שוב נשמעות במחזה הזה כל המילים הרלוונטיות: הסלמה, ירי לשטחים פתוחים, הידרדרות, צבע אדום, כיפת ברזל, חיסולים, עוד ירי רקטות. עוד חיסולים. רק מילה אחת תמיד חסרה: פוליטיקה. ויש כמובן הפזמון הבלתי נמנע של ראש הממשלה אחרי כל "הסלמה" (במקרה הזה אחרי הירי לאשקלון מוקדם יותר השבוע): "יש לנו מדיניות מאוד ברורה. אנחנו מסכלים פיגועי טרור כשאנחנו מזהים אותם בהתהוותם".
אני לא יודע מה אמר ראש הממשלה לשר הביטחון או לראש שב"כ אבל למחרת חוסל אחד אחמד זענין, ש"היה מעורב" על פי הגדרת דובר צה"ל, בירי אחרי הלווית שרון. כמה ימים קודם לכן נפצע בפעולת חיסול מעורב נוסף. מאחר ולא מדובר באירוע כירורגי נפצע גם נער בן 12. השאלה היא האם השיקול של פגיעה בנער בן 12 היא חלק משיקולי החיסול, והתשובה היא בדרך כלל או או?פס, לא ידענו, או זבש"ם. וזה המקום להזכיר שבג"ץ אישר חיסולים אך ורק כפעולת מניעה של "סיכון חזק ומשכנע". לכופף נסיבות או "מעורבות", כדי להצדיק חיסולי נקמה על מנת להוכיח לציבור הישראלי שאנחנו נהרוג כל מי שפוגע בנו משמע ללכת על חיסולים פוליטיים יותר מאשר על חיסולים ביטחוניים של פצצה מתקתקת. מה גם שאחרי עשרות שנות מדיניות חיסולים, כאשר ברור שעל כל מחוסל קמים שניים להחליפו, יש מקום לתהות האם השיטה הזו עובדת, איתנו או נגדנו.
אין לי כמובן מושג על מידת ה"מעורבות" של המחוסלים, אבל יש לכולנו מושג על הלחץ הפוליטי שבו נתונים ראש הממשלה ושר הביטחון כאשר רבע מיליון אזרחים בעוטף עזה ובאילת נכנסים לחרדת כוננות "צבע אדום".
"ציד ארנבות" ברצועה
הדרך לעצור את ההידרדרות עוברת באיפוק ובשמירה על כללי המשחק שהם המשך ירי לשטחים פתוחים. מקסימום הרס מבנה ציבורי ובו?מים על-קוליים שאמורים להפחיד. הבעיה היא שאצלנו פוחדים יותר, בעיקר ראש הממשלה ושר הביטחון. גם נזקי הפחד גדולים יותר. על רקע טראומת אוטובוס הילדים שנפגע לפני שנתיים (האוטובוס היה יחסית ריק וילד אחד נהרג) הסתבר שבשדרות יש כאלו שאינם נוסעים ברכבת שזה עתה הגיעה לעיר, משום שכמה מאות מטרים מהקו עוברים בקו ירי ישיר של טילי נ"ט מבית חנון. בהנחה שהכול מבינים ש"כיפת ברזל" היא לא בדיוק מה שמספרים עליה, ובהנחה שגם בצד השני יודעים על כך, הרי מי שנלחץ יותר עשוי לדרדר את האזור למבצע נוסף, עוד "ציד ארנבות" ברצועה.
תהליך קבלת ההחלטות בדרך לחיסול ברצועה עובר בדרך כלל את השב"כ כממליץ או כמציג פוטנציאל לחיסול, את שר הביטחון כמאשר ואת הרמטכ"ל כקבלן ביצוע באמצעות חיל האוויר. היוזם יכול להיות ראש הממשלה שאומר לשר הביטחון "יאללה תעשו משהו", עבור בשב"כ, אמ"ן או אפילו אלוף פיקוד הדרום. המציאות כיום מאופיינת באזלת יד (מובנת) נגד ג'יאהדיסט שיש לו צינור ברזל וכמה טילי גראד. באם המחליטים לא יעמדו בלחץ, אזי אותו פרחח ושולחיו הם שיקבעו את סדר היום של מדינת ישראל.
המשך חיסולים והיגררות ל"מבצע" שתוצאותיו הרג והרס הוא הדרך הבטוחה, הצדקנית והמתחסדת לכישלון העובר המפרפר של המשא ומתן הישראלי-פלסטיני. שר הביטחון וראש הממשלה ממילא אינם רוצים בשיחות, אבל חתימת הסכם בסופו היא הדרך היחידה שתמנע ירי ופיגועים.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il