לחשוף את עברם. "אי אפשר לעמוד בפני מצבה ריקה"

      סטיבן גלייזר ודורית פרי שאיתרו פרטים על משה כהן ז"ל ומצאו את קברו בהר הזיתים. מאי 2014 (נועם מושקוביץ)
      "בסופו של דבר הרגשתי שהחיינו אותו". דורית פרי וסטיבן גלייזר (צילום: נועם מושקוביץ)

      בלי פנים, בלי מורשת: כ-650 מהנופלים במערכות ישראל הם חללים שמעט מאוד ידוע עליהם, בהם כאלה שהם נצר אחרון למשפחותיהם. הפרויקט המיוחד והמרגש "לתת פנים לנופלים" של אגף ההנצחה במשרד הביטחון בשיתוף מתנדבים נועד לאתר מידע אודות אותם חללים, ולהביא לכך שגם הם יזכו להכרה הראויה.

      יום הזיכרון: הדליקו נר בפייסבוק לזכר הנופלים

      הפרויקט החל לרקום עור וגידים לפני כשלוש שנים. אורי שגיא ודורית פרי מירושלים החליטו שעליהם למצוא מידע על יוסף לחנה - חלל צה"ל שנהרג במלחמת השחרור בקרב על ג'נין ושמצבתו בהר הרצל הייתה דלה בפרטים. בעבודת נמלים שארכה שמונה חודשים וכללה נבירה בארכיונים ומחקר חובק עולם, הצליחו השניים לאתר את פרטיו של לחנה, למצוא את בני משפחתו וגם תמונה ראשונה שלו. מרוצים מההצלחה במשימה החשובה, פנו השניים לאגף ההנצחה במשרד הביטחון במטרה להנציח חללים "עלומים" נוספים.

      במסגרת הפרויקט גייסו שגיא ופרי למשימה 14 מתנדבים מכל רחבי הארץ – ויחד הם חיפשו בארכיונים שונים, ראיינו אנשים וניסו להשיג כל שביב מידע על ההרוגים הנשכחים.

      עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה:
      פרס בעצרת הזיכרון הממלכתית בכותל: "השמחה שלנו תמיד חסרה"
      אביו של הדרוזי הראשון בסיירת מטכ"ל: העריכו אותו
      טל, שלומי וגל: האחרונים שנכנסו למשפחת השכול

      קברו של משה כהן ז"ל בהר הזיתים. (נועם מושקוביץ)
      ודאי יש עוד חללים עלומים. מצבתו של משה כהן (צילום: נועם מושקוביץ)

      חלל "עלום" אחד שנחשף באמצעות היחידה הוא משה כהן, שנהרג לפי הרישומים בשנת 1940 בצפון ים המלח, אך מעבר לזה לא היה ידוע עליו כמעט דבר - אפילו לא כיצד מת. גם תמונה שלו לא הייתה קיימת במאגר. בתיק החלל שלו היו פרטים בודדים בלבד: השם, שם האב, מקום נפילתו, מקום קבורתו בהר הזיתים ואזכור הקיבוצים יגור ורמת הכובש. את המשימה לאתר עליו פרטים קיבל סטיבן גלייזר, בן 67 מירושלים, שלא תיאר עד כמה התחקיר שביצע יחבר אותו עמו, על אף שכהן נהרג שבע שנים לפני שנולד.

      הבדיקה החלה באוגוסט 2012. בארכיון של קיבוץ רמת הכובש הצליח גלייזר לדלות פרט קטנטן, לפיו אותו כהן היה שייך לתנועת מחנות העולים. עוד הוא מצא שהקבוצה אליה השתייך שהתה ברמת הכובש במשך עשרה חודשים, אז הוחלט לשולחם לצפון ים המלח. לאחר מאמץ, הצליח גלייזר למצוא ברמת הכובש גם את מודעת האבל של החלל וגם את מכתב התנחומים שנשלח בשם הקיבוץ לחברי קבוצתו במחנות העולים.

      הטלפון הבא היה לארכיון מפעלי ים המלח, אולם שם לא נתקלו בשמו הספציפי של כהן אלא רק בכך שאכן עבדו אנשים באזור באותה תקופה. או אז פנה גלייזר לארכיון הקיבוצים, שם אמרו לו לנסות למצוא פרטיו בקיבוץ גשר הזיו או כברי. גלייזר נדרך, משום שזכר כי כהן היה חבר בקיבוץ בית הערבה, שננטש ב-1940 עקב מתקפות הירדנים ושחבריו עברו לקיבוצים גשר הזיו וכברי.

