פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שנה לממשלה: מבחן הכוח האמיתי של לבני ולפיד

      מצד אחד לבני, שמסיימת שנה שהתחילה טוב בלי חוקים גדולים ועם מו"מ גוסס. מהצד השני בנט ולפיד, שדווקא מרוצים. נראה איזו מריבה יביא חוק ברית הזוגיות. התחזית: יהיה שמח

      ישיבת ממשלה, פברואר 2014 (מערכת וואלה! NEWS , מרק ישראל סלם / ג'רוזלם פוסט)
      מרעיף עלינו כל טוב, כולל סיבים אופטיים עד הבית. נתניהו בישיבת ממשלה (צילום: מרק ישראל סלם)

      רשימת הישגים ארוכה הציגה אתמול (שלישי) לשכת ראש הממשלה בסרטון שהעלתה לרשת במלאות שנה לממשלת נתניהו השלישית. אפשר להתווכח על חלק מהרשימה. למשל, אם הממשלה נוהגת נכון בעניין הגז, או אם יוצרי הסרט משוכנעים שבנושא הורדת מספרן של בחינות הבגרות, שהוצגה כהישג, לא יתבצע בקרוב איזה פליק-פלאק במשרד החינוך התזזיתי.

      מה שלא נתון לוויכוח הוא רשימת החוקים שנעלמו מהסרטון. אין שם את חוק המשילות, לא שוויון בנטל ולא משאל עם. אפילו חוק הריכוזיות נעדר. בלשכת נתניהו יש מי שחושב שההוזלה של חבילות הבסיס בכבלים ובלוויין, למשל, חשובה יותר מארבעת החוקים הללו.

      גם המו"מ עם הפלסטינים לא נכנס לרשימת הזהב. לקראת סוף הסרטון מוצגים מראש ההישגים של השנה הבאה. כל טוב הולכת הממשלה להרעיף עלינו, מפרישת סיבים אופטיים שתגיע לכל בית בישראל ותשפר את מהירות הגלישה באינטרנט ועד חלוקת תארי הדוקטור הראשונים בפקולטה לרפואה בצפת. המשך מו"מ כדי להגיע לשלום עם הפלסטינים? כנראה נצטרך לחכות עוד שנתיים. הוא לא ברשימה.

      פוסט פוליטי - לכל הטורים של לירון מרוז

      פצצות סירחון לתוך החדר של בנט

      ובכל זאת, הקואליציה התנהלה השבוע כמי שאבן גדולה נגולה מלבה. כמעט כולם – ועוד מעט נעסוק ב"כמעט" הזה – קיבלו בשבוע שעבר את מבוקשם. יאיר לפיד את השוויון בנטל, אביגדור ליברמן את המשילות, נפתלי בנט את משאל העם, ובנימין נתניהו – שקט תעשייתי. נכון, זה לא היה הכי אלגנטי בגלל התרגיל של האופוזיציה, אבל אף אחד לא יזכור את זה בעוד חודש. אחוז חסימה גבוה ומרכזי תעסוקה לחרדים הם דברים ממשיים הרבה יותר.

      ברק אובמה ואבו מאזן בפגישתם בבית הלבן. מרץ 2014 (רויטרס)
      לא יסכים להסתכן. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, השבוע בבית הלבן (צילום: רויטרס)

      בואו ניקח לדוגמה את עניין משאל העם. ממשלת שמאל, משוכנעים בבית היהודי, לא תצליח להעביר במשאל עם הסדר מדיני. לממשלת ימין יש דווקא סיכוי למהלך כזה, אבל כאן בונים במפלגה על הפרטנר הפלסטיני. מי יסכים להסתכן ולחתום עם ראש ממשלה ישראלי על הסכם שלום, כשהוא יודע שחוץ ממשוכות הממשלה והכנסת הוא יעבור להכרעת הציבור הישראלי? לכן, במפלגה משוכנעים שהחוק שעבר מרחיק מאוד אפשרות להסכם עם הפלסטינים שבבסיסו מסירת שטחים נוספים לידיהם.

