פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנסיך המיליארדר של עזה מכה שנית

      איש לא מעז לדבר עדיין על האירוע הפוליטי החשוב בשטחים: ההכרעה הקרובה על זהות מחליפו של אבו מאזן, כשהמתמודדים הם האסיר מס' 1 ויו"ר הסתדרות הכדורגל. וגם מוחמד דחלאן

      יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן - מחמוד עבאס (AP)
      כמעט בן 80. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן). צילום: AP

      רשמית, בכירי הרשות הפלסטינית והפתח אינם מדברים על הנושא הזה. זה כמעט טאבו. יו"ר הרשות הפלסטינית, המכהן גם כיו"ר אש"ף ויו"ר פתח, הלא הוא מחמוד עבאס (אבו מאזן) – יושב ללא יורש חוקי, באף אחד מן הכובעים הללו.

      שלא באופן רשמי, אולם, ניתן לשמוע זמזום בלתי פוסק של בכירים בפתח, שמנסים לסמן את עצמם כיורשים הפוטנציאליים לעבאס. הוא כבר אינו צעיר. בחודש הבא יחגוג את יום הולדתו ה-79. הוא מעשן כבד וסבל בעבר מבעיות בריאות. אך זולת הנושא הבריאותי, במשך שנים נהג עבאס לאיים שיפרוש מתפקידו, אם וכאשר יגיע למסקנה שלא יוכל לקדם עוד את רעיון הקמת המדינה הפלסטינית. על אף שהאיום הזה לא נשמע זה תקופה, התרחיש נותר אפשרי, בעיקר לנוכח היעדר פריצת דרך מדינית באופק.

      צפו: כך נראית מפת פלסטין על פי הצעת נתניהו

      וכך, התהליך המדיני המקרטע מחד, והמועד המתקרב של כינוס הוועידה השביעית של הפתח מאידך (בעוד כחצי שנה, אז תיבחר הנהגת התנועה), גורמים אולי להתעוררות האחרונה ולבאזז סביב הסוגיה. כולם רוצים להיות הנשיא או יו"ר אשף הבאים, ולכולם, צריך לומר, סיכויים נמוכים בשלב הזה, בעיקר מפני שהם אינם מצליחים לבלוט מעל האחרים.

      כולם, מלבד מרואן ברגותי, אולי, "האסיר מספר אחת" שזוכה לתמיכה עממית נרחבת. אך היותו במאסר בישראל מהווה לעמיתיו להנהגת הפתח עילה ותירוץ כדי להסביר מדוע הוא לא יוכל להיבחר לנשיא הבא. וכך, בחודשים האחרונים נשמעו עוד ועוד הצהרות קיצוניות ומתלהמות מצד ראשי הפתח, שנובעות בעיקר מהרצון למתג עצמם כ"לוחמים" או "פטריוטים". פרשנים פלסטינים שונים טוענים כי זו ההכנה מבחינתם למרוץ אחר הנשיאות. יתרה מכך, ייתכן שהוועידה השביעית הכללית של הפתח, המתוכננת לאוגוסט, תהיה החזרה הגנרלית לקראת קביעת זהותו של היורש. עד אז, אפשר לצפות להרבה תגובות ואמירות קיצוניות, כאלה שיגרמו אפילו לראשי החמאס להיראות כחבורה של ציונים נלהבים.

      דחלאן מכה שנית

      השבוע התקיים בעזה טקס נישואים המוני. כמה עשרות צעירים התחתנו וחגגו במשותף. לקראת ההילולה נתלו דיוקניהם של עבאס ושל קודמו בתפקיד, יאסר ערפאת. יו"ר הרשות אף הקליט ברכה מיוחדת לרגל האירוע, שמומן כולו על ידי הרשות. כשבוע לפני כן נערך טקס דומה, הפעם לכ-300 מאושרים ומאושרות, שוב, בחסות הרשות הפלסטינית והנשיא עבאס. אולם ספק אם הקהל שהגיע לחגוג ידע על הסערה שהתחוללה מאחורי הקלעים של שני האירועים הללו: הטקסים, בעזה וביריחו, קיבלו תחילה את חסותו של מוחמד דחלאן, "נסיך" הפתח בעזה, החי כיום בגלות באיחוד האמירויות ונחשב לאיש היחיד שקורא תיגר בגלוי על מנהיגותו של עבאס מקרב הפתח. בשנתיים האחרונות, דחלאן נחשב פרסונה נון גראטה בשטחים, על רקע ביקורת שהשמיע נגד עבאס ונגד בניו של הראיס, יאסר וטארק.

