המלך חי, לעת עתה

השמועות על קץ השלטון בירדן היו מוקדמות, בוודאי כשהחלופה גרועה כל כך. גם אצל השכן מצפון הכל כשורה: עם קצת תמיכה מהמערב, מלחמת האזרחים מעולם לא הייתה נוחה יותר

אבי יששכרוף
19/12/2013
בריטניה וארה"ב מחזיקות את אסד בחיים, לעת עתה. הנשיא הסורי בלשכתו(צילום: רויטרס)

שלוש שנים חלפו להן מאז שהחל "האביב הערבי". כל כך הרבה תמורות ושינויים פקדו את האזור מאז שאותו צעיר תוניסאי, מוחמד בועזיזי, הצית עצמו למוות ב-17 בדצמבר 2010, ונתן את האות לפרץ אדיר של מחאה נגד המשטרים הדיקטטוריים השונים במזרח התיכון. מהפכה אחר מהפכה, מלחמת אזרחים אחר מלחמת אזרחים, והסיפור רחוק מלהסתיים. היציבות, לפחות בחלק מהמקומות, עדיין אינה נראית באופק, אך אי אפשר להתעלם ממה שנראה כסימנים ראשונים של רגיעה.

הרוג ככל יכולתך

הנה, רק בסוף השבוע שעבר, התבשרו אזרחי תוניסיה כי מפלגת א-נהדה, שמזוהה עם האחים המוסלמים ועמדה בראשות הממשלה מאז הבחירות האחרונות, הסכימה למינוי ממשלה עצמאית חלופית, לנוכח רצונה בייצוב המצב במדינה. גם גל המחאה הגובר גרם לאנשי א-נהדה, בראשות ראשיד רנושי, לחשוש ממהפכה שנייה נוסח מצרים. במילים אחרות, זו הפעם הראשונה מאז האביב הערבי, שבה תנועה איסלמיסטית מוותרת מרצון על, חלק, לפחות מהשליטה במדינה (א-נהדה מתעקשים להמשיך בניסוח החוקה וחוק הבחירות, ולקיים בחירות דמוקרטיות בשנה הבאה). רק על דבר אחד לא סוכם עם נציג האופוזיציה החילונית בג'י אסבסי (לפחות עד כתיבת שורות אלה): מי יעמוד בראשות הממשלה.

תוניסיה לעת עתה, היא היוצאת-דופן. במצרים לא נרשמת רגיעה בעימותים בין תומכי האחים המוסלמים לבין תומכי הצבא. השבוע הודיע התובע הכללי שהנשיא לשעבר מוחמד מורסי יועמד למשפט באשמת ריגול, כולל בגין מסירת מידע למדינות אויב. בלוב קשה להצביע על יישות מדינתית ברורה. בתימן נרשמים בכל יום כמעט פיגועים מבית היוצר של אל-קאעדה, ובסוריה ממשיכה להשתולל מלחמת אזרחים עקובה מדם. בחודש הבא אמנם אמורה להתכנס פסגת "ז'נבה 2" בניסיון למצוא הסדר מדיני למצב בסוריה, אך בינתיים, ממשיך צבאו של בשאר אסד לטבוח באזרחים, בשיטת "הרוג ככל יכולתך". השבוע היו אלה חביות חומרי הנפץ שהוטלו מהאוויר על שכונות מאוכלסות שבשליטת האופוזיציה בחלב, והרגו יותר מ-100 בני אדם בשלושה ימים של הפצצות. הבעיה היא שהקהילה הבינלאומית מבינה כיום, שהחלופה לבשאר אסד אינה טובה בהרבה: ערב-רב של קבוצות קיצוניות חמושות, שהדומיננטיות מביניהן מזוהות עם אל-קאעדה.