      ובכלל, נפתלי בנט יכול להיות מרוצה עד הגג. חוק המשילות, שהוא גילה אדישות כלפיו, פוגע מאוד באפשרויות לפיצול בימין. אם מיכאל בן ארי ואריה אלדד לא עברו את אחוז החסימה כשהוא עמד על 2%, איך הם יעשו את זה עם 3.25%? שלא לדבר על החברים מ"תקומה", שיחשבו פעמיים אם שווה להם להתפצל מהבית היהודי. לבנט יש כל הסיבות שבעולם להמשיך וליישר את הח"כים הסוררים במפלגתו, שזורקים מדי כמה שבועות פצצת סירחון לתוך החדר. אגב, גם סביב חוק השוויון בנטל בנט יכול לרשום לעצמו הצלחה. אמנם המצלמות התמקדו בחבר מפלגתו יוני שטבון שהתנגד, אבל העובדה ששאר החברים התייצבו ותמכו אינה עניין של מה בכך. אורי אריאל, אורית סטרוק ומוטי יוגב לא פנטזו כל חייהם כיצד הם מצביעים על חוק שכולל איום בהחלת חוק הגיוס על כל החרדים כאיש אחד. ובכל זאת, הם היו במליאה ותמכו.

      יאיר לפיד במסיבת עיתונאים במשרד האוצר. נובמבר 2013 (יואב דודקביץ')
      אין על מה להתלונן. לפיד (צילום: יואב דודקביץ')

      גם לשר האוצר אין מה להתלונן. חוק השוויון בנטל שהעביר הסיר מעליו עול גדול. לפיד שם את הנושא בראש סדר העדיפויות בעת מערכת הבחירות, ואם העסק היה "מתברבר", הוא היה מסתכן באובדן הקריירה הציבורית שלו. חוק המשילות "שייך" אמנם לליברמן, אבל "יש עתיד" הייתה מעורבת בו עד צוואר. לפיד מודע היטב לטעויות שעשה בשנה האחרונה, אבל יותר מכך הוא יודע טוב מאוד שעם כל הכבוד למשילות ולגיוס החרדים, מה שיחזיר אותו לעמדת מלך ישראל תהיה הורדת יוקר המחיה והדיור. יצליח – ישכחו לו את כל הטעויות שבתחילת הדרך. ייכשל – יש עתיד עלולה לגמור כמו "שינוי" של אביו. הבעיה של שר האוצר היא שיריביו מבינים מצוין את מה שהוא מבין. מריבות על הקרדיט, כפי שראינו אתמול סביב הורדת המע"מ על רכישת דירה ראשונה ל-0%, ילוו אותנו. מעניין יהיה לראות אם החברים ישימו רגליים אחד לשני. אגב, אם זה יקרה, זה ייעשה על הגב שלנו.

      מפלגה פריכה ופרצוף חמוץ

      נשארנו עם ציפי לבני. הקדנציה של שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלסטינים נפתחה בסערה. החבל ששחרר לה נתניהו, בצירוף נחישותו של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לבחוש במזרח התיכון, הפכו את פעילותה של לבני למרכז העניינים. גם מי שזלזל בעצם כניסתה לממשלה של מי שחזרה לפוליטיקה רק כדי להחליף את נתניהו, לא יכול היה שלא להתרשם מפעלתנותה. השבועיים האחרונים היו רעים ללבני: המו"מ נראה בשלבי דעיכה, והיא לא הייתה שותפה אמיתית לחגיגת החקיקה בשבוע שעבר. להיפך, את רוב החוקים היא קיבלה בסבר פנים חמוץ. העובדה הזו מדגישה שוב את פריכותה של "התנועה", מפלגה של נושא אחד. בלי מו"מ מדיני כמעט שאין תכלית לשותפות המפלגה בקואליציה. על אופוזיציה בכלל אין מה לדבר.

      ישיבת סיעה של מפלגת התנועה בראשות ציפי ליבני (נועם מושקוביץ)
      לא הייתה שותפה לחגיגה. לבני (צילום: נועם מושקוביץ)

      ככל שההתקדמות המדינית תלויה בישראל, החודשים הקרובים יהיו מבחן אמיתי לנחישותם וכוחם של לבני ולפיד, הסמנים השמאליים בממשלה. ללפיד הנושא חשוב, אבל יש לו גם דברים אחרים על הראש. לבני חייבת מו"מ אמיתי ורציני. בלעדיו, ישיבתה בממשלה עלולה לסיים סופית את דרכה של "התנועה", שגם ככה לא ברורה.

      באין התפתחויות בגזרת המו"מ, נישאר בחודשים הקרובים עם סוגיות הדת ומדינה שתמיד נישאות על גלים גבוהים. ברית הזוגיות תביא איתה, קרוב לוודאי, ברית בין לפיד לליברמן. הראשון יצטרך להסכים לכלול בה מאות אלפי עולים מרוסיה והשני יתגמש עם קהילת הלהט"ב. בנט יצטרך להרגיע את חברי סיעתו ולנסות לרבע את המעגל. יהיה שמח, הישארו עמנו.