"כשששמעתי עליו לראשונה, בגרסת המדינה, חשבתי שהוא בוגד", אומרת ראנדי ריאן, שבאה מלונג איילנד עד לוושינגטון כדי לקחת חלק בהפגנה למען בראדלי מאנינג, החייל האמריקני שהואשם בהדלפת מאות אלפי מסמכים דיפלומטיים מסווגים לאתר "ויקיליקס". "אבל אז עשיתי בדיקה משלי, וכשעושים את זה מבינים שהוא לא בוגד, אלא אחד שחשף פשעי מלחמה. אני לא חושבת שהוא סיכן מישהו - הוא היה מאוד רגיש, ומאוד נפגע לראות אנשים תמימים נהרגים. ראיתי את סרטון הווידאו שהוא הדליף, איפה שהכתב נורה - יש שם אדם שמדבר בטלפון הנייד, לאף אחד אין נשק - והאנשים במסוקים מקווים שהם ישלפו נשק כדי שיוכלו לירות בהם".
ריאן מדברת על סרט וידאו באורך 39 דקות, אחד מתוך כ-700 אלף מסמכים סודיים שהאנליסט הצבאי בראדלי מאנינג הוריד מרשת המחשבים של הפנטגון והדליף לאתר "ויקיליקס". הסרט מתעד את התקיפה האווירית של שני מסוקים אמריקנים בבגדד בקיץ 2007, במהלכה נהרגו 12 אזרחים. הסרטון הוקרן בין היתר במהלך משפטו של מאנינג, על-ידי פרקליטו, כדי להראות כמה מזועזע היה הטוראי הצעיר שנחשף לחומרים כגון השיחה בין צוותי המסוקים שיורים באנשים לא חמושים ומדברים ביניהם כאילו הם משחקים במשחק וידאו. ביומיים האחרונים הציגו התביעה וההגנה את הטיעונים האחרונים בפני השופטת הצבאית, הקולונל דניז לינד, שפסיקתה צפויה להתקבל באוגוסט.
ראנדי ריאן חושבת שמאנינג צריך להיות חופשי. "הוא לא עשה שום דבר לא חוקי", היא אומרת. "אני לא רוצה לחשוב מה תהיה ההחלטה בפועל. אני רוצה להישאר חיובית. הוא בחור צעיר, בן 25. אם הם חושבים שהוא עשה משהו לא בסדר - אני חושבת שהוא כבר ריצה את עונשו (מאנינג נעצר בעיראק במאי 2010 נ.מ). הם מנסים לנעול אותו לכל החיים? על מה, על חשיפת פשעי מלחמה? זה לא הגיוני, המדינה היא זו שמבצעת פשעי מלחמה".
ביום שישי, בהפגנת התמיכה הראשונה מתוך מעל 20 המתוכננות להתקיים במהלך סוף השבוע, בפורט מקנייר שבוושינגטון, נשמעו הרבה רעש, צלצולים ושריקות. המפגינים הציגו שלטים עליהם נכתב "אמת היא לא בגידה", ו-"בראדלי הציל את העולם". בנוסף, הוצגה בובה גדולה בדמותו של מאנינג עם משרוקית להזכיר לציבור שלדעתם מדובר במה שהם מכנים: "whistleblower", אדם שחשף עבירות.
חייקה, מרצה למדע המדינה שהגיעה עם כמה סטודנטים מקיימבריג', מסצ'וסטס, החזיקה שלט שאמר: "בראד הוא הגיבור שלי". "הוא הגיבור שלי כי הוא מצא עדות לכך שארצות הברית מבצעת פשעי מלחמה, ואמר שזה לא בסדר ושאנחנו צריכים לדעת את זה", היא מסבירה. לדבריה, היא מופתעת מכך שהתביעה ביקשה מהשופטת רק מאסר עולם, ולא עונש מוות. "אבל אני חושבת שהם הולכים לנעול אותו לעד", היא מודה. "אולי זה שלא ביקשו להוציא אותו להורג זה ניצחון אחד של העבודה שאנחנו עושים, כי זה כבר לא יהיה טוב בשבילם מבחינה פוליטית להרוג אותו. אבל הוא ממש סובל. ישבתי באולם המשפט בהצגת הטיעונים האחרונים, וראיתי איך המדינה עם כל הכוח שלה, כמו ערמת לבנים במשקל של טון, נוחתת על האיש השברירי הזה, שלא היה לו אינטרס לגרום נזק, והוא פשוט עשה את הדבר הנכון. זה היה מחריד".
במהלך השימוע המסכם, הציגו הצדדים תמונות מאוד שונות של מאנינג. נציג התביעה, מייג'ור אשדן פיין, טען שמדובר באנרכיסט ונרקיסיסט, אשר במסגרת הרדיפה אחר התהילה החל מהשבועות הראשונים בהם הוצב בעיראק, החל להוריד באופן עקבי מסמכים מסווגים. מאנינג, טענה התביעה, ידע היטב מה עשויות להיות ההשלכות של הגעת המידע לידי האויב, כולל ארגון אל-קאעדה. ומכיוון שהמסמכים שהדליף אכן אותרו במתחם באבוטבד שבפקיסטאן, בו נהרג אוסאמה בין לאדן, הוכח, לטענת התביעה, כי מאנינג פגע בביטחון הלאומי של ארצות הברית, סיכן את המקורות של הדיפלומטים ואנשי המודיעין האמריקנים, ואף עשה זאת באופן מודע. "הוא לא חושף עבירות, הוא בוגד", פסק פיין.