      גלייזר פנה לארכיון קיבוץ כברי והתשובה הדהימה אותו: הארכיונאית, מיכל רמות, גילתה לו שבארכיון הקיבוץ נמצאת חוברת שערכו לזכרו של כהן לקראת אזכרת השנה שלו ואפילו יש בה תמונה - דבר שעד כה לא היה ברשות אגף ההנצחה של משרד הביטחון.

      גלייזר הנרגש התקשה להירדם בלילה אך היום שלמחרת הדהים אותו עוד יותר. רמות התקשרה אליו ואמרה לו בקול נרגש: "איתרנו חברה בקיבוץ גשר הזיו שהיא היום בת 92, ושהייתה עם כהן בקיבוץ בית הערבה בים המלח". גלייזר, שעד אותו זמן היה עסוק בריצה מפרכת מארכיון לארכיון, עמד סוף סוף לפגוש בן אדם שיספר לו על משה כהן.

      משה כהן ז"ל. (נועם מושקוביץ)
      "היה לי הרבה מזל באיתור" (צילום: נועם מושקוביץ)

      גלייזר הגיע לקיבוץ כברי וביחד עם רמות ומיכל קורן, בת הדור השני לחברי קיבוץ בית הערבה שהגיעו לגשר הזיו, נסעו לביתה של ציפורה כהן. שם הייתה גם שרה אגמון, שאמנם לא הכירה את כהן, אך הכירה את בני משפחתו. "היינו חברים במחנות העולים", סיפרה לו ציפורה כהן, "היינו גרים בחיפה וכל יום היינו נוסעים לקיבוץ יגור כדי ללמוד בתיכון ולאחר מכן הלכנו כל הקבוצה לרמת הכובש. הכרתי את משה היטב ואני זאת שכתבתי דברים לזכרו בחוברת האזכרה שהוצאנו שנה לאחר מותו".

      התשובה שהדהימה

      גלייזר, ביחד עם דורית פרי מפרויקט "לתת פנים לנופלים", ניגשו לאתר עיתונים היסטוריים וגילו ידיעה קטנה מעיתון "דבר" על הלוויה של כהן, שם נכתב כי מי שספד לו היה דודו, אברהם בריק. גלייזר ופרי הופתעו עד מאוד. אחד מהקולגות שלהם בפרויקט היה אדם בשם יצחק בריק מירושלים, פרופסור לעבודה סוציאלית, והשניים תהו האם במקרה יש לו קשר לאותו בריק המספיד.

      גלייזר אץ רץ לבית בריק, שאל "האם יש לך קשר לבריק המספיד?". הוא נדהם מהתשובה שקיבל: "זה אבא שלי, משה היה בן דודי ואני הייתי בן 3 כשהוא נהרג". בריק עצמו היה נרגש לא פחות מגלייזר. הוא סיפר להם פרטים שבמשפחה ידעו על משה, שנהרג מפליטת כדור. יצחק יצר קשר עם בני דודים נוספים ואחד מהם אף שלח תמונה מרגשת של בני המשפחה המבקרים את קברו של האחיין האהוב ב-1968, שנה לאחר מלחמת ששת הימים.

      סטיבן גלייזר ודורית פרי שאיתרו פרטים על משה כהן ז"ל ומצאו את קברו בהר הזיתים. מאי 2014 (נועם מושקוביץ)
      כל הפרטים החדשים שהתגלו ייכתבו באתר ההנצחה של משרד הביטחון. פרי וגלייזר (צילום: נועם מושקוביץ)

      בעקבות המידע החדש, עלו 11 מבני המשפחה צפונה, נפגשו עם חברתו של משה, ציפורה בת ה-92 והם שתו בצמא כל פרט על יקירם העלום. "זאת הייתה פגישה מרגשת", תיאר גלייזר, "בני הדודים שמעו סיפורים גם על זוג הוריהם, ששהו אף הם בבית הערבה, ולא הפסיקו להתרגש".

      המסע המופלא של גלייזר לאיתור החלל הפרטי שלו הגיע כמעט לסיומו. בימים אלה מתוכננת הקמת מצבה חדשה במקום המצבה הישנה והדלה בפרטים. כל הפרטים שהתגלו על החלל, כולל התמונה שלא הייתה עד עתה, ייכתבו באתר אגף ההנצחה של משרד הביטחון.

