עובד שבע שעות ביום: אני "השומן הצבאי"

כן כן, קראתם נכון. אני קצין בקבע ואני מודה שאני "השומן הצבאי". טוב, אולי לא ה-שומן, אבל אני בהחלט חלק מאותו עודף שומני שעליו מדברים בתקשורת כל כך הרבה בתקופה האחרונה. הסיבה לכך שאני מגדיר את עצמי ככזה, היא העובדה שאני מקבל משכורת צבאית בלי שום סיבה. אלו מכם שאינם מכירים את המערכת הצבאית, יתהו מיד כיצד זה ייתכן. אלו מכם שנמצאים היום בשירות, או שלחילופין השתחררו לא מזמן, ועדיין זוכרים את התקופה הזו, ייזכרו בקצינים ובנגדים הרבים שהכירו, ושהיו בדיוק כמוני: מיותרים.

אני משרת זה ארבע שנים ביחידה עורפית מובחרת (בלשון העם: ג'ובניק). בשלוש שנות השירות הסדיר, שירתי בבסיס סגור ובתפקיד אינטנסיבי ומשמעותי (בקיצור: טחינה). לקראת כניסתי לקבע הועברתי לתפקיד אחר בבסיס פתוח (כפי שמהר גיליתי: חפשנות).

חשיבות קיומו של התפקיד שאני מבצע, כקצין בקבע בדרגת סגן, מוטלת בספק. הצורך שיבצע את התפקיד קצין בקבע או נגד, אינו קיים. באותה מידת הצלחה, כל רב"ט ממוצע ביחידה יכול היה לבצע את התפקיד, שהוא מקצועי נטו, וללא שום אוריינטציה ניהולית או פיקודית.

חלקכם כנראה עדיין לא מבין מדוע אני טוען שאני מקבל משכורת ללא סיבה, שכן בכל זאת אני משרת בצבא ובעל תפקיד בארגון. עובדות אלו נכונות באופן עקרוני, אך יש להעמיד דברים על דיוקם: בבסיס בו אני משרת, יום העבודה הנהוג מתחיל בשעה 8:30 בבוקר, ומסתיים בשעה 18:30 בערב. בפועל, אני מגיע בדרך כלל סביב השעה 9:30, ומהשעה 16:30 אני כבר מנסה לברוח הביתה. בין לבין, אני משקיע בערך שעתיים ביום בעבודה, ואת שאר הזמן אני משקיע בהכנת קפה, בקריאת ספרים ובניסיון למרוח את ארוחת הצהריים. בשעתיים בהן אני עובד מדי יום, אני מספיק לסיים את משימותיי המעטות, ואפילו להגדיל ראש ולעשות "מעבר". אף על פי שכל המפקדים שלי מודעים לחוסר המעש ובזבוז הזמן שלי, הם לא עושים דבר בנידון.

"נו, אז מה? כולה 4,500 שקל אתה עולה לנו בחודש, לאן נעלמים שאר המיליארדים שמוקצים לטובת כוח האדם בתקציב הביטחון?", חלקכם יתהה. ומה אם אגלה לכם שחלקם הגדול של הקצינים והנגדים בקבע ראשוני ביחידות העורפיות, אלה שמרוויחים שכר דומה לשלי, נמצא במצב דומה? אם תכפילו את המשכורת הקטנה של 4,500 שקלים, במאות קצינים ובנגדים זוטרים, שלוקים באבטלה סמויה ברמה כזו או אחרת, מדי חודש, תקבלו סכום לא מבוטל בכלל.

מה כוללת בדיוק אותה אבטלה סמויה? מרכיבים רבים יש לה, שמשתנים בין יחידות ותפקידים, אבל מספר מכנים משותפים יש לכולם; ראשית, כמות ההפסקות הבלתי סבירה – איש קבע ממוצע מבלה מספר שעות ביום בהפסקות (הפסקות קפה, הפסקות אוכל, הפסקות שק"ם, הפסקות צוות והיד עוד נטויה). אני מתקשה להאמין שקיים בית עסק אזרחי שיאפשר לעובדים שלו להעביר שעה וחצי בהפסקה עוד לפני ארוחת הצהריים. אם נבטל את ההפסקות המיותרות, נוכל כנראה להקטין את כמות הקצינים והנגדים ברבע לפחות.

מאפיין נוסף של אותה אבטלה, הוא הדיונים. בכל סוגיה שעומדת על הפרק, הרבה לפני שמתחילים לבצע אותה, יש לדון. לכל דיון כזה מוזמנים בין חמישה לעשרים קצינים ואנשי קבע שקשורים לאותה סוגיה. הדיון אורך כשעה, ומסקנותיו לרוב מתייחסות לכך שבעוד שבוע יש לערוך חיתוך מצב נוסף בנושא, וכן לקבוע דיון נוסף בסוגיה אחרת שעלתה. את הדיון בדרך כלל מנהל ראש מדור (רמ"ד) כלשהו, ומספר ימים לאחר מכן, יקבע רמ"ד אחר דיון נוסף באותה סוגיה בנוכחות אותם משתתפים. במקרים רבים, יעלה הנושא לאחר מכן לדיון נוסף אצל סגן-אלוף אחראי (או שניים).


