ממשל אובמה עשה מאמצים כבירים כדי לנסות ולהתחמק מהחובה המוטלת עליו בחוק, ולהפסיק הסיוע למצרים בכך שנמנע מהגדרת הדחתו של מוחמד מורסי כמהפכה צבאית. כעת, תמונות הדמים המגיעות מקהיר מגבירות את הלחץ על האמריקנים לפעול. ביום חמישי הרים אובמה את הכפפה במרתה'ס ויניארד, אתר הנופש החביב על משפחתו. הוא כינס כתבים, גינה את האלימות נגד אזרחים, הזהיר ששיתוף הפעולה המסורתי עם מצרים "לא יכול להימשך כרגיל", הודיע על ביטול התרגיל הצבאי המשותף עם מצרים בחודש הבא והתעלם משאלת כתב - האם הוא מתכוון לבטל את הסיוע הצבאי למצרים?
מאז פרוץ האביב הערבי במצרים, בקונגרס נעשו ניסיונות להתנות את הסיוע למדינה הערבית. חברת הקונגרס הרפובליקנית מפלורידה אילאנה רוס-לטינן, יו"ר תת-הוועדה למזרח התיכון וצפון אפריקה, הגישה פעמיים הצעת חוק להתניית הסיוע בכך שהבטיחה את היכולת לוודא שהמדינה לא נשלטת בידי ארגון טרור, שהממשלה מיישמת רפורמות בדרך לדמוקרטיה ושוק חופשי, מכבדת את זכויות כל האזרחים, שומרת על הסכם השלום עם ישראל ולוחמת נגד תופעת ההברחות ממצרים לרצועת עזה. "כספי משלמי המסים האמריקנים זה לא משהו שמגיע אוטומטית למדינות שיכולות לעשות עמם מה שבא להן. זה מנוף הלחץ היחיד שלנו על מצרים והצבא המצרי. ההססנות שלנו בתקופת כהונתו של מורסי כבר הביאה לשחיקה מוחלטת של האמון בנו. עלינו להכריז על תנאי הסיוע עכשיו - כדי לשכנע את הממשלה הזמנית לנהוג באחריות".
ברוח דומה התבטא גם חבר הקונגרס מניו יורק אליוט אנגל, ששיבח את החלטתו של אובמה לבטל את התמרון הצבאי המשותף וקרא "לבחון ברצינות את המשך שיתוף הפעולה הביטחוני שלנו עם מצרים". אבל, כיאה לדמוקרט המיישר קו עם הממשל, הוא גם קרא "לקחת בחשבון את האינטרסים של הביטחון הלאומי באזור" ולא לפגוע בחופזה במנהיגות מצרים במזרח התיכון.
אם לשפוט על פי תגובת הממשל למהפך במצרים ולאלימות נגד מפגיני האחים המוסלמים, אובמה לא מתכוון לנהוג בחופזה. דוברת משרד החוץ, ג'ן סאקי, שוב אמרה ביום חמישי שהממשל מוסיף לבחון את היחסים עם מצרים והסיוע הצבאי "בכל יום". האם לדעתם ביטול התמרון הצבאי ישנה משהו? "אני לא חושבת שמישהו בממשל מאמין שביטול התרגיל ישנה משהו בשטח, אך הרגשנו שזה לא מתאים להמשיך אתו כעת", הודתה. ולמה שארה"ב לא תקפיא את הסיוע באופן מידי? "מדובר במצב מסובך", הסבירה, "ואנו מעוניינים לשמור על היחסים עם מצרים".
הודעה פושרת או אסטרטגיה של הפעלת לחץ הדרגתי?
אז מה האופציות? לדברי סאקי, ההצעות שהעלו בשבוע שעבר בקהיר וויליאם ברנס, סגנו של מזכיר המדינה, וברנרדינו לאון, נציג האיחוד האירופי, עדיין בתוקף - הממשלה הזמנית יכולה לעשות צעדים לרפורמת החוקה ועריכת הבחירות. השבוע, סוכנות הידיעות רויטרס ציטטה את ברנרדינו כאומר שהאחים המוסלמים היו מוכנים להסכים לתוכנית הפיוס שהוצגה להם, לא כך הממשלה הזמנית.
בינתיים, לצד השיחות התכופות שקיימו השבוע שר הביטחון המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי ושר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל, ממשל אובמה ממתין לראות אם המצב ימשיך להידרדר - או שמא מדובר באירוע חמור ביותר - אך חד-פעמי, אחד שלא בהכרח מבשר על תחילתה של מלחמת האזרחים.
