בני הזוג פרלמן לא הבינו מי חובט להם בדלת ביתם, בו הם מתגוררים עם ארבעת ילדיהם, בשבע באחד הבקרים בנובמבר האחרון. "היינו בטוחים שזה מחבל", מספרת קרן פרלמן. בני הזוג מתגוררים בקרוואן מטופח במאחז תפוח-מערב שבהתנחלות המפורסמת בשומרון וכבר ידעו בעבר חקירות שב"כ ומשטרה, אבל התפרצות כזו הם לא ראו מזמן: "הבת שלנו בת ה-5 פתחה את הדלת ופתאום בבת אחת נכנסו 20 או 30 שוטרים פנימה ואמרו לנו 'קומו, יש לנו פה צו חיפוש על רצח'".
בעלה של קרן, חיים, התעורר במפתיע והביט בצו החיפוש. שם היחידה החוקרת הייתה ימ"ר תל אביב, ולא הבין מה לו ולעיר ללא הפסקה. בינתיים השוטרים הפכו את הבית וחיפשו אקדח. אחרי דקות ארוכות, הקרוואן הקטן היה באי-סדר מוחלט. השוטרים ניגשו לפרלמן ואמרו לו שהוא בא איתם. מסביב לבית היו סוואנות משטרתיות, שאבטחו את המקום. בנם הגדול, בן שמונה, לא הבין מה לאביו ולרצח. "כשראה שלוקחים את חיים הוא חשב שהשוטרים עומדים לרצוח את אבא שלו, הוא לא הבין", מספרת קרן.
לאט-לאט נפל האסימון. אקדח, ימ"ר תל אביב, חיפוש בהתנחלויות. המשטרה ראתה בפרלמן חשוד במעורבות ברצח בבר-נוער. הפרקליטות הגישה השבוע כתב האישום נגד חגי פליסיאן באשמת הרצח על רקע סכסוך אישי עם בעל המועדון, אמנם בשנים האחרונות התעקשו במשטרה למצוא את העומדים מאחורי הפיגוע במועדון דווקא בימין. על אף שבפועל לא הייתה למשטרה כל אינדיקציה למעורבות של איש מההתנחלויות במעשה, בשנה האחרונה נחקרו לפחות שבעה בני אדם שונים מהיישובים באזור בנימין והשומרון בקשר לפרשה. איש מהם לא היה בבר-נוער, חלקם מתעקשים שלא היו באזור תל אביב שנים האחרונות. למרות זאת, פעם אחר פעם התעקשה המשטרה לבצע פעולות חקירה כנגד מתנחלים בניסיון נואש למצוא את האחראים לרצח.
עבור פרלמן, למשל, זו איננה חקירתו הראשונה. ב-2010 נעצר בחשד לרצח פלסטינים בסוף שנות ה-90'. חודש ימים היה נתון פרלמן לחקירות שב"כ אולם שתק בכל חקירותיו ולבסוף שוחרר לחופשי. מעבר לכך, פרלמן, שהיה נתון בחודשים שקדמו למעצר למעקב צמוד על ידי סוכנים הצליח להקליט בסתר את אנשי הארגון ולהביך את סוכני השב"כ. כעת, שלוש שנים אחרי, פתאום מצא עצמו בליבה של חקירה אחרת. "הגענו לחדר החקירות במטה המשטרה ליד אצטדיון בלומפילד ופתאום השוטרים הפכו נחמדים", הוא משחזר. "הכינו לי קפה, דיברו יפה ואז החוקר אומר לי - 'שמע, אנחנו רוצים לדבר איתך על הבר-נוער. אתה לא חשוד, אבל אולי אתה יכול לעזור לנו".
פרלמן זעם על החוקר: "התפרצתי ואמרתי לו 'באיזו זכות את מפחיד את אשתי והילדים שלי ככה, ואחר כך רוצה שאני אעזור לך? הייתם יכולים להתקשר'. הוספתי שאני לא מסכים עם מה שקרה בבר-נוער ושאין לנו שום דבר נגד הומואים ושאין לרצח הזה הצדקה, אבל אחרי איך שהתנהגו אלינו אני לא מעוניין בכלל לדבר". החוקר הודיע לפרלמן שהוא יישאר בחקירה עד אשר יפתח את פיו, אלא שהוא כנראה שכח שהנחקר לא הוציא הגה מהפה מול חוקרי שב"כ קשוחים במשך חודש. פרלמן עצם את עיניו, מלמל שירים ואחרי כמה שעות גורש מהתחנה.
"הם היו כל כך נואשים למצוא את הרוצחים של הבר-נוער וחיפשו דווקא בהתנחלויות ובגבעות", אמר חיים, וקרן הוסיפה כי "על הדרך, בגלל שהצלחנו בזמנו להביך את המשטרה ואת השב"כ, הם באו דווקא אלינו, למרות שידעו שאין לנו קשר לבר-נוער. באותה השבת של הרצח בכלל היינו בגבעת וושינגטון, אבל מבחינתם אנחנו אוויר. באו לכאן, הפכו בתים, התנהגו אלינו בצורה משפילה. מאז הפשיטה שלהם הילדים צריכים לעבור טיפול בטראומה ואנחנו מוציאים על זה כסף רב, אבל במשטרה בכלל לא מתנצלים. הנה, היום הם כבר יודעים שאין לאף אחד מהאזור איזשהו קשר לרצח, אז למה לא מתנצלים?"
