פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מתגעגעת לשגרה": אמה של אדל ביטון שוב בהריון

      בני הזוג אדווה ורפי מצפים לילד נוסף, כשנה אחרי הפיגוע בו נפצעה בתם קשה. "החלומות שלנו לא צריכים להיקטע", אמרה האם שמאחלת לעצמה רק לשוב ולהתלונן על צרות היומיום

      אדוה אמה של אדל ביטון בבית הדין הצבאי מגידו שם ראתה את מי שהשליך על ביתה אבנים ופגע בה באופן קשה. פברואר (שלומי גבאי)
      אדווה ביטון (צילום: שלומי גבאי)

      "החיים חזקים יותר מהכול": כשנה אחרי הפיגוע בו נפצעו בנות משפחת ביטון מיידוי אבנים לעבר רכבן ליד אריאל, בני הזוג אדווה ורפי מצפים לילד נוסף, החמישי במספר. בחודש מרץ 2013 נפגעה אדל הפעוטה באורח אנוש בפיגוע. הרופאים אמרו לאם שיש לבתה 24 שעות לחיות, אך אדל הקטנה ניפצה את התחזיות הקודרות. לצדה עמדה האם אדווה, שנלחמה בכל מי שניסה לעמוד נגד התקדמותה של אדל. עד לאחרונה הובילה האם קמפיין תקשורתי גדול נגד בית החולים לוינשטיין, שניסה לפנות את אדל מהמוסד השיקומי והצליחה לבלום את המהלך. ביטון ליוותה את אדל בכל יום, המשיכה לנהל את התא המשפחתי הרחב ביד רמה ובעיקר דאגה לשדר עסקים כרגיל: "אני לא רוצה להיראות מסכנה, אני לא".

      "חתיכת מסע עברנו וזה עדיין לא הסתיים, זאת הייתה שנה לא פשוטה, טלטלה מאוד גדולה", אמרה ביטון. "כל המרקם המשפחתי שלי נפגע. אני לא מסתכלת רק על אדל, אלא כל הרבדים, אם זה במישור הזוגי, אם זה הילדים, אם זה המעגל הגרעיני המשפחתי". אדל מוגדרת "בהכרה חלקית", אך מה שחסר לה לדברי ביטון, הוא הניצוץ בעיניים. "היא יושבת ומזיזה ידיים, רגליים, מפקסת מבט. אני מטיילת איתה בעגלה ואף אחד לא חושב שהיא נמצאת במצב של הכרה חלקית. הבעיה שלה שאין חזרתיות קבועה במילוי הוראות".

      עוד באותו נושא:
      בית המשפט: הילדה אדל ביטון תישאר בבית החולים
      אמה של אדל נגד פינויה: "את שרון מימנו 8 שנים"
      קמפיין באירופה: לשחרר הנערים שפצעו את אדל הקטנה

      בית המשפט הכריע: אדל ביטון תישאר בבית החולים (טל אנגלנדר)
      "אני מטיילת איתה בעגלה ואף אחד לא חושב שהיא נמצאת במצב של הכרה חלקית". אדל ביטון (צילום באדיבות המשפחה)

      בדיון בבית משפט השלום שנערך בשבוע שעבר בין בית החולים לוינשטיין ומשפחת ביטון שעסק בצו הפינוי שביקש בית החולים להוציא לאדל, התוודתה האם בפני השופטת וסיפרה כי בנוסף לכל הדברים עמם היא צריכה להתמודד היא בהיריון והמשפחה מצפה לילד. "זה היה רצון שלנו להיכנס להיריון, אני אדם עם רגליים על הקרקע והחיים ממשיכים, החיים חזקים יותר מהכול", סיפרה אדווה. "החלומות והמאווים שלנו לא צריכים להיקטע. היריון הוא דבר משמח ומלא חיים שרק מביא התחדשות ודברים טובים עמו. אדל תהיה בתנו בכל מציאות שהיא ואנחנו לא יודעים מה יוליד יום, וכל מה שיקרה יהיה לטובתה. כרגע אנחנו רוצים להביא נשמות טובות לעולם ואלו מתנות גדולות, אנחנו לא נעצור אותם".

      עם זאת, ביטון מודה כי אינה מקדישה זמן להריון הנוכחי כמו בהריונותיה הקודמים. "ברור שיש לי את הרגעים האלה בלילה ובאוטו שאני מתחילה להרגיש את התינוק", אמרה ביטון. "אבל ביום יום אני עסוקה בכל כך הרבה דברים שקשורים לאדל, לבירוקרטיה ומלחמות שאין לי זמן להתפנות אל ההיריון הזה, לעשות את הדברים הרגילים שעושים בכל היריון כמו לרוץ לבדיקות בניחותא, אין לי זמן לזה, ההיריון פשוט משתלב עם כל האקשן שאני נתונה בו".

      ביטון לא מוכנה להראות חולשה: "תמיד היו אומרים לי 'איך היא מאופרת שהבת שלה נמצאת במצב כזה', 'איך היא דואגת למראה החיצוני בשעה כזאת'. החשיבה החיובית שלי והאנרגיות הטובות האלה רק חוזרות אליי, ומתנקזות למקום בו אדל מתרפאת. מכאן נובע המקום של להישאר עם הראש מורם. זה שפע שמביא רק טוב".

      "טלטלה שלא הייתי מאחלת לאף אחד"

      ביטון הביעה צער על מותו של סנ"מ ברוך מזרחי באירוע הירי בערב ליל הסדר ליד חברון. "זה מצער מאוד, הלוואי והיינו המקרה האחרון. זאת התמודדות מאוד גדולה למשפחה שהמרקם המשפחתי שלה נפגע, אני מאחלת להם שההתמודדות תהיה קלה, זהו ניסיון מאוד לא פשוט והקב"ה מנסה לבדוק עד כמה אנחנו יכולים לעמוד בניסיון", אמרה. "אם אני חושבת על מה שעובר על הדסה מזרחי עכשיו, היא בטח לא מעכלת את המצב בו היא נמצאת. ההתמודדות האמיתית תתחיל אחרי שכל העננה תתפוגג. אני מקווה מאוד שתמשיך להיות לה מעטפת גדולה עם הקהילה התומכת של השומרון וחברון אבל זאת טלטלה שלא הייתי מאחלת לאף אחד".

      השבת הראשונה של אדל ביטון בביתה מאז שוחררה מבית החולים. יולי 2013 (באדיבות המשפחה)
      "לא רוצה להיות יותר מתוקשרת. הייתי מוותרת על התענוג הזה" (צילום באדיבות המשפחה)

      ומה היא מאחלת לעצמה? "אני מאחלת לנו לצאת מעבדות לחירות מכל המשתמע מכך, לצאת לחירות מלאה. בשיחות שיש לי עם בורא עולם אני אומרת לפעמים נמאס לי, הבנתי, ספגתי. כל הבית ספר הזה הספיק לי. לא רוצה להיות יותר מתוקשרת. הייתי מוותרת על התענוג הזה. אני מתגעגעת לשגרה היומיומית, להתבכיין על זה שיש לי הרבה כביסה, כלים בכיור, שהילד לא ישן בלילה, להתרפק על צרות של עשירים. ההיריון הזה יביא עמו שמחה למשפחה ובשורות טובות כמו כל דבר חדש, תמיד רצינו משפחה גדולה ועכשיו אנחנו מגשימים את הרצון הזה".

      לפניות לכתבת: danayark@walla.co.il