חרב הדמים האיסלאמית שמטילה אימה על הנוצרים

יום שני שעבר, ה-14 באפריל, היה יום רווי טרור בניגריה, גם במונחים של מדינה מסוכסכת. כשמיליוני יהודים ברחבי העולם שרו "מה נשתנה", בצדה המערבי של אפריקה טעמו פעם נוספת יום שכולו מרור ודם. בבוקר נהרגו 75 בני אדם שהמתינו בתחנת אוטובוסים הומה בפרברי הבירה אבוג'ה. כ-160 אחרים נפצעו בפיגוע התופת. כעבור חמישה ימים באה קבלת האחריות, שלא הפתיעה איש.

באותו לילה, בגבולה הצפוני של ניגריה, המשיכו האחראים לפיגוע לקצור הצלחות. חמושים שהסתערו על פנימייה בעיר צ'יבוק העמיסו 130 תלמידות על משאיות והובילו אותן לאזור מבודד, ככל הנראה ליערות בגבול קמרון. ברביעי הודיע צבא ניגריה כי מרביתן חופשיות, ואז חזר בו: התברר ש-85 מהן עדיין בידי החוטפים, ורק 44 הצליחו לברוח. דובר הצבא כריס אוקולאדה התגונן: "מספר הנעדרות הוא לא העניין עכשיו. החיים של כל ניגרי וניגרי יקרים מאוד". המשפט היה מבולבל, ההתנהלות אפילו יותר.

מי שרווה נחת בסוף אותו היום היו אנשי "בוקו חראם" הידועים לשמצה, ששמו להם למטרה למוטט את המשטר בניגריה ולכונן מדינה שמושתתת על ההלכה האיסלאמית. על אף טענת הממשלה כי המבצע שהיא מנהלת נגדו מצליח, מתחילת 2014 בלבד גבו מתקפות הטרור של הארגון הרצחני, המכונה גם "הטליבאן הניגרי", יותר מ-1,500 קורבנות. לא בכדי פנתה המנהלת של עשרות התלמידות לחוטפים וביקשה "לרחם עליהן". היא ידעה היטב איך והיכן זה עלול להסתיים.

בוקו חראם נוסד ב-2002 בצפון-מזרח המדינה על ידי מטיף כריזמטי בשם מוחמד יוסף. פירוש השם – חינוך מערבי הוא אסור. אסורה גם פעילות חברתית או פוליטית בעלת השפעות מערביות, כמו לבישת חולצה ומכנסיים או הצבעה בבחירות. השם בערבית דווקא אינו על דרך השלילה: "סונים מחויבים להפצת ההוראה והג'יהאד של הנביא מוחמד". בהסתמך על פסוק נחרץ מהקוראן, אנשי הארגון מאמינים שניגריה מנוהלת על ידי כופרים, גם כשעמד בראשה נשיא מוסלמי.

בראשית העשור הקודם החל יוסף לאסוף סביבו פעילים בעיר מאידוגורי, שם הוקם מרכז דתי שכלל מסגד ובית ספר. כמו במקומות רבים אחרים, גם כאן הפך המרכז הדתי למוקד משיכה עבור משפחות עניות רבות מרחבי ניגריה ומסביבתה, ובית הספר – לבסיס קליטה ומיון של ג'יהאדיסטים שחונכו להילחם נגד המדינה, כשכל האמצעים כשרים.

ב-2009 פתח בוקו חראם בגל של מתקפות רצחניות על תחנות משטרה ובנייני ממשל שונים במאידוגורי, בירת האזור. כוחות הביטחון הגיבו בעוצמה, מאות מאנשי הארגון נהרגו ואלפים מתושבי העיר נסו על נפשם דרומה. בין ההרוגים היה גם המנהיג יוסף, לא לפני שנחקר והוכה. תמונות של גופתו שודרו בטלוויזיה הממלכתית, והרשויות הכריזו כי בוקו חראם חוסל. מוקדם מדי, כמובן. שנה אחר כך פורסם ביוטיוב סרטון מצמרר שבו נראה היורש, אבו בכר שכאו, מבהיר: "אל תחשבו שהג'יהאד נגמר. הוא רק התחיל".

זו אכן הייתה רק ההתחלה. בדצמבר 2010 רצח הארגון 80 בני אדם בעיר ג'וס שבמרכז המדינה. את ערב השנה החדשה 2011 חגגו אנשיו במתקפה על בסיס צבאי באבוג'ה. את השבעת הנשיא גודלאק ג'ונתן במאי ציינו בסדרת פיצוצים, וחודש אחר כך היה זה מטה המשטרה בבירה הניגרית שנפל קורבן למעשיהם. נקודת מפנה דרמטית התרחשה באוגוסט, בדמות מכונית תופת שהתפוצצה ליד מטה האו"ם באבוג'ה. המתקפה הראשונה נגד יעד "מערבי" הסתיימה ב-23 הרוגים ויותר מ-80 פצועים. לכבוד הכריסמס בדצמבר הרגו אנשי הארגון עוד מאות בני אדם.

משלהי 2011 הפכו המתקפות לעניין שבשגרה. אלה הופנו נגד מגוון יעדים – בתי ספר שהוצתו, כנסיות ומסגדים שפוצצו, כלי תקשורת, פוליטיקאים ואנשי דת שהותקפו כי העזו להתקומם נגד בוקו חראם. אחר כך החלו לחטוף מערביים וגם נשים מקומיות, והמנהיג שכאו הבטיח שיתייחסו אליהן כאל עבדים. במאי 2013 הכריזו הרשויות על מצב חירום למשך שנה בשלוש מדינות מחוז – בורנו, יובה ואדמאווה. צעד זה אמנם העניק לצבא סמכויות רחבות יותר להיאבק בטרור, אך גם דחף את הקיצונים החוצה מהערים, אל האזורים הכפריים של צפון-מזרח ניגריה, שם תקפו תושבים ללא הבחנה.