אני סרן בקריה שמתבייש בשכר שלו / דעה הפוכה
"ארץ נהדרת" לא מצחיקה את בעלי המג"ד / דעה
אני לא מג"ד, אשתי תמתין הרבה שנים לפרישתי / דעה

דבר נוסף שמבזבז את זמנם של אנשי הקבע הוא המטלות. החל מקצין תורן, דרך שומר טרמפיאדה וכלה בהגנת היישובים, אנשי הקבע מבלים חלק לא קטן מזמנם במטלות - במקום לבצע את העבודה שאליה הוכשרו ולמענה חתמו קבע. בכל רגע נתון יש מאות אנשי קבע וקצינים שנמצאים בהגנת ישובים, במקום לעסוק במקצועם. חיילים בשירות חובה הם ללא ספק כוח אדם זול, שהמדינה יכולה לנצל לצרכים כאלו, אך מה עם אנשי הקבע, שמקבלים משכורות של אלפי שקלים בחודש? צמצום בכמות המטלות המיותרות (ולא חסרות כאלו) יביא לצמצום בכמות אנשי הקבע.

ולמרות כל זה, הקצינים ואנשי הקבע הזוטרים, בסופו של דבר עושים את העבודה הנדרשת מהם. האם העבודה הנדרשת מהם מצדיקה את מספרם? זה כבר דיון אחר. מי שעליו באמת נזרקים כספי תקציב הביטחון ללא שום סיבה הוא דרג דרגת הרב-סרן. שכרו של דרג זה נוטף שמן מיותר כמו שניצל בחדר האוכל בבסיס. לא אתפלא אם במידה ויוחלט למדוד את התרומה שנתן כל חייל ביחס למשכורתו, יתגלה שהדרג הזה הוא ההוצאה הצבאית הגדולה ביותר ביחס לערך שלה עבור הצבא.

רבי-סרנים הם דרג הרמ"דים ביחידות העורפיות. למרבה הפלא, לא כל רבי הסרנים משרתים בתפקידי רמ"ד או מקביליו. הניהול הצבאי מאפשר לרס"נים לבזבז את דרגתם (ומשכורתם הגבוהה) כראשי צוותים, תפקיד אשר ממולא גם על ידי קצינים בדרגת סגן-משנה (בעת אילוצי כוח אדם גם סמל-ראשון בשירות סדיר ימלא את התפקיד). רס"נים שמבוזבזים אף יותר הם אלו אשר משרתים כ"פרויקטורים". תואר מפוקפק זה מהווה כיסוי לעובדה שלצה"ל לא היה מה לעשות עם הקצין, וכיוון שבצבא לא מפטרים את מי שהגיע לדרגה המכובדת (למעט במקרים נדירים ביותר), הוחלט לתת לו לבצע משימות שברובן הגדול מיותרות ו/או נעשות על ידי אחרים גם כך ו/או מפריעות לגורמים אחרים שמנסים לעבוד באמת ו/או עוסקות בהגות מיותרת וחסרת קצה אופרטיבי.

כיוון שאני לא יודע בדיוק מה גובה משכורתו של רס"ן עורפי בצה"ל, לא אציין סכומים שאני לא יכול לעמוד מאחוריהם. אני כן יכול לומר שהמשכורת מכובדת בהחלט, ובנוסף כל קצין מדרגת רס"ן ומעלה מקבל מצה"ל רכב ליסינג בעלות של אלפי שקלים בחודש. בנוסף, ישנן הטבות משכורת בעבור ותק ותארים אקדמאים, שרבים מבין הרס"נים צוברים במהלך השנים. כך יוצא שקצין יכול לקבל את דרגת הרס"ן בגיל 28, ובינתיים לעשות תפקידים חסרי משמעות במשך עשרות שנים עד שיגיע לגיל הפנסיה (במידה ולא קיבל קידום לסגן-אלוף במהלך השנים הללו). בנוסף, כיוון שעל מנת לקבל דרגת רס"ן יש צורך בתואר ראשון, כל הרס"נים יוצאים ללימודים על חשבון הצבא בעלות של עשרות אלפי שקלים עבור שכר הלימוד והמחיה במהלך הלימודים.

למעלה מ-50% מתקציב הביטחון מושקע בכוח אדם. סכום מוגזם לדעתם של רבים. אם נניח בצד את הדיונים על נחיצותם של מערכים כאלה ואחרים, הדיונים על גובה הפנסיה הצה"לית וגיל הפרישה המוקדם, הדיונים על גובה הפיצויים לחללי ונכי צה"ל אשר נפגעו במהלך חופשה, עדיין נותר סכום מכובד שמשולם למשכורות הקצינים והנגדים. רבות מהמשכורות האלה פשוט נזרקות לפח. כן קוראים יקרים, אתם עובדים קשה, משלמים מסים, והקצינים העורפיים (שכיום אני ביניהם) מבזבזים את הזמן שלהם בהכנת קפה שחור ומקבלים על כך את הכסף שלכם (ובקרוב גם את שלי). עד מתי?

הכותב הוא קצין מודיעין בקבע. שמו ותפקידו שמורים במערכת