החברות שבנותיהן נרצחו נפגשו: "אנחנו משפחה אחת"

(הלוויית שלי דדון, שלשום בעפולה)

20 שנה מפרידות בין שני המקרים, אך הדמיון ביניהם מצמרר: מפגש מרגש התקיים אמש (ראשון) בביתה של אילנה דדון, אמה של שלי דדון, שנרצחה בדקירות סכין במגדל העמק, כשהייתה בדרכה לריאיון עבודה ביום חמישי. בין המנחמים הייתה גם אסתר גבאי, אמה של החיילת ליאת גבאי שהתגוררה בעפולה. כמו דדון, גם גבאי הייתה בת 20 כשנרצחה בנובמבר 1994 במכות גרזן על ידי מחבל. הרצח זעזע את העיר הצפונית, שחצי שנה קודם לכן ידעה פיגוע תופת ששמונה בני אדם קיפחו בו את חייהם. שתי האימהות חברות, ושתיהן עובדות בבית החולים העמק שבעיר.

עוד על רצח שלי דדון:
הנרצחת הובאה למנוחות: "הנסיכה של הבית הלכה"
אביה של שלי מירר בבכי: "אין לי חיים, שחטו לי ילדה"
שלי נרצחה בדרך לריאיון עבודה: "אל תיקחו לי אותה"

דדון וגבאי מכירות זו את זו עוד מילדות, אך דבר לא הכין אותן למפגש הקשה. כשנכנסה גבאי לבית המשפחה האבלה פנתה אליה בדמעות אחותה של דדון. "חיכינו לך, שתהיי איתה. רק את יודעת מה היא מרגישה עכשיו, עברתן אותו אסון", אמרה לה. השתיים התחבקו ממושכות ופרצו בבכי. "חיכיתי לך שתבואי אליי", אמרה דדון. "כל פעם שהייתי רואה אותך בעבודה, הייתי מסתכלת עלייך בהערצה ואומרת לעצמי: כל הכבוד לאישה הזאת, איך היא עומדת על הרגליים, איזו אישה חזקה. תמיד הייתי מצדיעה לך בלב", סיפרה.

האם האבלה תיארה לחברתה את שאירע ביום חמישי. "התקשרתי לשלי בבוקר כדי לשאול איך היה בריאיון העבודה, והיא לא ענתה לי. שלחתי לה הודעה בווטסאפ, אבל היא לא כתבה בחזרה. התחילו לי תחושות בטן רעות, אמרתי שזה לא יכול להיות שהיא לא עונה לי. התקשרתי לבעלי ואחרי כמה שעות קיבלנו את הבשורה הרעה", שחזרה.

גבאי הזדהתה עם הרגשות שהיא עצמה חוותה לפני שני עשורים, טרם הגיעה הבשורה המרה על כך שבתה נרצחה. "אמא תמיד מרגישה בתחושות כאלה. כשליאת שלי הייתה צריכה להגיע מהבסיס לאזכרה, השארתי את האחיות שלי בבית העלמין ואמרתי להן 'אני חייבת לחזור' כי הייתה לי תחושה רעה, עד שהבשורה הגיעה".

"את צריכה להיות חזקה, הלוואי שאפשר היה לעשות אחרת", ניסתה גבאי לנחם את חברתה. "אני כבר אחרי 20 שנה, ויש לנו ילדים. אין ברירה, צריך להמשיך עם כל הקושי והכאב. עכשיו אנחנו משפחה אחת, משפחת השכול", אמרה בקול שבור.

"קשה מאוד לנחם במצב כזה", אמרה גבאי אחרי שנפרדה מחברתה. "ביום חמישי, כששמענו על הרצח של שלי, חזרנו 20 שנה לאחור, לאותם רגעים נוראיים וקשים. הכול חזר לנו בחזרה. אתה מרגיש כאילו נפל לך בלוק על הראש כשקורה לך דבר כזה. אף פעם אי אפשר לעכל את זה, החיים שלך מתהפכים. מה שאילנה הייתה עד עכשיו שונה ממה שהיא תהיה מעתה והאלה. זה נכות בלב, אנחנו חיים ולא חיים, אבל תמיד אהיה שם בשביל אילנה וכל המשפחה ואעשה כל שביכולתי לעמוד לצדה. עכשיו שתינו באמת מאותה משפחה, ורק אני יכולה לדעת מה באמת עובר ולצערי עוד יעבור עליה, יום-יום, שעה-שעה".

במשפחת דדון האבלה הביעו היום זעם על כך ששלושה ימים אחרי הרצח, טרם שוחח עמם נציג של הממשלה או של הכנסת. לדברי הקרובים, מלבד השר נפתלי בנט שהביע את תנחומיו ביום שישי, אף שר או חבר כנסת לא טרח להגיע להלוויה שנערכה אמש, ואפילו לא לשוחח עמם בטלפון. "האבא יעקב פשוט המום מההתעלמות הזאת", אמרו בני המשפחה, "הוא לא מבין איך הוא איבד את בתו לשווא בידי מרצחים, ובכנסת ובממשלה כולם מתעלמים ואף אחד אפילו לא מגנה את הרצח".

כבר במהלך הלוויה נשמעו בקהל קריאות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד אוזלת ידה של הממשלה, ואלה גברו היום. "אף אחד משרי ממשלת הליכוד לא טרח להתקשר, לא טרח לבקר בהלוויה, אפילו לא לגנות", אמרו הקרובים. "העיקר שכאשר מקשקשים איזה קשקוש על מסגד, כל הפוליטיקאים קופצים לגנות ובטלוויזיה עושים מהדורות מיוחדות. אבל כאן שום דבר, שקט. סתם הלכה ילדה לחפש עבודה ולא חזרה, ולאף אחד זה לא אכפת".

באמצעות רשת פייסבוק קראו בני המשפחה לממשלה להתעורר ולעשות מעשה. "אנחנו נזעזע את המדינה", אמרו. "זה לא יעבור בשקט. אם הממשלה והכנסת סותמים את האוזניים ולא רוצים לשמוע מה קרה לנו ולא מגנים, הם יקבלו את זה בפרצוף, דרך העם, אליו אנחנו פונים בפייסבוק ומבקשים מכולם לא להרפות".

לפניות לכתב אחיקם משה דוד: ahikam77@walla.co.il

(עדכון ראשון: 18:20)