בעקבות המקרה צפוי פרלמן להגיש תביעת נזיקין כנגד המשטרה. "תראה איזו בושה. הם שפכו מיליונים על החקירה הזאת ובסוף רק במקרה ובלי קשר לפעולות שלהם הם הגיעו לרוצח האמיתי. הם פשוט לא יעילים, אבל על המתנחלים על גיבורים גדולים. מתחת לבית שלנו כמעט נהרגה ילדה מאבנים, למה הם לא משקיעים מיליונים בזה?"
המרדף האבוד אחר ג'ק טייטל
מעצרו של פרלמן נאסר בזמנו לפרסום בשל צו איסור הפרסום הגורף שהוציאה המשטרה על כל התפתחות בחקירת הרצח, אבל הוא לא היה היחיד. יום קודם לכן, נעצר מתנחל בשנות ה-30 לחייו המתגורר באחת ההתנחלויות באזור שילה, גם כן בחשד למעורבות ברצח. תוך שעות ספורות הוא שוחרר. "הוא לא הבין מה רוצים ממנו", מספרים מקורביו. באותם חודשים, ניסתה המשטרה לשוב ולנסות לייחס את הפיגוע במועדון למחבל היהודי ג'ק טייטל, על אף שכבר בימים הראשונים למעצרו הובהר שאין לו קשר לאירועים. בחקירותיו אומנם הודה טייטל בתחילה בביצוע הרצח, אלא שלמעשה התברר כי באותו הזמן הסיע זוג חברים מיישובו שבות רחל לבית חולים בירושלים ללידת האישה. לבר-נוער לא היה לו קשר, אבל במשטרה, גם שנים לאחר מכן, המשיכו להתעקש.
חברים של טייטל משבות רחל נלקחו לתשאולים במשטרת תל אביב, נחקרו גם הם בחשד למעורבות באירוע והמשטרה התמקדה באנשי היישוב. גורמים בימין מספרים שלאחד מהם, פעיל המוכר באזור ירושלים כמי שמסייע לנערות במצוקה ונוטל חלק במאבק נגד התבוללות, אף הוחרם האקדח האישי ונבדק האם יש התאמה בינו לבין הכדורים שנמצאו במועדון התל-אביבי. קשר לא נמצא, אבל כיוון החקירה המשיך להיות זהה: הרוצח מהבר-נוער הגיע מהימין. "אנו רואים בחומרה את העובדה שמשטרת ישראל חקרה והשפילה מספר נחקרים בידיעה ברורה שאינם קשורים כלל לפרשת הבר-נוער, כל זאת תוך זלזול ובלי להתחשב בהשפעתה הקשה של החקירה על הנחקרים", אמר עו"ד עדי קידר שייצג מטעם עמותת חננו כמה מהחשודים. "חלק מהנחקרים אף הגישו תלונות במחלקה לחקירות שוטרים על היחס המזלזל והפוגע בהם וכל זאת בחקירה שלא היה מקום לקיימה מלכתחילה".
אחת הנחקרות בימ"ר תל אביב הייתה אשתו של טייטל, רבקה. באוקטובר האחרון פשטה המשטרה על ביתה בשבות רחל ועצרו אותה לחקירה. באותו היום נחקרה שוב, שוחררה, וכעבור מספר ימים נעצרה ונחקרה פעם נוספת. טייטל שמרה על זכות השתיקה, אבל את החקירה היא לא תשכח. לדבריה, שני החוקרים נצמדו אליה פיזית, קיללו ודיברו אליה בגסות. "איך הבל הפה שלי?", שאל אותה, לדבריה, אחד החוקרים. "איך זה כשגבר מתקרב אלייך ככה? הרבה זמן לא הרגשת הבל פה של גבר". בעקבות כך, הגישה טייטל תביעת נזיקין נגד המשטרה על סך 80 אלף שקלים בגין הטרדה מינית באמצעות עורך הדין איתמר בן גביר. בין לבין, נשאלה על מעשיה ומעשי בעלה במוצאי השבת בו אירעה הרצח. על פי כתב התביעה, במהלך החקירה אמר אחד החוקרים לטייטל: "כמה מעניין זה יהיה אם הבן שלך יהיה מזדיין בתחת, רק לאלוקים יש חוש הומור שכזה". לבסוף שוחררה. בסופו של דבר התברר שהרוצח האמיתי, כך נראה, נמצא הרחק מהגדה המערבית, במרכז הארץ, בלב רמת גן, בשכונת פרדס כץ.
ממשטרת מחוז ת"א נמסר בתגובה כי "בפרשה נבדקו מספר רב של כיווני חקירה שונים. באשר לטענות כנגד התנהלות המשטרה, בפני הטוענים עומדת האפשרות להגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים".