היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש היום (חמישי) בקשה לוועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות להשעות את ראש העיר בת ים, שלמה לחיאני - הנאשם בקבלת שוחד ובמרמה והפרת אמונים. מדובר בבקשה הראשונה שמוגשת לוועדה המיוחדת שאת הקמתה יזם שר הפנים גדעון סער, בעקבות התיקון לחוק הרשויות המקומיות.
בבקשה נאמר כי היועץ וינשטיין סבור שהחלטה על השעייתו של לחיאני היא "החלטה מחויבת המציאות שלא ניתן להימנע ממנה". עוד סבור וינשטיין כי לא מספיק להשעות את לחיאני מתפקידו כראש עיר, אלא גם למנוע ממנו לכהן בתפקידים שיש להם השפעה מהותית על התנהלותה התקינה של העירייה או שכרוכים בניהול כספי ציבור. זאת, בשל ההשפעה האפשרית שלו כראש העיר והחשש שינסה בתקופה זו לנהל את העיר או להשפיע באופן מהותי "מאחורי הקלעים" על התנהלות העירייה.
עוד בוואלה! חדשות:
החמרה במצבו של שרון: "כבר לא נלחם כמו אריה"
שר הרווחה לוואלה!: "הזרים - פצצה מהלכת בקרבנו"
לקראת הכרעה מדינית: המורדים בליכוד מעלים הילוך
במסגרת התיקון לחוק הרשויות שאישרה הממשלה, נקבע כי אם הוגש כתב אישום נגד ראש רשות במהלך כהונתו, או שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום שהוגש לפני תחילת כהונתו (בין אם העבירה קרתה בזמן הכהונה או לפניה), רשאית הוועדה להשעותו - בהתאם לבקשת היועמ"ש. ההשעייה אפשרית רק אחרי שזומן ראש הרשות להשמיע את טענותיו. בוועדה חברים - יו"ר הוועדה השופט בדימוס משה גל, מרים רוזנטל ומוטי אביסרור.
עוד נקבע כי לשם קבלת החלטתה תשקול הוועדה, בין היתר, את העבירות המיוחסות לראש הרשות בכתב האישום, נסיבותיהן, היקפן והתמשכותן ומספר הפרשות המיוחסות לו. עוד תיבדק הזיקה בין האישומים לבין סמכויותיו ותפקידיו של הנאשם כראש הרשות, וכן פרק הזמן שחלף מהמועד שבו בוצעו העבירות.
על הוועדה לבחינת ההשעייה לקבל החלטה בתוך 45 ימים מיום שהוגשה לה בקשתו של היועמ"ש.
לפני כמה חודשים, בטרם נבחרו לקדנציה שנייה, הדיח בג"ץ את שלושת ראשי הערים הנאשמים בפלילים, לחיאני, שמעון גפסו (נצרת עילית) ויצחק רוכברגר (רמת השרון). עד אז, נמנע בג"ץ מלהכריע באילו מקרים יש להדיח ראש עיר מכהן שהוגש נגדו כתב אישום. זאת, מכיוון שראש עיר, בניגוד לשרים וחברי כנסת, נבחר באופן ישיר על ידי הבוחרים, ולכן יש לתת משקל גדול לרצון הבוחרים. אולם, לאחר שלחיאני, רוכברגר וגפסו הודיעו על כוונתם להתמודד פעם נוספת, למרות כתבי האישום נגדם, החליטו שופטי בג"ץ להתערב ולהדיחם. הציבור, כאמור, אמר את דברו - שוב.