בשל סחבת: אנס את זוגתו - וירצה עבודות שירות בלבד

נדמה שהביטוי "טחנות הצדק טוחנות לאט" כוון למקרה הבא: 14 שנה לאחר שהוגש כתב אישום נגד נאשם בגין אונס וביצוע מעשי סדום בבת זוגו, הגיעו היום (שלישי) ההליכים המשפטיים נגדו לסיומם. כתוצאה מההימשכות הבלתי נתפסת הזאת, למרות שהורשע בשני מקרי אונס, בביצוע מעשה סדום ובעבירות איומים, הנאשם ירצה עונש של עבודות שירות בלבד.

כתב האישום נגד ד' הוגש ביולי 1999 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענת הפרקליטות, הוא הכיר את בת זוגו בשנת 1997, בעת שהיה חייל, והתפתח ביניהם קשר רומנטי שנמשך כשנתיים. לאחר שחרורו התגוררו השניים באילת. על פי כתב האישום, ד' נהג להכות את חברתו בתקופת החברות, במספר רב של הזדמנויות, וכן איים להרוג אותה אם תתלונן. באחד המקרים, נטען, חתך אותה באמצעות סכין יפנית בכתף מכיוון שסירבה לצאת לטיול יחד עם הוריו. כתב האישום גם ייחס לו שורה של עבירות מין. הפרקליטות טענה אז כי בשלושה מקרים, לאחר שהמתלוננת סירבה לבצע בנאשם מין אוראלי, הוא אנס אותה. הוא הואשם גם בשני מקרים של ביצוע מעשה סדום לאחר שאילץ אותה לבצע בו מין אוראלי.

ד' הכחיש את עבירות האלימות, וטען כי המעשים המיניים בוצעו בהסכמה. התיק נקבע לשמיעת הוכחות בפני הרכב שכלל את נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע דאז יהושע פלפל, שפרש לגמלאות כעבור עשר שנים, כחודשיים לאחר מתן גזר הדין בתיק; השופטת רויטל יפה כ"ץ, שבעת הגשת כתב האישום עוד הייתה רשמת, וכמה חודשים לאחר מתן גזר הדין כבר מונתה לסגנית נשיא בית המשפט; והשופט ניל הנדל, אז שופט חדש בבית המשפט המחוזי, שכחצי שנה לאחר גזר הדין מונה לבית המשפט העליון.

שמיעת הראיות בתיק החלה כמה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, כאשר עוד קודם לכן שוחרר ד' ממעצר, אולם משלב זה והלאה ההרכב אפשר לתיק "להימרח" שנים ארוכות. המתלוננת העידה במשך כמה ישיבות, שהתפרשו על פני שנתיים. בין השאר לאחר שבית המשפט הסכים לדחות 17 ישיבות לבקשת ההגנה, חלקן בשל תאונה שעבר הנאשם ב-2005. גם בית המשפט יזם כמה דחיות. הסיכומים במשפט נשמעו ביוני 2006, כמעט שבע שנים לאחר הגשת כתב האישום. עשרה חודשים לאחר מכן שוב התכנסו הצדדים, הפעם כדי לדון בבקשה של הפרקליטות לשנות את מועד המעשים שיוחסו לד' בכתב האישום. בסופו של יום, רק בדצמבר 2008, תשע שנים וחצי לאחר הגשת כתב האישום, ניתנה הכרעת הדין, וד' הורשע בכל העבירות, מלבד מקרה אונס אחד.

הפרקליטות ביקשה להחמיר בעונש, ציינה שהמתלוננת ניסתה להתאבד פעמיים, וטענה כי אין מקום לפגוע בה בשל עינוי הדין של הנאשם. מנגד, פרקליטיו של ד', ציון אמיר וענת הדד, טענו כי ד' אינו אותו אדם כשהיה. הוא ציין שבשנים הארוכות שבהן התנהל המשפט הוא חזר בתשובה והתחתן. "אין חולק, כי המעשים נשוא כתב האישום מעשים חמורים הם", נכתב בגזר הדין של המחוזי. "הנאשם שלט במתלוננת בעת שהייתה בת זוגו, הטיל עליה פחד ואימה לאורך תקופה ארוכה וכפה עליה קיום יחסי מין באופנים שונים שבהם לא הייתה מעוניינת. הוא אף נהג כלפיה באלימות, ובנוסף לצלקות שהטיל בגופה, השאיר גם צלקות נפשיות עמוקות".