פרופ' אברהים מוסא, מרצה מאוניברסיטת דיוק, משוכנע שניתן היה למנוע את שפיכות הדמים, אלמלא המערב היה נוהג כבת יענה וקורא למהפך בשמו. גם האחים המוסלמים, לדבריו, אינם בדיוק מלאכים, והוכיחו חוסר יכולת למשול, אך האלטרנטיבה שנוצרה כעת גרועה בהרבה. "עם מורסי, לא היו לנו מעל 700 הרוגים תוך שישה שבועות", הוא אומר. "ללא פשרה ופיוס, זה יכול להידרדר למלחמת אזרחים בקנה מידה מלא ומלחמת תרבות - ומי שיספוג הכי הרבה יהיו השעירים לעזאזל, כמו הנוצרים הקופטים".
לדברי מוסא, "בתסריט האופטימי א-סיסי היה צריך לפרוש ומורסי לחזור לשלטון בתור נשיא זמני - עד הבחירות שהיו מתקיימות תוך חצי שנה. באפשרות שהיא ככל הנראה המציאותית יותר, אנו כרגע בדרך לתסריט הפקיסטני, עם צבא שאוחז בשלטון ועושה מה שהאמריקנים אומרים לו. נוצר הרושם שארה"ב לא מסוגלת להתמודד עם משטרים דמוקרטיים במזרח התיכון, במיוחד כשמדובר בדמוקרטיה שרחוקה מלהיות מושלמת, ושנוח להם יותר עם המשטרים האוטוריטריים. עם המאמץ האמריקני להביא להסכם השלום בין ישראל לפלסטינים, ייתכן שהם מוכנים להקריב את הדמוקרטיה המצרית".
ביטול התמרון המשותף, אומר פרופ' מוסא, לא משפיע על הצבא המצרי. "אולי בכלל לא יהיה להם זמן לערוך אותו", הוא אומר. "לעומת זאת, ביטול הסיוע הצבאי כן יכול היה לשמש כתמרור אזהרה לצמרת הצבאית, אך הודעתו של אובמה הייתה מאוד פושרת ולא תשפיע על המצב במצרים - אלא אם הוא מאמץ אסטרטגיה של הפעלת לחץ הדרגתי".
הממשל האמריקני הדגיש שוב ושוב שאינו תומך באף צד בעימות במצרים וממשיך בהידברות עם כולם. האמנם? כשכתבים מותחים ביקורת על מדיניות אובמה להתעלם מהפלת הנשיא הראשון שנבחר בצורה דמוקרטית, דוברי הבית הלבן ומחלקת המדינה מתגוננים: מורסי אמנם נבחר בצורה דמוקרטית, אך ממשלתו לא הייתה מייצגת, ולא כיבדה את הזכויות של כל האזרחים. היכן בדיוק נראתה בעולם ממשלה מושלמת שכזו?
ההססנות האמריקנית תפגע ביחסים עם ישראל?
ואם הממשל בכל זאת יאלץ להקפיא או לבטל כליל את הסיוע - כיצד זה ישפיע על ישראל? ד"ר נתן זקס, חוקר ממרכז סבן למדיניות המזרח התיכון במכון ברוקינגס, חושב שהתניית הסיוע זו אחת האפשרויות של הממשל לצאת מהמלכוד - אך ההשפעה המעשית של צעד זה תהיה מזערית, שכן רוב הסיוע לשנה הזו כבר הועבר. הסיוע יכול להתחדש כשייערכו הבחירות החדשות במצרים. זקס מעריך שהשהיה זמנית של הסיוע לא תפגע בצורה משמעותית באינטרסים האמריקניים או הישראליים, למרות שצעד זה כן יכול ליצור ניכור ביחסים עם הצבא ולפגוע בשיתוף הפעולה הצבאי באזור הגבול ישראל-מצרים ובעזה.
דן ארבל, לשעבר סגן ראש הנציגות הדיפלומטית של ישראל בוושינגטון המשמש היום כחוקר באמריקן יוניברסיטי, חושב שלמרות שבישראל איש לא שמח לראות מאות הרוגים במצרים, בירושלים הצבא עדיין נתפס כגורם מייצב שיכול להבטיח שימור הסכם השלום והרגעת הרוחות בסיני. המשך הסיוע האמריקני, לדעתו, יהיה תלוי בהמשך ההתפתחויות - האם העימות בין הצבא לאחים המוסלמים יחריף? "ארה"ב רואה ביציבות במצרים אינטרס חיוני, ואם הצבא נתפס כגורם שיכול להביא אחרי גל האלימות לייצוב המצב - יש סיכוי טוב שהממשל יתמוך בו".
למרות התגובות בקונגרס, התנצחות המומחים והזעזוע והסימפטיה שמפגינים מגישי החדשות נראה כי הציבור האמריקני עייף מהאירועים במזרח התיכון. על-פי הסקר של מכון פיו, 61% מהאמריקנים חושבים שהאירועים במצרים "לא ממש חשובים" או פשוט "לא חשובים". סקר אחר, של יונייטד טקנולוגי'ז, גילה ש-78% מהאמריקנים חושבים שהממשל שלהם לא צריך להתערב במתרחש בקהיר. רק 16% חושבים שאובמה צריך להשקיע יותר מאמץ לעצור את שפיכות הדמים.