ההגנה, כמובן, דחתה את הגרסה הזו על הסף. פרקליטו של מאנינג, דיוויד קומבס, טען שהוא היה אידאליסט צעיר, אשר היה בהלם ממה שגילה מקריאה במסמכים, בכל הנוגע למדיניות החוץ האמריקנית ומעשיו של הצבא. המניע היחיד שלו, טען קומבס, היה לעורר דיון ציבורי אודות המדיניות הזאת, ולא לזכות תהילה. אולי הוא התרשל בטיפול במידע, הודה עורך הדין, אך אין הוכחות לכך שהמידע שהדליף אכן עזר לאויב, או שהוא פעל בזדון.
במהלך משפטו (במסגרת המשפט הצבאי הוא בחר לעמוד בפני שופטת אחת, ולא בפני חבר מושבעים), הודה מאנינג בעשרה סעיפי אישום. ההגנה קיוותה שהיחס החמור לו זכה בחודשים הראשונים לאחר מעצרו (כולל בידוד והפשטה מבגדים בלילה בימים הראשונים) יקל על עונשו, אך בסופו של דבר הדבר יביא לקיצור תקופת המאסר שלו רק ב-112 ימים.
לפסיקה במשפט של מאנינג צפויות להיות השלכות על מספר תחומים - טיפול במידע חסוי בעידן האינטרנט, ההגדרות החדשות בנוגע לשאלה מהם כלי תקשורת לגיטימי (למרות שהשאלה הזאת לגבי אתר ההדלפות "ויקיליקס" לא זכתה לתשובה של ממש במהלך המשפט), וגם על המדליפים הפוטנציאליים בעתיד.
יש להניח שגם אדוארד סנודן, המדליף האמריקני הנוסף ל"ויקיליקס", שביקש לאחרונה מקלט מדיני ברוסיה, ממתין בדריכות לגזר הדין של מאנינג (למרות שמשפטו של סנודן, לו היה חוזר, היה מתנהל בבית משפט אזרחי). אם מאנינג יקבל עונש מתון יחסית - לסנודן תהיה סיבה להרהר ברצינות בהצעות החוזרות של הממשל האמריקאי לחזור ולעמוד למשפט בבית. בחודש האחרון היה לו מספיק זמן להגיע למסקנה שלמדליף הנמלט לא מצפים חיי זוהר באף מדינה שמוכנה לקלוט אותו.
המתנחלים נגד אובמה
בשבוע שלפני פתיחת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון (במחלקת המדינה עדיין לא מאשרים רשמית את התאריך), המחוקקים האמריקאים זכו לביקור של עוד משלחת מתנחלים, בראשותו של גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון. עם סיוע של ארגונים נוצרים, זכתה המשלחת לפגישות פנים מול פנים עם כ-20 חברי קונגרס, רובם נוצרים רפובליקנים. אולם, גם חבר הקונגרס היהודי מניו יורק, אליוט אנגל, שנפגש אתם העיר בנימוס שבתור הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של בית הנבחרים, דלתו "תמיד פתוחה בפני משלחות מישראל מכל גווני הקשת הפוליטית - אלה שרוצים לשתף אותו בחוויות, רעיונות ודאגות שלהם".
אז המשלחת דאגה להביא לידיעתו ולידיעת שאר המארחים, שהלחץ האמריקני על ישראל הוא טעות, וגם הוויתור על השטחים ביהודה ושומרון לא יהיה נכון מבחינה אסטרטגית ולאומית. יש לציין שרבים מחברי הקונגרס אתם נפגשו לא שמעו בכלל על החרם האירופאי. דוד העברי, ראש היחידה לקשרי חוץ במועצה האזורית שומרון, מכחיש שהמתנחלים הקימו מעין "משרד חוץ" משלהם. "אנו לא באים להחליף את משרד החוץ של מדינת ישראל, אבל רוצים שהנבחרים ישמעו תוכניות ועמדות ישירות מאתנו", הבהיר.
לטענתו, "אם משרד החוץ היה עוסק בעניין של עמדות המתיישבים - לא היה בזה צורך. הבעיה היא שלנשיא אובמה ולשר החוץ קרי חשוב להגיע לסוף הקדנציה שלהם עם הישג שהם קידמו. זה לא נכון ולא טבעי, שיוזמה ולחץ יבואו מבחוץ. כדי שיהיה תהליך בריא, זה צריך להיות יוזמה מקומית. אנחנו חושבים שהלחץ האמריקני לא תורם. באשר לאיומי ההקפאה - אנחנו היום בונים, מוטרדים שינסו לעצור אותנו, אז בונים יותר מהר".