      "היה לי הרבה מזל באיתור", הצטנע גלייזר, ותיאר את משה כהן כפי שהצטייר מתחקירו: "התמונה שהתגבשה אצלי היא שפספסנו מנהיג - כך הסקתי מכל החומר שמצאנו עליו. תאר לך מה זה ללכת כשפתאום אומרים לך 'אתה הולך עם הקבוצה שלך לצפון ים המלח'. הרגשתי שהם עשו חלוציות אידיאולוגית ובזכותם אנחנו פה. בשבילי, כמישהו שעלה ארצה מטורונטו מסיבות אידיאולוגיות לפני 32 שנה, זה כאילו חיכה רק לי: אני לא מאמין שזה מקרי. הכל כאילו התחבר. אני אומר שבסופו של דבר הרגשתי שהחיינו אותו - בפני משרד הביטחון, בפני האנשים שהכירו אותו בזמנו, בפני הדור השני של בית הערבה והכי חשוב בפני המשפחה שלו".

      דורית פרי יוזמת פרויקט של משרד הביטחון לאיתור פרטים של חללים. מאי 2014 (נועם מושקוביץ)
      "מצבה ריקה הופכת את החייל לשקוף". דורית פרי (צילום: נועם מושקוביץ)

      דורית פרי, מיוזמות הפרוייקט, סיפרה: "אני לא יכולה לעמוד בפני מצבה ריקה. לכל חייל יש סיפור. כל חייל הינו עולם ומלואו. מצבה ריקה הופכת את החייל לשקוף. זהו פרויקט ערכי וציוני ממדרגה ראשונה שיש להנחיל לציבור בכלל. המדינה נבנית על הזיכרון ומאפשרת לנו לצעוד קדימה. אסור לנו לשכוח את ההולכים".

      השנים האחרונות

      "במהלך השנה האחרונה הצלחנו להשלים פרטי חייהם של עשרה נופלים", הוסיפה פריי. "חלק מהמצבות מוחלפות ממש בימים אלו וגם דפי היזכור מתמלאים בפרטים החסרים ובתמונות חייהם. בהמשך אנחנו מעוניינים להגדיל את הפרויקט, לקלוט עוד ועוד מתנדבים כדי להתקדם מהר יותר בגילוי הפרטים החסרים. הזמן דוחק, אנשים שיכולים לסייע ולספק פרטים חשובים הולכים לעולמם. אנו סבורים שאלו השנים האחרונות בהן ניתן עוד לנצל את המידע הקיים בקרב בני הדור שהקימו את המדינה".

      דנה חונה מאגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, הוסיפה: "פרויקט 'לתת פנים לנופלים' הינו פרויקט ייחודי וערכי בעל חשיבות רבה. זהו חוב זיכרון לחללים שנפלו בקרב על הקמת המדינה וקיומה, תוך שימת דגש על העובדה שמדובר בנופלים שעברו למעלה מ-60 שנה מיום נפילתם. משרד הביטחון החליט לאמץ ולהוביל את היוזמה וללוות את המתנדבים - אנחנו לא מוותרים על אף אחד, כל אחד מהנופלים היה עולם ומלואו. אנו קוראים לכל מי שמעוניין להתנדב בפרויקט זה ולסייע לעשרות המתנדבים הפועלים כיום לברר את עברם של 700 הלוחמים שנפלו בקרב על הקמת המדינה ופרטיהם עלומים, לפנות ליחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ולהצטרף לעבודת הקודש הזו".

      סטיבן גלייזר דורית פרי ומוטי שמיס שאיתרו פרטים על משה כהן ז"ל ומצאו את קברו בהר הזיתים. מאי 2014 (נועם מושקוביץ)
      "אסור לנו לשכוח את ההולכים". דורית פרי עם סטיבן גלייזר ומוטי שמיס, מתנדב נוסף במיזם (צילום: נועם מושקוביץ)
      סטיבן גלייזר מוטי שמיס ודורית פרי שאיתרו פרטים על משה כהן ז"ל ומצאו את קברו בהר הזיתים. מאי 2014 (נועם מושקוביץ)
      "קוראים לכל מי שמעוניין להתטרף לעבודת הקודש" (צילום: נועם מושקוביץ)