פירוק הרשות? לאבו מאזן יש יותר מדי להפסיד

אבו מאזן אמנם איים לפרק את הרשות, דבר שנחשב כ"נשק יום הדין", אולם ברור שמהלך כזה לא רק יערער את היחסים עם ישראל אלא ישחק לטובת חמאס. מכאן, שהוא יעדיף להאריך את המו"מ

אבי יששכרוף
ישתמש ב"נשק יום הדין"? אבו מאזן (צילום: GettyImages)

לפחות שלושה איומים פלסטינים הפכו לריטואל שחוזר על עצמו ושנשמע בכל כמה חודשים. הראשון, התפטרותו של אבו מאזן מתפקידו כנשיא. השני, התפטרותו של ראש צוות המו"מ סאיב עריקאת מתפקידו, צעד שנעשה אינספור פעמים בקריירה המפוארת שלו - ובכל זאת, האיש עדיין בתפקידו. והשלישי, המוכר לא פחות, האיום בפירוקה של הרשות הפלסטינית. אז ראשית אולי צריך להבהיר. התרחיש של פירוק הרשות אפשרי, אך הסבירות שלו נמוכה, אפילו נמוכה מאוד.

בימים האחרונים הדיון סביב האפשרות של פירוק הרשות מתנהל בעיקר בתקשורת הישראלית, ללא נוכחות כמעט בתקשורת הפלסטינית או בקרב ההנהגה. הלילה פורסמה בכל זאת ידיעה בסוכנות הידיעות "מען", שמתייחסת לפרסום ב"ידיעות אחרונות". הדיווח של "מען" מצטט בכירים פלסטינים עלומי שם שטוענים בתוקף כי רעיון הפירוק נשקל "ברצינות" על ידי ההנהגה הפלסטינית במקרה של אי הארכת המו"מ. אותם בכירים מסבירים כי "אלה לא איומי סרק או דיבורים לריק", ורק מההתנצלויות הללו ניתן להבין שאלה אכן דיבורים בעלמא, לפחות בשלב זה.

קשה לדעת מה מקורו של האיום התורן. האם בכירים ישראלים מנסים להלך אימים על הציבור בישראל למקרה שהשיחות ייכשלו או שמא אלה שליחיו של אבו מאזן. שר הדתות וההקדשים מחמוד אל-הבאש, מקורבו של אבו מאזן רמז לפני כמה ימים בשיחה עם עיתונאים ישראלים ברמאללה כי האפשרות של פירוק הרשות קיימת ואולי אפילו תצא לפועל עד סוף 2014. ועדיין, זו אינה אופציה ריאלית. נכון, זהו צעד שאולי אפילו מתבקש מצדו של אבו מאזן נוכח הקפאון בשיחות ונוכח הקשיים הכלכליים שחווה הרשות הפלסטינית. וכן, באיום הזה ייעשה שימוש חוזר ונשנה בימים הקרובים, לקראת תום מועד תשעת חודשי המו"מ (עוד שמונה ימים בלבד). זהו כמעט נשק "יום הדין" נגד ישראל, איום בוטה שיוצר רתיעה בדעת הקהל הישראלית. אולם ישנם לא מעט צעדים שהפלסטינים שוקלים עוד הרבה לפני תרחיש קיצוני כמו פירוק הרשות.

עוד בוואלה! חדשות:
חג לא שקט: רקטות על הדרום, צה"ל תקף ברצועה
חרב הדמים האיסלאמית שמטילה אימה על הנוצרים
הדקירה במועדון: "ילד יצא לבלות וסתם נרצח"

עוד בוואלה!

הלחצן שיכול להציל את חייך במקרה של התקף לב

לכתבה המלאה
יגיע הפיוס המיוחל? ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה (צילום: רויטרס)

גם סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" הסבירה בדיווח שבתוך הרשות הפלסטינית יש רבים שמתנגדים לרעיון הזה. ויש לכך לא מעט סיבות. אבו מאזן בכל שנות האינתיפאדה השנייה ולאחריה, הבהיר כי הוא מתנגד בכל תוקף למעשי אלימות.

