לאחרונה פרסם שר החינוך שי פירון את תכניתו למהפכה בחינוך תחת הכותרת "ישראל עולה כיתה, עוברים ללמידה משמעותית". קשה לחשוב על שר חינוך מועדף עבור ארגונים העוסקים בחינוך יותר משר החינוך הזה. בתוכנית שהציג השר פירון ישנם כל המרכיבים שחלמנו לראות במערכת החינוך: צמצום העומס הבירוקרטי, העמקת המשמעות, דרכי למידה חלופיות ואינטראקטיביות, חינוך לערכי תרומה לקהילה ועוד. התכנית מנסה בין השאר גם לצמצם את כוחם של מבחני הבגרות והפסיכומטריים.
תכנית הזו היא דבר מבורך, אבל לצערנו, היא לא משנה את הסדר הקיים. היא למעשה משאירה את המבחנים על כנם, גם אם במתכונת מצומצמת יותר. לפני מספר חודשים פרסם משרד החינוך את תוצאות מבחני הבגרות על-פי היישובים. מהפרסום ניתן ללמוד את מה שב"קרן אייסף" יודעים כבר הרבה שנים: קיים מתאם הרסני בין מספר הזכאים לבגרות לבין האשכול החברתי-כלכלי שממנו מגיעים התלמידים. בעוד בערים כמו רמת השרון, גבעתיים ורעננה הזכאות לבגרות עומדת על כ-80% ומעלה, על פי נתוני הלמ"ס, בערי פריפריה כמו אופקים, מגדל העמק, נתיבות וצפת הנתונים עומדים רק על כ-51% ומטה, הזכאים לתעודת בגרות. למחצית מהצעירים תושבי הפריפריה, קבלת תעודת בגרות מלאה נראית מטרה בלתי ניתנת להשגה, רחוקה ולא רלוונטית גם במתכונתה המצומצמת, ועדיין מהווה חסם משמעותי להתקדמות עתידית.
הרפורמה בחינוך - כל הפרטים:
שר החינוך הציג את הרפורמה: "יוצאים לדרך חדשה"
שריד נגד פירון: "עוסקים בטפל ולא במורים"
פירון שחט את העגל הלא נכון / דעה
לקבל את כולם לאוניברסיטה - ואז להחליט
נתוני הפונים להשכלה גבוהה ומסיימי תואר ראשון מטרידים עוד יותר. אם בישובים מאשכול כלכלי חברתי 8-10 לומדים לתואר ראשון בשמונת השנתונים האחרונים כ-47.6%, אזי באשכולות הנמוכים 1-4 רק 23.6% לומדים לתואר ראשון באותם גילאים (על פי נתוני מרכז אדוה לשנת 2010). כלומר, רק לחמישית מצעירי הפריפריה ישנם סיכויים ללמוד לתואר באוניברסיטה או במכללה. הדבר כמובן משליך על אפשרויות התעסוקה ומצבם הסוציו-אקונומי של אותם ילדים הגדלים בפריפריה למעגל אין סופי של מוחלשות.
הדרך הטובה ביותר לפרוץ את המחסום היא לסיים את העבודה שפירון החל, ולבטל את החסמים בדרך לשנה הראשונה באוניברסיטה. פתרון זה יאפשר לכל אדם לפנות לכל מקצוע או תחום על פי העניין והרצון האישי שלו ללא הגבלה. במידה שלא יעמוד במטלות וההישגים הנדרשים ממנו בתום השנה הראשונה ללימודים, לא יוכל הסטודנט להמשיך בלימודיו. בדרך זו תתאפשר הזדמנות שווה לצעירים המגיעים מקהילות מוחלשות, גם אם בשנות לימודיהם בבית הספר לא זכו ללמידה איכותית.
מיד תעלה הטענה כי לא כולם מוכשרים ללמוד מקצועות המוגדרים כקשים. אבל האמת היא, שתנאי הקבלה לאוניברסיטה נקבעים על פי הביקוש, אשר נמדד, על פי הציפיות העתידיות של הנרשמים לפרנסה, ולא על פי רמת הקושי של החוג. הוכחה טובה ניתן למצוא בסף הקבלה לחוג ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. לימודי המתמטיקה נתפסים כקשים למדי, אם לא הקשים ביותר בתקופת בית הספר התיכון, עם זאת תנאי הקבלה לחוג למתמטיקה בתל אביב על פי אתר האוניברסיטה הם רק 4 יחידות במתמטיקה בציון בינוני של 80 וציון התאמה, שגם הוא אינו גבוה במיוחד העומד על 615, הרבה פחות מחוגים כמו משפטים, רפואה, חשבונאות, הנדסה ועוד. הרף הנמוך מצביע על ביקוש נמוך ולא על מורכבות הלמידה. אם כן מערכת הסינון המורכבת מפסיכומטרי וציון בגרות, או אפילו על פי התוכנית החדשה של השר, פסיכומטרי או בגרות, אינה מעידה על סיכויי ההצלחה של הסטודנט אלא רק על המקום ממנו הוא בא ועל סיכויי הפרנסה העתידיים שלו.
הכותבת מנהלת פיתוח משאבים בקרן אייסף
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il