הפתרון למלחמה יגיע רק בעזרת אסד. פינוי פצוע שנפגע בהפצצות בחלב(צילום: AP, Narciso Contreras)

ביום רביעי פרסמה סוכנות הידיעות רויטרס ידיעה, לפיה ראשי הזרם המרכזי באופוזיציה הפוליטית שמחוץ לסוריה, "הקואליציה הלאומית הסורית", קיבלו מסרים ברורים מהמערב, לפיהם בתקופת המעבר המתוכננת בין הפסגה לבין מועד הבחירות (אם יקרה נס שכזה בסוריה), יישאר בשאר אסד בתפקיד נשיא המדינה. לפי טענת אחד מחברי האופוזיציה הנחשב למקורב לסעודיה (שמבקרת לאחרונה בחריפות את הממשל בוושינגטון), הנציגים האמריקנים והבריטים הבהירו כי יש חשש שסילוקו של בשאר יביא להשתלטות כוחות איסלמיסטיים קיצוניים המזוהים עם אל-קאעדה.

חשוב לדעת

7 גורמי סיכון למחלות לב ודרך אחת לזיהוי מוקדם ומניעת נזקים

מוגש מטעם שחל

נשכח, נסלח

החשש אינו תלוש מהמציאות. בשבועות האחרונים הצליחו הפלגים מבית היוצר של אל-קאעדה להשתלט על מעברי גבול באזור טורקיה ועל מחסנים של אמצעי לחימה, שהעבירה הקהילה הבינלאומית לידי "צבא סוריה החופשי", הנחשב למתון יחסית. לטענת אותו חבר אופוזיציה, על פי הנאמר באותה פגישה בשבוע שעבר בלונדון, אין בכוונת וושינגטון או בריטניה להתנגד לכך שאסד יתמודד לכהונה נוספת. "כנראה שנשכח שהוא הפציץ בגז רעיל את בני עמו", אמר איש האופוזיציה.

השגריר האמריקני הממונה לסוריה, רוברט פורד, שמנהל את הקשר עם מתנגדי אסד, הכחיש את הדברים. לדבריו, ארה"ב הבהירה זה מכבר שאסד איבד כל סוג של לגיטימציה וכי אין לו שום תפקיד בתקופת הביניים עד לבחירות. אולם כאן כבר נכנסת לתמונה סוגיה אחרת, שספק אם נלקחה בחשבון על ידי פורד ואנשיו: אחרי אינסוף זיג-זגים של ארה"ב בנושא סוריה, קשה למצוא מדינות ערביות או גורמים ערביים שמאמינים לממשל אובמה.

הצוות הנורבגי-דני שהגיע לפנות את הנשק הכימי של סוריה, עוגן השבוע בקפריסין(צילום: רויטרס)

ההתייחסות השונה במערב לבשאר אסד, אינה רק תולדה של ההקצנה באופוזיציה, אלא גם של החולשה ושל הפילוג שלה, מול השרידות המפתיעה שמציג אסד בסיוע חבריו מחיזבאללה, מאיראן ומעיראק. הצבא הסורי רושם הצלחות בשדה הקרב, בעוד האופוזיציה ממשיכה בקרבות הפנימיים. גם חלק מאזרחי סוריה חוששים שסילוקו של הנשיא יביא לכאוס כללי ברחבי המדינה, ולמעשי טבח במיעוטים דתיים. "גישת אהוד ברק" מלפני שנה וחצי ויותר, לפיה אסד ישרוד כמה שבועות בלבד, התחלפה בהבנה שהנשיא יישאר שם לפחות בתקופת הזמן הקרובה.

עמוק בבוץ

פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה, אומר כי ישנה תפיסה כיום במערב שהבעיה אינה אסד, אלא האיסלמיסטים המזוהים עם אל-קאעדה. לדבריו, גורמים רבים בסוריה ומחוצה לה מבינים כי לא ניתן לסלק את בשאר בכוח, ולכן הרצון בתהליך פוליטי שיביא לפתרון המצב. "התקווה בקהילה הבינלאומית היא אמנם לא לראות את בשאר אסד בעתיד, אך לעת עתה הוא שם. הם מקווים שדווקא באמצעות תהליך מדיני, המשטר יסכים להעברת השלטון בשקט". לדברי זיסר, השינוי בעמדות האופוזיציה החילונית ניכר גם כן. "תחילה לא הסכימו לכינוס פסגה עם בשאר אסד. עכשיו הם כבר מסכימים. עד כה לא הסכימו לתקופת ביניים תחת אסד, וייתכן שגם זה ישתנה".