      מוחמד דחלאן (AP)
      מוחמד דחלאן, "נסיך" הפתח בעזה. המיליארדר שרוצה להיות נשיא (צילום: AP)

      אנשי הנשיא האשימו את דחלאן בזמנו בניסיון הפיכה, ודאגו שיעזוב את האזור. מאז היציאה לגלות, הפך הדבר לסוד גלוי: דחלאן לא רק שמנסה לערער על מנהיגותו של היו"ר, אלא גם עסוק במרץ בהכנת השטח לקראת "שובו" ואולי גם לקראת האפשרות שהוא עצמו יירש את המלוכה.

      דחלאן, בן 53 בלבד, נולד במחנה הפליטים ח'אן יונס, אך כיום הוא נחשב לאיש עשיר מאוד, אולי אפילו מיליארדר. הוא נהנה מקשרים הדוקים עם משפחת המלוכה באיחוד האמירויות; הוא ואנשיו גייסו כספים כדי לממן את החתונה ואת המענק שאמור היה להינתן לכל אותם מאות חתנים. אך ברגע שאנשיו של עבאס גילו זאת, הם החליטו לקחת חסות בעצמם על הטקס, עם מענק של כ-4,000 דולרים לכל זוג צעיר. זו רק דוגמה אחת קטנה למלחמה שמנהל עבאס נגד דחלאן.

      מקורבי הנשיא לא הסתפקו בסילוקו של "אבו פאדי", בעברו מפקד הביטחון המסכל בעזה: הם רדפו את חבריו ומקורביו, בהם סמיר משהראווי וראשיד אבו שבאכ (שהועמד בהיעדרו למשפט לא מכבר בבית משפט פלסטיני על פרשת שחיתות לכאורה), שעזבו אף הם את השטחים. אפילו ראשי מנגנונים לשעבר, מקורבי דחלאן, סולקו מתפקידם ומשורות הפתח.

      אחד השיאים במסע הרדיפה הבלתי פוסק, התרחש בחודש נובמבר. אחד מחבריו הקרובים של דחלאן, סופיאן אבו זיידה, איש המועצה המהפכנית של הפתח ובעברו שר בממשלה הפלסטינית, סיים באחד הבקרים אימון בחדר הכושר ברמאללה. לתדהמתו גילה שאלמונים ריססו את מכוניתו בנשק אוטומטי. אבו זיידה הצהיר אז כי האחריות למעשה נופלת כולה על הנשיא הפלסטיני.

      ילדה פלסטינית מחופשת ליאסר ערפאת, בחתונה המונית בעזה. פברואר 2014 (רויטרס)
      ילדה מחופשת לערפאת, יושבת בטקס החתונה ההמוני בעזה, השבוע (צילום: AP)

      מאז נעשו לא מעט ניסיונות לתווך בין עבאס לדחלאן, רובם לא הצליחו. רק לאחרונה נפגש משהראווי עם שניים ממקורביו של הנשיא, עזאם אל-אחמד וראש המודיעין הפלסטיני, מאג'ד פראג'. עבאס הסכים בשבועות האחרונים לשובם של אנשי דחלאן למשרותיהם בפתח ובמשרדי הממשלה השונים, אך ממשיך לפסול את האפשרות שדחלאן עצמו ישוב לשטחים. אנשיו טוענים (וכנראה בצדק) שדחלאן הפך ל"חתרן בלתי נלאה". ממושבו באבו-דאבי, המיליארדר הפלסטיני מנהל קמפיין מתוזמר להחלשתו של עבאס. לטענתם יש לו השפעה רבה על המצב במחנות הפליטים בצפון הגדה, והתסיסה שם נגד הרשות (אזור ג'נין ושכם). במקביל, הוא משקיע מיליוני דולרים, בסיוע חבריו מאיחוד האמירויות, ביצירה של בסיסי תמיכה במחנות הפליטים הישנים בלבנון וגם באלה החדשים שהוקמו לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.

