כמו גנבים בלילה, כך ייגשו צוותי המו"מ של ישראל והרשות הפלסטינית וישראל לפתיחת השיחות ביניהם על הסדר הקבע שיתחדשו היום (רביעי) בירושלים. מקום המפגש של צוותי המו"מ והמועד המדויק אינם ידועים. ניתן רק לדמיין כיצד ראש הצוות הישראלי ציפי לבני, ועמיתה סאיב עריקאת, יתגנבו להם לאחד החדרים המבודדים בבית מלון בירושלים, כאילו הם מבקשים להסתיר מעיני הציבור שלהם את המתרחש בשיחות.
לכל אחד מהצדדים יש כמובן את הסיבות שלו להתנהגות החשאית הזו. בישראל מבקש ראש הממשלה בנימין נתניהו לשמור על פרופיל נמוך ככל הניתן של הכיסוי התקשורתי הנוגע למו"מ עם הפלסטינים. נתניהו אינו רוצה בעיות מבית, מתוך הליכוד או מקרב מפלגות ימין אחרות ולכן השיחות עם הרשות זוכות למינימום התייחסות מצדו או מצד אנשיו. מכאן גם ההחלטה לשחרר את 26 האסירים הפלסטינים אתמול בשעה אחת בלילה.
מה שהחל כמחווה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, לקראת חידוש המו"מ, הפך ככל שהתקרב מועד השחרור, לכאב ראש לא קטן עבור ממשלת ישראל, שהסכימה לשחרר רוצחים. אך במקום להתייצב אל מול המצלמות ולהסביר את ההיגיון בשחרור אותם מחבלים "ותיקים" שיכול לחזק את אבו מאזן, העדיף הצד הישראלי להסתיר את המעשה ולהעלימו מהתודעה הציבורית.
להחליש את הביקורת
כמה מכלי התקשורת ציטטו מקורות מדינים בירושלים שאמרו שהשחרור נועד למנוע חגיגות ופסטיבלים בצד הפלסטיני. אבל חגיגות היו. אמנם בקנה מידה מצומצם יותר, אך היו גם היו. נראה שמי שהחליט על השעה ההזויה של השחרור (משוחררי עסקת שליט שוחררו לאור יום) ביקש בעיקר למנוע מהציבור הישראלי לראות את התמונות ואולי להחליש את הביקורת מימין שתושמע נגד ראש הממשלה.
מנגד בצד הפלסטיני, מתחילים להבין את בעיה שאליה נקלעו. ממשלת ישראל מפרסמת בימים האחרונים את שלל תכניותיה לבנות בגושי ההתנחלויות. לכאורה, בדיוק לפי ההבנות עם הממשל האמריקני. אולם הפרסומים הללו פגעו בעיקר ברשות הפלסטינית וגרמו לאבו מאזן, שוויתר על דרישתו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, להצטייר באור מגוחך במיוחד. יו"ר הרשות הופך כעת במובן מסוים לבן ערובה. אם יעצור את המו"מ מול ישראל בגין הבנייה בהתנחלויות, הוא גוזר על 78 האסירים הוותיקים שאמורים להשתחרר בפעימות הנוספות, את המשך המאסר. אם לא יפסיק את השיחות והבנייה תימשך (תוך שהצד הישראלי מתרברב בכך) הוא יזכה לביקורת חריפה במיוחד לא רק מכיוון חמאס, אלא גם מהציבור הפלסטיני. מכאן רצונו להימנע מחגיגות תקשורתיות בגין חידוש השיחות על הסדר הקבע.
לא מעט ספקולציות נשמעו בישראל נוכח הסכמתו של נתניהו ואפילו של אנשי הבית היהודי לשחרור האסירים. אחת הסברות שנזרקו לחלל האוויר, בעיקר על רקע ביקורו בישראל של ראש המטות המשולבים האמריקני, מרטין דמפסי, היא שמאחורי הקלעים נרקמת בין וושינגטון וירושלים עסקה שמשמעותה - הישראלים יהיו "ילדים טובים" מול הפלסטינים ואילו הממשל יטפל בבעיה האיראנית או ייתן לישראל אור ירוק לפעול.
עד כה אין שום אינדיקציות המאוששות סברה זו. להיפך. דמפסי שנפגש עם נתניהו, יעלון והרמטכ"ל גנץ, ידוע כמי שאינו נלהב מהאפשרות של פעולה אמריקנית או ישראלית באיראן. ייתכן אפילו שדמפסי נשלח לכאן בעיקר כדי לבקש מישראל להפגין סובלנות ולא לצאת להרפתקאות צבאיות. בכירים ישראלים מכחישים אף הם כי נרקמת עסקה שכזו (למרות שההכחשה אינה בהכרח הוכחה לאי נכונות הסברה) והצד הישראלי רחוק מלהפגין עניין ממשי בקידום המו"מ מול הפלסטינים. בישראל טוענים כי בשיחות עם דמפסי הנושא הפלסטיני כמעט לא עלה אלא אותן סוגיות מוכרות: סוריה, סיני ואיראן.
הסברה היותר הגיונית באשר לשחרור האסירים היא שנתניהו הבין כי חידוש השיחות יעניק לישראל שקט חלקי לפחות בזירה הבינלאומית ויגרום לנזק מינימלי. ומה באשר לאפשרות של פריצת דרך מדינית מול הפלסטינים? כאן אפשר לומר שיש קונצנזוס ישראלי-פלסטיני נדיר סביב דבריו של שר הביטחון יעלון שאמר אתמול כי הוא סקפטי. כולם סקפטיים.