הוא מבין ויודע שפירוק הרשות יוביל לכאוס, שיגרור גם אינספור מעשי אלימות, לא רק נגד ישראל אלא גם בתוך החברה הפלסטינית עצמה. עבור אבו מאזן פירוק המנגנונים הפלסטינים אינו אופציה מאחר שהאיום של החמאס על הרשות הפלסטינית חמור עוד הרבה יותר מזה של ישראל נגדה. היעדרותם של מנגנוני ביטחון פלסטינים מתפקדים, יביא לעליית כוחו של החמאס ולסכנת חיים חמורה לכל בכירי הפתח והרשות ללא יוצא מן הכלל.

ואי אפשר להתעלם מהשיקול הכלכלי. בכירי הרשות נהנים כלכלית מקיומה של הרשות - ומלבד משכורת שוטפת הם זוכים לשלל הטבות שבאות עם התפקיד: קשרים לישראל, מעורבות בפרויקטים כלכליים ועוד. שיקול נוסף, לא פחות חשוב שמונע בכלל דיון של ממש באפשרות של פירוק הרשות, הוא עתידם של כ-150 אלף פקידי הרשות ועסקנים של הפתח בגדה ובעזה שמקבלים משכורת בכל חודש ומניעים את הכלכלה הפלסטינית. פירוק הרשות יגזור על קרוב למיליון בני אדם לא רק אבטלה, אלא גם עוני ואולי אף רעב. אבו מאזן אינו מבקש להביא את השטחים לכאוס וברור לו שמעשה כמו פירוק הרשות, יעמיד את הערים הפלסטיניות במצב דומה לזה של 2005-2001 ולשם אף אחד בצד הפלסטיני אינו מתגעגע.

האופציה הסבירה: הארכת המו"מ

לפני אבו מאזן עומדות כמה אפשרויות אחרות, סבירות הרבה יותר למקרה של כישלון השיחות. המפורסמת שבהן היא הפנייה למוסדות הבינלאומיים בבקשה להצטרף אליהם במעמד של מדינה. הבעיה שהפנייה הזו אמנם מעוררת חששות בצד הישראלי אך לא גדולים כמו "פירוק הרשות".

אפשרות נוספת היא פיוס עם חמאס. השבוע תבקר משלחת בכירה של אש"ף ברצועת עזה כדי להציע לחמאס ללכת לבחירות בהקדם האפשרי. חמאס צפוי כנראה להתחמק מהבקשה הזו. הרעיון שנשמע שוב ושוב בימים האחרונים, גם במקרה של אי-פיוס עם החמאס וכישלון השיחות, הוא שאבו מאזן יודיע על קיומן של בחירות כלליות בשטחים. הוא מודע לכך שחמאס לא יאפשר את קיומן ברצועת עזה, אך גם בחירות בגדה בלבד, בתקווה שישראל תרשה לערוך אותן גם במזרח ירושלים - יכולות להעניק לו סוג של תמיכה ציבורית.

יש כמובן את העניין הקטן הזה, שיכול לקרות עם או בלי מו"מ (אולם בלי שיחות, סבירותו עולה): התפרצות עממית, או בשמה המפורסם יותר, אינתיפאדה שלישית. כבר עכשיו ניתן להבחין במאמצים הגדולים שעושה חמאס להבעיר את השטח, בעיקר סביב הר הבית והפיגועים בגדה.

אבו מאזן ואנשיו הבהירו שהם אינם מעוניינים בכך. מכאן שהאופציה הסבירה והטובה ביותר מבחינת הרשות הפלסטינית היא להאריך את המו"מ - אמנם לא בכל מחיר. אם יצליח אבו מאזן להביא את ישראל להפסקת בנייה (אפילו חלקית) בגדה ולשחרר אסירים, יכול הדבר לחזק את מעמדו ואת הרשות הפלסטינית. אז אמנם בעוד שמונה ימים תם המועד הרשמי של תשעת חודשי המו"מ, אבל צריך לזכור שתמיד אפשר לחדשו גם בימים ובחודשים שלאחר מכן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully