המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) בראשות אנגלה מרקל זכתה ב-41.5% מקולות המצביעים בבחירות בגרמניה, כך מסרה הלילה (שני) ועדת הבחירות המרכזית במדינה. מדובר בהישג מרהיב עבור המפלגה בבחירות לפרלמנט, המזכה את מרקל בכהונה שלישית כקנצלרית גרמניה. בנוסף, מדובר בתוצאה הטובה ביותר שהשיגה המפלגה השמרנית בבחירות זה 20 שנים.
עם זאת, הקמת הקואליציה לא תהיה משימה קלה עבור מרקל, שכן יהיה עליה לעשות זאת אחרי שתיפרד מהשותפה הנוכחית שלה לממשלה: המפלגה הליברלית (FDP), נחלה תבוסה וקיבלה 4.8% מהקולות, ולא הצליחה לעבור את סף 5% החסימה, כך שתיאלץ להיפרד מהפרלמנט לראשונה בתולדותיה.
הבחירות בגרמניה: מדוע "אמא" מרקל כל-כך פופולרית?
המפלגה הליברלית נדחקה החוצה מהבונדסטאג על ידי המפלגה הירוקה שקיבלה 8.4% מהקולות, על ידי מפלגת השמאל (8.6%). מפלגת AfD, המתנגדת לגוש האירו, שגזלה מכוחם של הליברלים בקלפיות, נשארה גם היא מחוץ לפרלמנט עם 4.7% הצבעה בלבד.
בנאום אמש בברלין, אמרה מרקל לתומכיה כי מדובר "בניצחון אדיר", אך באותה העת הבהירה כי מוקדם עדיין לעסוק בהרכבת קואליציה. בשלב זה נראה שהאפשרות הסבירה ביותר העומדת בפניה היא להקים "קואליציה גדולה" עם הסיעה השנייה בגודלה בפרלמנט, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) בראשות הטוען למשרת הקנצלר, פיר שטיינבריק, שזכתה ב-25.7% מהקולות. קואליציה כזו שלטה בגרמניה בשנים 2009-2005, ושטיינבריק כיהן תחת מרקל כשר האוצר.
מפלגתו של שטיינבריק, שספגה מפלה בבחירות הנוכחיות, אמנם קיבלה כ-26% מהקולות, אך בשל שיטת הבחירות האזורית-יחסית של גרמניה, אלה מזכים אותה במספר גדול יחסית של מושבים בבונדסטאג (הפרלמנט בברלין) - 189 - לעומת כ-302 הצפויים למפלגתה של מרקל. סקרים מקדימים העלו כי מרבית הציבור תומך בממשלה שתורכב משתי הסיעות הגדולות, ופרשנים צופים שמרקל תיאלץ לצרף אליה אל שטיינבריק, ואולי עוד מפלגה קטנה נוספת, כדי להקים ממשלה יציבה.
בין אם הממשלה הבאה תורכב מקואליציה כזו או אחרת, מסתמן שרבים מ-62 מיליון הבוחרים בגרמניה, שהצביעו בקלפי בשני פתקים האחד בבחירות האזוריות, והשני בבחירות הארציות - בחרו במרקל באופן אישי, ולאו דווקא במפלגתה, שכן המצע של הנוצרים דמוקרטים אינו שונה באופן מהותי מזה של המפלגה הסוציאל דמוקרטים.
יריביה של מרקל האשימו אותה כמי שהתחמקה בשתי הכהונות האחרונות מהחלטות קשות והעדיפה לדבוק בתהליכים איטיים ובטוחים, שאינם דורשים עימות או צעדי רפורמה כלשהם. אך הגרמנים עצמם, כעם, ראו במרקל את דמות ה-"מוטי" (אמא'לה), שמנווטת בבטחה את ארצם כספינה במי היבשת הסוערים.
ואכן, ניתן לסכם את שתי הקדנציות הראשונות של מרקל בשמירה זהירה על יציבות המדינה: היא לא עשתה מהפכות ולא חוללה שינויים משמעותיים במנגנוני השירות לאזרח, אך הצליחה להרחיק את גרמניה מהמשבר הכלכלי באירופה.
האופן שבו מרקל אוחזת את ידיה בצורת מעוין הפך מבדיחה בקרב יריביה לסמל פולחן אצל מעריציה, וכיכב כסמל הקמפיין שלה. בזמן שיריבה שטיינבריק הצטלם כשהוא מפנה אצבע משולשת למצלמה, מרקל ייצגה את ההפך המוחלט מאופיו השחצני: מספרים כי היא עורכת את הקניות בעצמה ואובדת בין מדפי הסופרמרקט, ונרגעת יותר מכל כאשר היא מבשלת מרק תפוחי-אדמה לבעלה, יואכים זאוור.
כותב הביוגרפיה של מרקל, ראלף בולמאן, אמר כי דווקא האופי הפשוט והאימהי של מרקל הפך אותה לאהובה כל-כך על הגרמנים. היא מתאימה לקלישאה שאנו הגרמנים רואים בעצמנו: מוזרים, חסכנים ומעט קודרים, אך בצורה חביבה".
השבועון "אקונומיסט", בדרך-כלל מבקר חריף של מרקל, הביע תמיכה בבחירתה מחדש של מרקל: מבחינה פוליטית, מעטים משתווים למרקל. בזמן שמנהיגים אחרים התרוממו והתרסקו (ברק אובמה ודיוויד קמרון, למשל), או כלל לא המריאו (פרנסואה הולנד המסכן), הרי שמרקל נותרה פופולרית ואמינה כאחד. אל לנו להמעיט בכך שהיא הצליחה להחזיק את אירופה: יוון עדיין לא נשרה מגוש היורו, ומדינות אירופה הצפוניות שילמו עבור חילוצן; ספרד ואחרות עשו רפורמות שרק מעטים חשבו שיתגשמו; והיא גם עזרה להיפטר מליצנים כמו סילביו ברלוסקוני".