בשנים האחרונות קנה לעצמו הארגון מוניטין מעורר חלחלה, לא מעט הודות לדרך שבה חתר להגשמת מטרותיו: רצח של תלמידים בשנתם, כריתת ראשים של נהגי משאיות בעזרת מסור חשמלי ושליפת מאות נהגים בצפון המדינה ממכוניותיהם, רק כדי לירות בהם ולהשליך את גופותיהם בשדה הסמוך.

המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, בעבר קולוניה בריטית, שסועה בין כמאה מיליון נוצרים המתרכזים בדרומה לכ-75 מיליון מוסלמים בצפונה. למרות העושר במחצבים ובנפט, ניגריה היא אחת המדינות העניות בעולם – כ-70% מאזרחיה מתקיימים מדולר ורבע ליום. מי שחש זאת היטב הם בעיקר תושבי הצפון – 72% מהם חיים בעוני, לעומת כ-30% מהדרומיים.

האי-שוויון והתסכול שבא בעקבותיו היו קרקע פוריה עבור ארגון כמו בוקו חראם, להכות בה שורשים ארסיים ולהתסיס את הרוחות בין נוצרים למוסלמים – האחרונים תומכים בו בחלק מהאזורים בצפון. מומחים רבים טוענים כי לארגון כלל אין קו אידיאולוגי ברור, וכל מטרתו היא לדרדר את המדינה לכאוס מוחלט. לראיה, המעבר ההדרגתי ממתקפות נגד מוסדות שלטון, משטרה וצבא לרציחות אקראיות של אזרחים תמימים.

הממשלה באבוג'ה אינה חפה מאשמה. ניהול כושל ושחיתות שלטונית רבת שנים החריפו עוד יותר את המרירות בקרב האזרחים, בייחוד אלה מהצפון שאינם משתייכים למספר מצומצם של אליטות מוסלמיות. הנשיא הנוכחי ג'ונתן, נוצרי מהדרום, הקיף עצמו במקורבים מאזור מגוריו ומהקבוצה האתנית שלו. רבים רואים בכהונתו בלתי לגיטימית לאחר שלא כיבד את הסכם הרוטציה הנהוג בין הנוצרים למוסלמים, ואם יזכה בבחירות המתוכננות לפברואר 2015, המתיחות הפוליטית צפויה להחריף עוד יותר.

בוקו חראם גורם כאב ראש לא רק באבוג'ה, אלא גם הרחק משם, בוושינגטון. בנובמבר 2011 הזהיר דוח של הקונגרס כי הארגון מהווה "סכנה גוברת" לארצות הברית, ושנתיים אחר כך הכריזה עליו המעצמה העולמית כארגון טרור. יש עדויות לקשרים הולכים ומתהדקים בין בוקו חראם לבין השותפים לדרך באל-קאעדה, בייחוד עם AQIM – הזרוע בצפון אפריקה, אך גם עם חצי האי ערב ועם אל-שבאב בסומליה. מומחה לאפריקה בשם ג'ייקוב זן אף טען כי חלק מאנשי בוקו חראם זוכים לעבור הכשרה מקצועית באיראן.

גורמים שונים העוסקים באיום של בוקו חראם הדגישו זה מכבר את הצורך בהכשרה איכותית של כוחות הביטחון בניגריה, פחות באמצעי לחימה, יותר במודיעין ובחקירות. על הרשויות המקומיות בצפון לחזק את הקשר עם השלטון המרכזי, וגם את זה שבינן לבין המדינות הגובלות בהן. זאת תוך זהירות מטביעות אצבע של סיוע בינלאומי, מארצות הברית למשל – דבר שהארגון הקיצוני עלול לרתום למטרותיו.

ואולם, ההתמקדות בהקשר הביטחוני-טרוריסטי לבדו עלולה להקשות בסופו של יום על המלחמה בבוקו חראם, שהשבוע האחרון הוכיח פעם נוספת כי היא בלתי יעילה. מומחים רבים מזהירים כי התמיכה שהארגון זוכה לה בקרב קבוצות מוסלמיות שונות מראה שכדי להחזיר את היציבות, הכרחי להתמודד גם ברמה האזרחית.

השלטונות חייבים יהיו לבסס מערכת חינוך שתזכה לתמיכתם של תושבי הצפון, כמו גם מערכת רפואה ותשתיות שיאפשרו צמיחה כלכלית ויקלו על העוני שהאזור סובל ממנו. מעבר לכך, מעשי הצבא – הוצאות-להורג פומביות ועינויים אכזריים של קיצונים שנתפסו – רק הביאו לשלהוב הרוחות נגד הממשלה והעמיקו את התיעוב כלפי כוחות הביטחון, שרבים גם כך רואים בהם מזוהים עם הדרום הנוצרי.

לפי ארגוני זכויות אדם, יותר מ-25 אלף בני אדם נהרגו בניגריה מאז 1999 באירועים אלימים שהרקע להם הוא דתי ואתני. העובדה שלא מצליחים לבלום את בוקו חראם, אלא להיפך – הוא רק ממשיך להתפשט ולקצור הישגים וראשים, היא קריאת השכמה לרשויות בניגריה.

בחזרה לטבח ההמוני של יום שני שעבר. הנשיא ג'ונתן הבטיח זמן קצר אחר כך: "נתגבר על זה, סוגיית בוקו חראם היא זמנית". בנוליווד, תעשיית הסרטים השנייה בגודלה בעולם אחרי בוליווד ההודית, בוודאי גאים בנשיא שמייצג אותה נאמנה.