לדבריו של העברי, כמה מחוקקים בקונגרס - גם כאלה שביקרו כבר כמה פעמים בישראל - הביעו עניין בביקור בהתנחלויות. "הרבה מאוד שמעו את הדברים בפעם הראשונה", אומר העברי. "חלק מהם הביעו חששות - כי יש ארגונים שמציגים עצמם ככל ישראלים - ג'יי סטריט ואפילו אייפא"ק - שעמדתם שונה משלנו. היו גם שלא הסכימו, וזה בסדר. אנחנו לא חושבים שביום אחד נשכנע את כולם, אבל רוצים שיידעו שאנחנו קיימים. המטרה שלנו היא שלמקבלי ההחלטות בעולם יהיה מידע יותר רחב כדי לקבל את ההחלטות שלהם, ושלא יסתמכו על הצד הפלסטיני או על הצד של איפא"ק".
עמדתה הרשמית של איפא"ק, השדולה הגדולה והמשפיעה למען ישראל, היא תמיכה בפתרון שתי המדינות. בארגון שמעדיף לעבוד מאחורי הקלעים, סרבו להתייחס לביקור משלחת המתנחלים. אך נציגי המשלחת נצפו השבוע בוושינגטון בכנס השנתי של שדולה גדלה אחרת למען ישראל - CUFI, נוצרים מאוחדים למען ישראל, שכינס השנה מעל 4000 אוונגליסטים - להתפלל יחד, לשמוע את נתניהו (דרך הלווין) ואת המגיש השמרן גלן בק, ולהסתער על גבעת הקפיטול עם כמה מסרים. בין המסרים המרכזיים השנה היו דחיית הטענה שהנשיא הנבחר של איראן, חסן רוחאני, הוא מתון, ולכן יש לוותר על הרעיון של דיאלוג אתו ולהיצמד ללחץ ולסנקציות, תמיכה בנוצרים הנרדפים במדינות ערב, וכן תמיכה בהצעות החוק העומדות בשני בתי הקונגרס לחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין ארצות הברית.
בכנס עצמו מייסד השדולה, פסטור ג'ון הייגי, גם קרא לממשל האמריקני להפסיק את הסיוע לפלסטינים עד שיכירו בזכות הקיום של ישראל, והתבטא נגד החזרה לגבולות 67'. מנכ"ל השדולה, דיוויד ברוג, נשמע מסוייג יותר מהייגי, ומבהיר של-CUFI אין מדיניות רשמית לגבי ההתנחלויות. "אנו תומכים בממשלת ישראל שנבחרה בצורה דמוקרטית. אם הם רוצים לנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית, זה עניינם", הוא אומר. "כמובן שלחברי השדולה, שהיא מאוד מגוונת, יש גם את העמדות האישיות שלהם. פסטור הייגי ספקן לגבי מוכנות הפלסטינים למשא ומתן רציני - ובאופן טרגי, הספקנות שלו התגלתה כמוצדקת לאורך השנים. אך הוא מעולם לא יחפש לכפות את רצונו על ממשלת ישראל, אנחנו מאוד זהירים עם זה. ישראל היא לא רפובליקת בננות. המסר שלנו לחברי הקונגרס - להפסיק להפעיל לחץ על ישראל, אז אם אנחנו מבקשים את זה מאחרים, בוודאי שלא נעשה את זה בעצמנו".
"אנחנו לא קבוצת פנאטיים בשוליים"
ברוג אומר שהשנה השדולה זכתה ליחס הכי חם מהקונגרס מאז הקמתה. מחוקקים שלא הזמינו אותם לנאום בכנס באו בטענות שלא הוזמנו. "אני חושב שזה שחצינו את קו מיליון התומכים גרם לאנשים להבין שאנחנו לא קבוצת פנאטים בשוליים, אלא קול חזק של תמיכה בישראל בקרב הנוצרים". ואיך נראים היחסים שלהם עם איפא"ק, השדולה היהודית הגדולה בארצות הברית למען ישראל? "יש לנו יחסים מאוד חמים אתם", הוא מצהיר. "היו נציגים שלהם בכנס שלנו. יש לנו נקודות זהות, הצעות חוק ששתי השדולות נוטות לתמוך בהם - ויש גם נושאים שאנו חלוקים לגביהם - בצורה מנומסת".
ממשלת ישראל דואגת לשלוח נציגים לכנס השדולה הנוצרית, והפעם היה זה שר התיירות, עוזי לנדאו, שהגיע יחד עם שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור. למרות המסרים השנויים במחלוקת והוויכוח ארוך השנים לגבי המניעים האמיתיים של התמיכה האוונגליסטית בישראל, CUFI מתחילה להתבסס בתור קול לגיטימי שהנהגת ישראל לא רוצה לוותר על תמיכתו בארצות הברית. אולם, לאור המסרים שנשמעו בכנס, זה לא בהכרח יתרום למשא ומתן - אם יצליח לקרום עור וגידים.