      מעל לכל, דחלאן עסוק בפעילות מדינית פוליטית שלא הייתה מביישת ראש מדינה. רק לפני שבועיים הוא בא לקהיר ונפגש עם האיש החזק, עבד אל-פתאח א-סיסי. בנוסף ביקר אצל ראש המודיעין המצרי, הגנרל אחמד פריד תוהאמי, ואפילו נפגש עם נציג הקופטים במצרים. הוא נפגש גם עם שר החוץ האמריקני ג'ון קרי ונאם בפני הפרלמנט האירופי. אלה אינן פגישות של איש עסקים מצליח, אלא של אדם בעל שאיפות להפוך לנשיא ביום מן הימים. "המצרים רוצים את דחלאן חזרה בשטחים", אמר לי איש פתח, "הם יודעים שיש לו יכולת להשפיע על עזה והם צריכים אותו כדי להפיל את החמאס. לכן הם לוחצים על אבו מאזן להתפייס עם דחלאן".

      יו"ר ההתאחדות

      אולם הדרך של דחלאן חזרה לשטחים, ואולי ביום מן הימים לתפקיד הנשיא, אינה צפויה להיות קלה, למרות נכסיו הכלכליים. ולא רק בגלל עבאס. לדחלאן יש כיום בסיס תמיכה בפתח, אך הוא ממשיך לסבול מתדמית ציבורית ירודה. הרחוב הפלסטיני אינו שוכח לו את פרשות השחיתות בעזה ואת היותו מפקד הביטחון המסכל לשעבר, ששיתף פעולה עם ישראל. הוא כמעט ואינו מוזכר כלל בסקרי דעת הקהל, שמעלים לא מעט שמות פוטנציאליים כמועמדים אפשריים בבחירות לנשיאות. מעל הכל, הוא צפוי להתנגדות עזה בקרב חברי הוועדה המרכזית של הפתח, הגוף שצפוי לבחור את היורש של עבאס בפתח ובאש"ף.

      אחד מגדולי יריביו הפוליטיים בוועדה המרכזית הוא סגן נשיא מזכ"ל הוועדה: ג'יבריל רג'וב. "אבו רמי", בן 62 כמעט, יליד העיירה דורא שבדרום חברון, היה בעבר חברו הקרוב של דחלאן. הוא היה בצעירותו 17 שנים בכלא הישראלי, וכמו דחלאן עבר לתוניס והתקרב ליאסר ערפאת. לאחר שובו לגדה, מונה למפקד הביטחון המסכל שם, למעשה מקבילו של דחלאן. השניים נהגו להתרועע יחדיו ונחשבו לקרובים מאוד, לפחות עד למבצע "חומת מגן" באפריל 2002. מיד לאחר שכבשו כוחות צה"ל את מפקדת הביטחון המסכל בביתוניא, יצא דחלאן לכלי התקשורת ורמז כי רג'וב הסגיר לידי הישראלים אנשי חמאס.

      ג'יבריל רג'וב בראיון לאבי יששכרוף וינון מגל ברמאללה, 5 פברואר 2013 (דרור עינב)
      רג'וב בלשכתו ברמאללה בשנה שעברה (צילום: דרור עינב)

      גם היום, רג'וב זוכר את הסכין שנעץ דחלאן בגבו. עם הזמן התרבו אצלו החשדות ש"אבו פאדי" היה האיש שהעביר לישראלים מידע לפיו מרואן ברגותי, המבוקש מספר אחת בזמנו, מסתתר במפקדת הביטחון המסכל של רג'וב. למעשה, כמה שעות לפני שנעצר, הביא דחלאן את ברגותי למפקדה של רג'וב, בדרישה שיסתיר אותו שם. רג'וב הורה להסיע את ברגותי אל מחוץ למפקדה.

      מאז כבר חלפו כמעט 12 שנים. הדם הרע נותר בין השניים. רג'וב פרש מתפקידים ביטחוניים וצבר הרבה עוצמה ותמיכה באמצעות הספורט. הוא מונה לתפקיד יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל ויו"ר הוועד האולימפי. במקביל, הוא מנהל בשם עבאס מגעים עם החמאס על פיוס, ואף נשלח על ידי הנשיא לטהראן כדי לדון ביחסים הרגישים בין איראן לחמאס. בשנים האחרונות רג'וב הקשיח את טון דבריו ביחס לישראל והוא תוקף אותה בכל הזדמנות. הקו הלעומתי, לצד פעילות הספורט, הפכו אותו לאחד האישים הבולטים בפתח. אולם ספק אם רג'וב, "אבו רמי", יוכל להיות ליורשו של הנשיא. גם הוא סובל מבעיות דומות לאלה של דחלאן: חבריו לוועדה המרכזית של הפתח צפויים לטרפד את הבחירה בו בעתיד, וגם בציבור לא שוכחים לו את הקשר הביטחוני מול ישראל.

