מצייד לניצוד: חיזבאללה נדהם לגלות כמה הוא פגיע

התמונות שהגיעו אחר הצהריים מלבנון, דומות להחריד למראות המוכרים כל כך לציבור הישראלי מפיגועי ההתאבדות הגדולים של העשור הקודם. ערב רב של אנשים שנוהרים לנקודת הפיצוץ ומנסים לחלץ פצועים וגופות מהמקום. עשן מיתמר, צעקות מכל עבר וכוחות ביטחון מקומיים שמנסים לפזר את מאות הסקרנים המקשים על עבודות החילוץ. אלא שהיעד הפעם היה מרכזו של הרובע השיעי של ביירות - הדאחייה, המתחם של חיזבאללה, כמה עשרות מטרים בלבד מבניין המועצה המדינית של הארגון. זהו לב לבו של מעוז חיזבאללה, לא רחוק מהבניין הישן של ערוץ אל-מנאר, מקום שלכאורה לפחות אמור היה להיות תחת אבטחה קפדנית של אנשי הביטחון של הארגון. אולם בחודשיים האחרונים, מגלה חיזבאללה לתדהמתו אולי, עד כמה רבה פגיעותו.

עוד על האלימות בלבנון:
שר האוצר לשעבר של לבנון חוסל בפיגוע בביירות
הגיבור של לבנון: הנער שהצטלם ברחוב - ונהרג בפיגוע בביירות
בחודש שעבר: לבנון ירתה על מטוסים סורים שתקפו בשטחה

מכוניות תופת, פיגועי התאבדות, רקטות ועוד שמצליחות להביך את הארגון פעם אחר פעם. לכל אלה צריך להוסיף כמובן את החיסול המסתורי של אחד מראשי ההנהגה הצבאית חסן א-לקיס, שוב - בלב הדאחייה. כל אותם "טריקים" ישנים שנולדו בבית היוצר של חיזבאללה, מופנים כעת נגדו כשהמבצעים הם ככל הנראה חברי ארגוני הטרור הסוניים הקיצוניים. זהו מחיר המלחמה שמנהל חיזבאללה אצל השכנה ממזרח.

מי שבחר לצאת להילחם בסוריה כדי להציל את בשאר אסד (ורושם הישגים לא רעים) חוטף את הריקושטים בלבנון, והרסיסים מה לעשות, גורמים לו לדמם. נכון שחיזבאללה רחוק מהתרסקות או התמוטטות. אך הוא פגיע דווקא באותם מקומות שבעבר אהב כל כך לתקוף: העורף. האזרחים השיעים התמימים הם שמשלמים כעת על ההרפתקאות של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מעבר לגבול.

צריך לומר, המאמץ של חיזבאללה בסוריה רחוק מלהיראות כהרפתקה. זהו מאמץ מלחמתי לכל דבר שמצריך בכל נקודת זמן נתונה, שהות של כשליש מהכוח הלוחם של הארגון על אדמת סוריה. לפי המידע הקיים בישראל, יותר מ-300 לוחמי חיזבאללה נהרגו בסוריה, יותר מאלף נפצעו. משמעות הדבר שאלפים רבים מקרב פעילי הארגון, משתתפים שם בלחימה. המשמעות הנוספת היא מורת רוח מסוימת בקרב בני העדה השיעית. אין מדובר במרד נגד הנהגת חיזבאללה או ביקורת יוצאת דופן נגד נסראללה. אולם ישנם סימנים ראשונים של מחאה, לדוגמה בני משפחות של פעילי חיזבאללה שנהרגו בסוריה, שהפגינו בהלוויות נגד שליחת ביניהם לסוריה.

המחיר הזה היה ידוע לנסראללה כשהחליט על שיגור כוחותיו למלחמה למען בשאר. על פי הדיווח אתמול בוול סטריט ג'ורנל, נסראללה סרב תחילה בעיקשות לבקשות הסוריות והאיראניות לשלוח כוחות לסוריה, כולל בקשה של מפקד "גיס אל-קודס" של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני. על פי הדיווח רק בקשה אישית של המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, שכנעה את נסראללה להסכים. מאז מתגאה מנהיג חיזבאללה בנאומיו בלחימה של אנשיו בסוריה, כאילו נלחמים הם על אדמת בנת ג'בייל. אולם לא לכך פילל נסראללה.

מאז שמונה לתפקידו בשנת 1992 (בגיל 32 בלבד), חתר נסראללה לחזק את מעמדו של הארגון בלבנון, בקרב בני העדה השיעית ובקרב בני העדות האחרות. הוא רצה ארגון פופולרי, סוחף, שזוכה לתמיכת כל הפלגים והעדות. במקום זאת, הפך נסראללה במו ידיו את חיזבאללה לאחד הארגונים השנואים במזרח התיכון וליעד של הארגונים הסוניים הקיצוניים.

הערב נשמעו בלבנון קריאות לאחדות לאומית מכל עבר, כולל מקרב אנשי מחנה "14 במארס". רק לפני כמה ימים איבד מחנה זה, האנטי סורי, את אחד מבכירי אנשיו, מוחמד שטאח, במה שנראה כהתנקשות מבית היוצר של חיזבאללה. ספק אם הקריאות הללו יצליחו לייצר אחדות במקום שמזמן כבר לא נראה מפולג כל כך, על סף מלחמת אזרחים.