מי האשם האמיתי באסון המעבורת בקוריאה הדרומית?

עבור רבים מאזרחי קוריאה הדרומית, ראש הממשלה ג'ונג הונג-וון עשה את הדבר הנכון, גם אם באיחור של כמה ימים. ב-27 באפריל, יום ראשון האחרון, הוא קד קידה בפני עמו והודיע על התפטרות. "לאחר שראיתי את כאבן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן, ואת העצב והכעס בקרב הציבור, חשבתי שעליי כראש ממשלה לקבל את מלוא האחריות", אמר. "בשם הממשלה, אני מתנצל על בעיות רבות – ממניעת התאונה ועד לניהול האסון. יש כל כך הרבה כשלים בכל תחום בחברה שלנו. אני מקווה שהחוליים המושרשים האלה יתוקנו הפעם ותאונה כמו זו לא תישנה לעולם".

והוא ידע על מה הוא מתנצל. תגובתה של סיאול לאסון המעבורת הזכירה יותר התנהלות של מדינת עולם שלישי מאשר של אומת גאדג'טים שמתגאה באינטרנט המהיר בעולם. זה התחיל בהודעה מביכה שפורסמה בבוקר הטביעה, ולפיה מרבית הנוסעים חולצו בחיים; המשיך במבצע חיפושים איטי ומבולבל; ונגמר – בינתיים – בווידוי של הרשויות שחלק מהגופות נמסרו למשפחות לא נכונות. לנשיאה פארק גון-הייה, אם כן, לא נותר הרבה אלא לקבל את התפטרותו של ג'ונג, שסיפר כי זעקת המשפחות לא נותנת לו מנוח.

עוד כותרות מהעולם בוואלה! חדשות:
אוקראינה בוערת: 42 הרוגים לפחות בעימותים באודסה
5 הרוגים בפיגועים במצרים; המטרה: כוחות הביטחון
"אני הוא רוחאני": הסרט החדש שמסעיר את איראן

ואולי הוא היה רק עוד קורבן של חבורת הרשלנים שהיו על הסיפון, זו שפארק מיהרה להשוות לרוצחים? הקברניט לי ג'ון-סאוק – גם הוא, אגב, התנצל – היה בחדר השינה בזמן התאונה, שלאחריה מיהר להציל את עצמו. את גשר הפיקוד אייש אדם שמעולם לא השיט מעבורת, והוא גם זה שביצע את הפנייה שחרצה את גורלם של 302 נוסעים. היא עלתה גם בחייו של סגן מנהל בית הספר, שלא הצליח לשאת את מות תלמידיו ושם קץ לחייו בתלייה.

ומה באשר לנורמות התרבותיות של דרום קוריאה? רבים, בעיקר במערב, הזכירו בימים שאחרי האסון את חשיבות ההיררכיה ואת הצייתנות המפורסמת, וטענו כי הן שגרמו למאות התלמידים לקבל בהכנעה את הנחיות המוות של הצוות – לשבת במקום, גם כשכלי השיט כבר החל לשקוע במי הים הצהוב. בחלק מכלי התקשורת נכתב בחוסר רגישות כי התלמידים האומללים "שילמו בחייהם על הצייתנות שלהם". מוגזמת ככל שהקביעה תישמע, ניתן להעריך שממדי האסון היו פחותים אם תלמידים רבים יותר היו בוחרים, רק הפעם, למרוד במבוגרים וקופצים למים, אל החיים.

הדרום קוריאנים מתאוששים מהר. הם הוכיחו זאת אחרי מלחמת קוריאה בשנות החמישים, ופעם נוספת לאחר המשבר הפיננסי שפקד את דרום-מזרח אסיה ב-1997. ב-16 השנים שחלפו מאז ידעה המדינה אין-ספור התגרויות מצד השכנה הסוררת מצפון, שערוריות פוליטיות וכלכליות, ואפילו התאבדות של נשיא שקפץ מצוק עקב פרשת שחיתות. שלא במפתיע, גם הוא ציין שחש בושה עמוקה והצטער על כך שאכזב את האזרחים.

למחרת עזיבתו הסמלית של ג'ונג, עם תום מבצע החילוץ המתארך, המבחן האמיתי יהיה זה של הנשיאה פארק, שבידיה מוסרות השלטון. במידה רבה, אם היא תנהג בנחישות, באומץ ובשקיפות, ארצה תתגבר גם על האסון הנוכחי, חרף הזעזוע, הצער והזעם העצום. נושאים רבים ממתינים לטיפול: מההתנהלות ה"חפיפניקית" בפיקוח על תקנות הבטיחות והתאמתן לטכנולוגיה הקוריאנית המתקדמת, ועד לדיון ההכרחי בדבר סמכותם המקודשת של המבוגרים על הצעירים. יש שטוענים שהאסון החזיר את קוריאה הדרומית עשור וחצי לאחור. אולם אם בסיאול יחליטו לקפוץ למים העמוקים עם חגורות ההצלה הנכונות, ייתכן שהשרטון יתברר בעתיד הלא רחוק כנקודת ציון כאובה אמנם, אך כזו שסימנה את הדרך קדימה.

בספסלי האופוזיציה בסיאול התעקשו שג'ונג יישאר בתפקיד כדי להתמודד עם התאונה הימית הקשה. משהודיע על התפטרותו, הגדירו שם את ההחלטה "התחמקות פחדנית מאחריות". אבל נראה שהמקרה המצער דווקא מלמד דבר או שניים על היכולת לשאת באחריות, גם כאשר האשמה איננה חד-משמעית.

לשם השוואה בלבד, ניתן לציין את אסון הכרמל. מעט אחרי ששככה האש, קראה יו"ר האופוזיציה דאז לראש הממשלה להסיק מסקנות ולפנות את כיסאו: "שוב נחשפת הפוליטיקה הישראלית במרעה ובחרפתה. יש שאומרים שעריפת ראשים לא תועיל. הם צודקים – היא לא תחזיר את המתים. היא כן תשפיע על קבלת החלטות בעתיד". מי שאמרה את הדברים תהיה גם הראשונה להצטרף לממשלתו של האיש שתקפה וערפה. אחרי הכול, אם הספינה תטבע באמצע הדרך, תמיד אפשר יהיה להאשים את הקברניט.