ואולם השופטים הוסיפו כי "לא מדובר במקרה שכיח, אלא במקרה בו חלפו עשר שנים מיום הגשת כתב האישום ועד לרגע בו הגענו לגזור את דינו של הנאשם. חלוף הזמן אינו נתון העומד בפני עצמו. בנוסף, גם שינה הנאשם את אורחותיו, הקים משפחה ואכן מקובל עלינו, כי כיום אף ניתן לומר, שאיננו אותו אדם שהיה לפני עשר שנים". לבסוף גזרו עליו שנתיים מאסר בלבד.

אלא שגם גזר הדין לא היה סוף הפסוק בתיק יוצא הדופן הזה. ד' ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, שדן בתיק פעם אחת, בפברואר 2010. היום, שלוש שנים וחצי לאחר אותו דיון, החליט בית המשפט העליון לזכות אותו מעבירות האלימות ומאחד ממעשי הסדום, בין השאר בשל מחדלי חקירה של המשטרה. כתוצאה מהזיכוי החלקי החליטו השופטים להקל בעונשו ולגזור עליו חצי שנת עבודות שירות בלבד.

"העבירות שבהן הורשע המערער משמעותיות הן – והדברים מכוונים, כמובן, בראש ובראשונה ביחס לעבירות המין", כתב השופט חנן מלצר בפסק הדין. "בנסיבות רגילות הדומות לאלו שבפנינו, נראה שאם המערער לא היה נפגע בתאונת העבודה שקרתה לו וגזר דינו היה ניתן בסמוך לאחר סיום שמיעת הראיות – הוא היה נדון למאסר לתקופה מסוימת מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, נסיבות ענייננו אינן רגילות. עינוי הדין הממושך שנגרם למערער – איננו מאפשר להכניסו כעת לבית האסורים, כאשר בעבור השנים אין דמותו של המערער אז דומה לדמותו כיום".

השופט אליקים רובינשטיין, שסבר בדעת מיעוט כי אין לזכות את ד' מעבירת ביצוע מעשה הסדום, כתב כי "תיק זה לא נתמזל מזלו מבחינת האינטרס הציבורי וזה של המתלוננת, שכן השילוב בין הליכים ממושכים בבית המשפט קמא ולימים בבית משפט זה גרם במישור המהותי לעינוי דין ולמצער לשיהוי דין". הוא הוסיף כי "עונשו של המערער הוא משמעותית פחות מזה שהיה מושת עליו ברגיל בעבירות בהן מדובר, ניתן רק לקוות כי הפנים את לקחו ולא ישוב לסורו".

השופט מלצר אף הוסיף מסר בדבריו למתלוננת: "היא בוודאי ציפתה שמי שהיה בן זוגה, ואשר פגע בגופה וברוחה – ייתן את הדין על מעשיו. ציפייה זו היא אנושית, טבעית ואף ראויה ומתבקשת. ייתכן אפוא שהתוצאה פה, אף שהיא מתחייבת משפטית לשיטתי, לא תניח את דעתה. יחד עם זאת, הנני תקווה כי היא תמצא נחמה פורתא באמון הבסיסי שנתן בה בית המשפט המחוזי הנכבד ואף אנו, ובכך שהמערער הורשע בסופו של הליך בחלק נכבד מהעבירות שיוחסו לו – על ההקלה והעונש הכרוכים בכך. אין אפוא אלא להביע משאלה שגם היא תוכל להותיר מאחוריה את מוראות העבר והסבל שגרם לה המערער – ותצליח לפתוח דף חדש בחייה".

לקריאה נוספת
אנס אחיותיו וצילם בעירום - וייכלא ל-3.5 שנים
28 שנות מאסר לגבר שאנס את בתו החורגת במשך שנים
30 שנות מאסר לאנס בגן העיר: "סאדיזם בלתי נתפס"

לפניות לכתב: gilad_g@walla.net.il