"הרוצחים של קייס לא רצחו רק אותו. הם רצחו גם אותנו ואת כל מה שיפה בחיים שלנו" - כך סיפרה אמש (שני) בדמעות, אמו של קייס אבו סיאם, הנער בן ה-16 וחצי שנרצח על ידי חבריו לכיתה מרהט ב-2009. את הדברים אמרה בטקס ראשון מסוגו בארץ לזכרם של הנרצחים והנרצחות בישראל, שנערך באולם במרכז הכנסים בתל אביב. האם הדליקה על הבמה נר לזכרו ואמרה בקול חנוק: "לעולם לא נסלח לרוצחים וגם להורים שלהם, שלא חינכו אותם. אנחנו משלמים יום יום את המחיר של חוסר החינוך הזה".
כתבות נוספות בתחום משפט ופלילים:
רוצח חנית קיקוס דורש משפט חוזר: "החוקרים תקפו אותי מינית"
סוף ל"אמא של שבת"? בת 5 עלתה באש, הגננת הואשמה
חשד לשוחד בתאגיד המים של תל אביב, בכירים נעצרו
אובדן פתאומי, אלים וחסר צדק
כ-140 בני אדם בממוצע בשנה מצטרפים בישראל לסטטיסטיקה הקשה הזאת של קורבנות עבירות המתה. את האירוע ערכה עמותת "אלה", בשיתוף ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, משטרת ישראל, משרד המשפטים ומשרד הרווחה. כל הגורמים הללו מטפלים בבני המשפחה הכואבים כל השנה, כל ארגון בתחומו. מה הביא ליוזמה? "זה עלה מתוך לחץ של המשפחות עצמן", מסבירה יעלה כהן, מנכ"לית "אלה". "הן רוצות את ההכרה הרשמית בכאב ואת האפשרות להנציח את יקיריהן בצורה מוסדרת".
אבל גם כהן הופתעה מכמות האנשים שהגיעו לטקס, כ-550 בני משפחות ואנשי מקצוע. בעיניהם של כמעט כל הנוכחים אפשר היה לראות בקלות את מה שעברו. אובדן פתאומי, אלים וחסר צדק של אהוביהם. שבע משפחות נבחרו להדליק נר לזכר יקירן ולספר את סיפורו על הבמה. הוריה של רינת רואס לא הצליחו לעצור את הדמעות. רינת נרצחה ב-2005, לא הרחק מבית הוריה באשדוד, כשהייתה בת 20. זמן קצר קודם לכן, היא החלה לעבוד בחנות בקניון עזריאלי בתל אביב והייתה בדרה חזרה הביתה, אך לא הגיעה לשם. הרוצח מעולם לא נתפס. "אחרי הרצח, שאלתי איפה אלוהים", נזכרה האם.
נוכח נוסף באולם הוא הכעס. בני המשפחות לא רק חוו אובדן, אלא גם את הצד המכוער של טבע האדם. "אחרי הרצח איבדתי אמון בבני אדם", סיפרה אמו של רז חג'ג', שנדקר למוות בהרצליה ב-2007 במהלך קטטה. "חשבתי שאין לי זכות לחיות. לצערי, לא נוכל למנוע את הרצח הבא, אבל אולי נוכל לעזור לאחרים לעבור אחרת את מה שעברנו". מי שמכיר מקרוב את זעם המשפחות הוא תת-ניצב חיים איפרגן, סגן ראש האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה, שגם יודע שרבים מהמקרים שנשמעו אמש לא פוענחו. "בדרך כלל המשטרה נמצאת בקשר עם נפגעי עבירה", אמר על הבמה. "במקרה של עבירות המתה, אתם הקורבנות. אף כי הפגיעה הפיזית לא נעשתה בכם, אתם אלה שנושאים את כאב העבירה".
בין באי הטקס היה גם אילן שריף, המפקח הארצי בתחום אובדן ושכול במשרד הרווחה. "אנחנו פועלים בהתאם להחלטת הממשלה מ-2009, ומפעילים כיום חמישה מרכזים ברחבי הארץ בפריסה מלאה", סיפר. "שם, אנו מלווים את בני המשפחות של נרצחים שמעוניינות בכך. אנו מציעים, לצד סיוע נפשי, גם ליווי בהליך המשפטי, האזרחי והפלילי. לצערי, כמאה משפחות יצטרפו לתכנית בשנה הקרובה". אחת מהמשפחות הללו היא זאת של דוד מושיאשווילי, שנרצח ב-2012 במהלך שוד בסניף בנק בנצרת. "הוא נרצח יממה לאחר הולדת נכדתו", שחזרה אשתו על הבמה. "למרות הכאב, החלטנו להמשיך לחיות".
אחיה של איילה דמתי-הופמן חווה את השכול כבר שנים רבות. היא נרצחה ב-1998 על ידי בעלה לשעבר. האח אימץ את שני ילדיה. בנה, שהיה בן שבע בעת הרצח, עלה אף הוא לבמה. "ממרומי 16 שנות שכול אני יכול לומר, שהזמן אינו מרפא את הכאב, הוא רק קצת מקהה אותו", אמר. בתום הטקס, עברו נציגי עמותת "אלה" עם מיקרופונים בקהל והציעו למי שרצה בכך לומר את שם יקירו שנרצח. רבים מהנוכחים לא ויתרו על האפשרות והריטואל המצמרר נמשך דקות ארוכות. השמות הרבים מוכרים ודאי היטב לציבור הרחב מסיפוריהם הקשים שהופיעו בחדשות. בתום האירוע, חזרו המשפחות אל הבית הריק.
לפניות לכתבת מור שמעוני: mor.shimony@walla.com