      א-סיסי הפלסטיני

      ואי אפשר בלי כמה מילים, שוב, על המועמד הבולט ביותר, בעיניי לפחות, להפוך להיות יורשו של עבאס. מרואן ברגותי נעצר ב-2002 ונידון לשישה מאסרי עולם. הוא לא צפוי להשתחרר מהכלא בקרוב, אך אם יחליט להתמודד בכל בחירות עתידיות על תפקיד הנשיא, גם בהיותו בכלא, הוא צפוי לנצח (כמעט) בהליכה.

      השבוע פורסם ברמאללה סקר (וכבר קשה לספור כמה סקרים כאלה פורסמו בשנים האחרונות) שמצביע על כך שברגותי מוביל בפער ניכר על פני כל מועמד אחר, מפתח או מחמאס. הוא בן 55, ונולד בכפר הקטן כובר שמצפון לרמאללה. הוא אינו אהוד על אנשי הוועדה המרכזית של הפתח, אך הציבור אהוב אותו, בעזה ובגדה. מכאן, שגם אם חבריו לוועדה המרכזית של הפתח יבחרו מועמד אחר לנשיאות, הדבר לא יפגע בסיכוייו. "אם חברי הוועדה המרכזית לא יתמכו בו", אמר לי השבוע נאסר א-לחאם, העורך הראשי של "מען", אתר החדשות המוביל בשטחים, "זה יהיה מצוין עבור מרואן. אני אתן לך דוגמה. בבחירות המקומיות האחרונות, הוועדה המרכזית החליטה שלא לאפשר לרסאן א-שקעא להתמודד מטעם הפתח על ראשות עיריית שכם. אז הוא התמודד כעצמאי וזכה כמובן. דווקא אם הם יתמכו במרואן זה לא טוב עבורו בגלל התדמית של הפתח".

      מרואן ברגותי, 2012 (AP)
      פופולריות עצומה בקרב הציבור. איור של ברגותי על חומת ההפרדה ליד קלנדיה (צילום: AP)

      א-לחאם נשמע משוכנע לגביי זהות היורש. "יהיו לא-מעט מועמדים שינסו. וזה טוב שינסו. אבל עזוב, שכח מזה. אני אומר לך, הציבור הפלסטיני לא ייתן לאף אחד בפתח מלבד מרואן להיבחר. לא מההנהגה הישנה וגם לא מהחדשה. מרואן הוא הסיסי הפלסטיני (על שם עבד אל-פתח א-סיסי, המועמד המוביל בבחירות במצרים-א.י). עדיף לנו אסיר נשיא מאשר נשיא שהוא אסיר".

      בינתיים, כאמור, נמשכות ההכנות ל"וועידה השביעית", האירוע הפוליטי החשוב ביותר בשטחים. בסופו של דבר, להנהגת הפתח באותה הוועידה ייבחר כנראה מי שעבאס ירצה שייבחר, כולל למשרת מזכ"ל הוועדה המרכזית, תפקיד שעל הנייר לפחות, אמור לסמן את היורש של עבאס בפתח. ההמולה סביב הקמפיינים של המועמדים להנהגת הפתח כבר החלה: חבר צוות המו"מ לשעבר מוחמד שטייה, אמר השבוע שעל הרשות הפלסטינית להפוך ל"רשות של התנגדות", ברמיזה לצורך לחדש את המאבק בישראל. חברו לוועדה, תאופיק טיראווי, אמר כי בכל רגע הפתח יכול לחזור לדרך "המאבק המזוין", ולרובה. עוד חבר בוועדה, ראש צוות המו"מ, סאיב עריקאת, מדבר על הצורך לפנות למהלכים חד צדדים באו"ם. (עריקאת דרך אגב, עשוי להיות מועמד של פשרה בין חברי הוועדה המרכזית של הפתח כיורש אפשרי מאחר שאין לו כמעט אויבים בתנועה). אף אחד כבר לא מדבר על שלום. אפילו לא על שקט.