מי שאמורים לפחות לנשום לרווחה מההתחזקות של אסד בסוריה ובקהילה הבינלאומית, הם אנשי חיזבאללה, שמשלמים בכל יום מחיר דמים כדי לוודא את שרידותו של הנשיא הסורי. אלא שדווקא שם נראה כי הארגון השיעי סופג לא מעט מהלומות לאחרונה, במישור הפוליטי והצבאי בלבנון. "כשאתה מסתבך במלחמת אזרחים", אומר פרופ' זיסר, "אתה מסתבך במלחמת אזרחים". או במילים אחרות, חיזבאללה יכול להאשים רק את עצמו במצבו הבעייתי. ההחלטה של חיזבאללה לשלוח כוחות לסוריה, הביאה עמה גל של פיגועים על אדמת לבנון נגד מטרות שיעיות, בעיקר כאלה של הארגון. השבוע, הייתה זו מכונית תופת שהתפוצצה ליד מתקן של חיזבאללה באזור בעלבק וגרמה לנפגעים (מספרם לא ברור).

הטבעת מתהדקת. מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, בנאום בביירות בחודש שעבר(צילום: רויטרס)

הארגון עוסק כעת, ולא מעט, במיגון כוחותיו באזורי הגבול, כמו גם בדאחייה של ביירות. על פי דיווחים בכלי תקשורת ערביים, שאינם אוהדים במיוחד את הארגון, בודדו אנשי חיזבאללה אזורים שלמים בניסיון למנוע פיגועי התאבדות. לכך צריך להוסיף את החיסול המסתורי של איש הזרוע הצבאית של הארגון, חסן לקיס; נפילת רקטות במעוזי חיזבאללה; והביקורת המחריפה על הארגון בלבנון . כל אלה מצביעים על מצב לא פשוט שאליו נקלע חיזבאללה. אין משמעות הדבר שבקרוב יפורק הארגון מנשקו או ששלל העדות והקבוצות בלבנון יתלכדו נגדו, אך לפחות מבחינת ישראל' משמעות הדבר שחיזבאללה ככל הנראה ימשיך בזמן הקרוב להתמקד בסוגיות פנים לבנוניות וסוריות.

המלך של העם

עבדאללה מלך ירדן. AP
מחזיק את הראש של הירדנים מעל המים, כרגע. המלך עבדאללה(צילום: AP)

בשלוש השנים החולפות, מאז תחילת האביב הערבי, נשמעו לא מעט קולות, בעיקר של חוזי שחורות מקצועיים, שמיהרו להספיד את מלך ירדן עבדאללה. הם הסבירו שזה עניין של זמן עד שהסערה תפקוד את הממלכה ההאשמית והמלך יודח. המציאות טפחה על פניהם. המלך עבדאללה שרד (טפו טפו) ובצורה מעוררת התפעלות כמעט. החודש אף מונתה ירדן לחברה במועצת הביטחון של האו"ם, מהלך שמדגיש את ההכרה הבינלאומית בתפקידו הקריטי של עבדאללה ליציבות האזורית. והמלך, ממשיך לנהוג כמלך.

בסוף השבוע שעבר הגיעה סערת השלגים גם לעמאן ובדומה לירושלים, עשרות מכוניות נתקעו בדרכים. עובר אורח תיעד במקרה (או שלא במקרה) את המלך יורד ממכונית השרד שלו בכאפייה אדומה מתנופפת ומסייע לדחוף מכונית תקועה. קשה לראות מנהיג ערבי אחר שהיה עושה כך (מלבד ראש ממשל חמאס בעזה איסמעיל הנייה שמיהר לעטות בגד גלישה ולהצטרף לאחת החסקות שעסקו בחילוץ התושבים מהשיטפונות). אך המלך עבדאללה כמנהגו, מנסה לשווק לציבור תדמית עממית ונגישה, בשונה מבני בריתו באזור המפרץ.

מיליון מפגינים? כמעט

להישרדותו של המלך יש לא מעט סיבות. ראשית, הוא זוכה לתמיכה בקרב הציבור הירדני, לפחות המקורי. האופוזיציה הקולנית בירדן מתבססת ברובה על האחים המוסלמים ועל הציבור הפלסטיני הדתי. מכאן שהחלופה השלטונית הזו אינה קורצת במיוחד לירדנים בעיקר, נוכח המצב הקשה של האחים המוסלמים באזור. גם בימי השיא של המחאה נגד המלך, היה מספר המשתתפים בהפגנות של האחים המוסלמים מצומצם: כ-15 אלף עד 20 אלף איש השתתפו ביום שבו אמורה הייתה להיערך "הפגנת המיליון". עודד ערן, השגריר השני של ישראל בעמאן וחוקר בכיר ב- INSS, אומר כי הבדיחה מספרת שמחציתם היו אנשי המוח'אבראת- המודיעין הירדני.

"אחת הטעויות הגדולות שעשו אנשי האחים המוסלמים הייתה החלטתם שלא להשתתף בבחירות האחרונות לפרלמנט", אומר ערן. "הם הפסידו את היכולת לקבל ייצוג שתואם בוודאי את הלך הרוחות בקרב חלקים מהאוכלוסיה. בנוסף, הממשלה הירדנית נמנעה משימוש בנשק חם בהפגנות וכך לא היו הלוויות שהיו מביאות עוד הפגנות. וזה לא רק זה: מדינות ערב, ארה"ב ואירופה העבירו לירדן חמישה מיליארד דולר בשנה וחצי האחרונות. זה הרגיע את השבטים ואת התומכים בבית המלוכה. הירדנים מסתכלים צפונה או מזרחה ואינם מקנאים בגורל שכניהם הסורים. המלך גם השכיל לעשות שינויים, קוסמטיים אמנם אבל כאלה שהתפרשו כאילו נענה לדרישות ההמונים".

הפגנה של "האחים המוסלמים" בעמאן נגד מחירי הדלק, בחודש אוקטובר(צילום: AP)

אך אי אפשר להתעלם גם מהסכנות האורבות ליציבות ירדן. השבוע פרסם ה-INSS את מאמרו של איתמר כהן אודות נטל הפליטים הסורים על כלכלת ירדן. מתברר כי על פי הערכות האו"ם, בשנה הבאה מספר הפליטים הסורים יחצה את קו המיליון – כ-16% מכלל אוכלוסיית ירדן (לעת עתה ההערכה היא שיותר מ-600 אלף פליטים מתגוררים בירדן). כהן, מצביע על ההוצאות העצומות שיש לירדן בעצם אירוחם של מאות אלפי פליטים וכן על האבטלה שיוצרת אוכלוסייה זו דווקא בקרב הירדנים. שיעור האבטלה בירדן בשליש השלישי של 2013 הגיע ל-14%, שיא בחמש השנים האחרונות. לדבריו, הפליטים הסורים מציפים "את שוק העבודה המקומי ופוגעים ביכולתם של מקומיים רבים להתפרנס בכבוד, בעיקר בקרב השכבות הנמוכות – שם רוב העובדים הם לא מיומנים. פליטים אלו מגדילים את התחרות על כל משרה, מעלים את שכר הדירה, ומורידים את השכר שנהוג היה לשלם עד כה למועסק הירדני".

גם בכך לא מסתכמות בעיותיה הכלכליות של ירדן: אספקת האנרגיה באמצעות צינור הגז ממצרים פסקה והגדילה את ההוצאות בתחום זה ובנוסף, הייצוא לסוריה ודרכה והייבוא ממנה פסקו ובכך פגעו באחד מערוצי המסחר החשובים של המדינה. מכאן, לפי כהן, שהמשך הסיוע הכלכלי הבינלאומי הוא גם המפתח לשמירת יציבות הממלכה וייתכן שעל ישראל לסייע בגיוס הכספים לעמאן.

לטורים קודמים של "הליגה הערבית":
"עזה זה כמו גן עדן - אף אחד לא עובד כאן"
חבית הנפץ בירושלים: "האש שתבעיר את העולם"
האם אובמה דוחף את הערבים לחיקה של איראן?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully