לפני כ-17 שנים עמד אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים, לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על מה שכונה "פרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד". אולמרט, איש חד, הבין שהתקשורת תעסוק רבות במשפט זה. עוד הוא הבין שאינו יכול להשתמש בעניין פרטי בשירותיו של דובר עיריית ירושלים. או-אז פנה אלינו אולמרט וביקשנו לשמש, למיטב ידיעתי לראשונה בישראל, כיועצי תקשורת לנאשם בפלילים.
אהוד אולמרט אשם - סיקור מיוחד
בימים האחרונים נזכרתי במשפט ההוא ובעבודתי אז עם אולמרט. עצם שכירת שירותינו עוררה רחש, הקיים בעצם עד עצם היום הזה. אנשים תמהים, שופטים מבקרים נאשמים על עצם השימוש בתקשורת וכך גם אנשי תקשורת אחדים.
אני טוען בלהט, ולאו דווקא בגלל הפוזיציה, שלחשודים ולנאשמים חייבת לעמוד הזכות לאזן את התקשורת השלילית נגדם. למה? כי השופטים מושפעים מדעת הקהל ומכלי התקשורת. כל מי שיכחיש זאת עושה עוול לאמת. אין אדם החסין בפני חשיפה להררי מילים כנגד נאשם. תאמרו לי אבל עובדה שאולמרט זוכה בפרשיות טלנסקי וראשונטורס, למרות התקשורת. ואני משיב: נכון, השופטים במשפטים אלו התעלו מעל העליהום התקשורתי על הנאשם וזיכו אותו, למרות התקשורת. שופטים חזקים פחות היו מרשיעים.
אולי גם השופט רוזן הושפע מהתקשורת
שופטים אמיצים כבר מודים היום בהשפעת התקשורת על בתי המשפט: לפני מספר שנים הורשע עו"ד דורי קלגסבלד בדריסה למוות של אם וילדה ונדון למאסר. בערעור על חומרת העונש בבית המשפט המחוזי המתיקה השופטת יהודית שבח את העונש והפחיתה את תקופת המאסר, בנימוק מרתק: "גם אין לדעת אם בית המשפט השלום אכן הושפע בתת-מודע ממתקפת הפרסומים שקראו להחמרה בענישה".
טוב בשמונה שנות איחור מאף פעם / דעה
אותה שופטת מחוזית, יהודית שבח, כיהנה בהרכב שדן את הנשיא לשעבר, משה קצב, לשבע שנות מאסר. השופטת שבח סברה שיש להטיל על קצב ארבע שנות מאסר בלבד בגלל הסבל התקשורתי שעבר. וגם הרכב השופטים במשפטו של חיים רמון, בראשות השופטת חיותה כוחן, לא נשאר אדיש להשפעת התקשורת על בתי המשפט ואף הביע תרעומת על השימוש בתקשורת מצדו של הנאשם (שהרי שימוש תקשורתי של הפרקליטות והמשטרה, הוא מן הסתם לגיטימי בעיניהם): "תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעתים על ידי מסרים מוסווים, לעתים בבוטות, להטות משפט. לבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא בלבד שמנחה אותנו".
בפרשות אולמרט, הפרקליטות נרעשה כל פעם מחדש למשמע דברי הביקורת של יועץ התקשורת של אולמרט, אמיר דן. וכי מה חשבו בפרקליטות, שאולמרט ירים ידיים בלי קרב? שהרי ללא ניסיונותיו להגן על עצמו בתקשורת זירה זו הייתה מופקרת לטובת הפרקליטות והמשטרה בלבד, ואלה הרי חרצו את דינו של אולמרט כבר לפני שנים. האם יתכן שאילולא קרב תקשורתי אינטנסיבי שניהל אולמרט, ובהינתן ששופטים כן מושפעים מתקשורת הוא היה מורשע גם בפרשות טלנסקי וראשונטורס? האם יתכן שהרשעתו התקשורתית של אולמרט היא זו שהביאה את השופט רוזן להרשיע אותו גם בבית המשפט?
לעולם לא נדע את התשובות לשאלות הללו. אבל דבר אחד ברור: ללא קרב תקשורתי הזירה הציבורית-תקשורתית תופקר רק לאמירות הלעומתיות החריפות, המכפישות והמרשיעות של נציגי החוק. וזאת חייבים לדעת כדי לאזן, ולו במשהו את המשחק הלא מאוזן מראש - חייב הנאשם, במקרה הזה אולמרט, להגן על עצמו גם בזירה הכל כך משפיעה בתקשורת.
הכותב היה יועץ התקשורת של אהוד אולמרט בפרשת "החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד", והוא שותף במשרד רימון-כהן-שינקמן
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד