קשר דם: האיש של קרי במזרח התיכון

עד לפני כמה חודשים, אפשר היה לספור על עשר אצבעות את האנשים בירושלים שיודעים מי הוא פרנק לוונסטיין. שמו של האיש פורסם לראשונה בעיתונות הישראלית רק בחודש מרץ האחרון, לאחר שבארצות הברית דווח כי שר החוץ ג'ון קרי מתכוון למנותו ליועצו לענייני המזרח התיכון. המינוי הזה סיפק רמז עבה בדבר כוונתו של קרי למקם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בראש סדר העדיפויות שלו: לא סתם בחר לתפקיד את האדם הנחשב לאיש אמונו הקרוב ביותר. בעשור האחרון הוא שימש לוונסטיין כעוזרו הבכיר של קרי בסנאט, ובין השניים קיים קשר אישי חזק, שמרחיק לא פחות מארבעה עשורים אחורה.

גורמים מדיניים בירושלים וברמאללה מסכימים על מעט מאוד דברים בימים אלה, אבל על דבר אחד שוררת תמימות דעים נדירה: השבחים שחולקים בשני הצדדים לעבודתו של לוונסטיין. "נעים לעבוד איתו", אומר גורם ישראלי בכיר. "למרות שהוא לא דיפלומט מקצועי אלא מינוי אישי של קרי, הוא שוחה בחומר, עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר". גורם פלסטיני מהדהד את הדברים: "הוא איש הגון, אמין ורציני. אפשר לדעת שכל מילה שנאמרת לו עוברת ישירות לקרי, בלי שינויים בדרך".

התמונות היחידות של לוונסטיין בישראל שפורסמו עד כה צולמו במהלך ביקורו החמישי של קרי באזורנו. בשעה 4:00 לפנות בוקר, אור ליום ראשון ה-30 ביוני, הסתיימה פגישתו של שר החוץ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים. המאבטחים של קרי היו בטוחים שהוא עומד לפרוש לחדרו כמו יתר חברי המשלחת האמריקנית, אך הוא הפתיע אותם: הוא התיר את העניבה והודיע כי ברצונו לצאת לטיול רגלי בעיר העתיקה. מבין כל חברי המשלחת, היחיד שהתלווה אליו - ונתפס יחד איתו בעדשתו של אחד מצלמי סוכנויות הידיעות - היה פרנק לוונסטיין.

"היה משהו סמלי מאוד בתמונה הזו", אומר גורם אמריקני. "השעה 4:00 לפנות בוקר, הרחובות נטושים, המשא-ומתן תקוע - אבל קרי הולך בנחישות, לא ברור לאן. לצדו, כמובן, הולך פרנק לוונסטיין".

הקשר בין ג'ון קרי לפרנק לוונסטיין אינו קשר רגיל בין פוליטיקאי בכיר ליועץ ממולח. חייהם של השניים עוצבו בידי טרגדיה נוראה אחת בשנת 1980: ההתנקשות בפוליטיקאי הניו-יורקי אלארד לוונסטיין, אביו של פרנק ומורה הדרך הפוליטי של קרי. לוונסטיין הבן היה אז בן 12, ואילו קרי היה בתחילת הקריירה הפוליטית שלו. שניהם הושפעו עמוקות מהאירוע, שבמידה רבה הוליד את שיתוף הפעולה הנוכחי ביניהם.

על הקשר המיוחד בין קרי ללוונסטיין יכול להעיד סטיב מורגן, חבר קרוב של משפחת לוונסטיין, שמכיר את פרנק "מאז שהיה תינוק בעריסה". לדבריו, כדי להבין את הקשר ההדוק במיוחד בין השניים, צריך לחזור לא פחות מ-43 שנים לאחור, לשנת 1970. "אלה היו ימי המחאה נגד מלחמת וייטנאם", משחזר מורגן, שהיה אז פעיל צעיר ונלהב בשורות המחאה, וכיום משמש נשיא של חברה בתחום האנרגיה הירוקה. "הנשיא היה ריצ'רד ניקסון, חיילים אמריקנים מתו מדי יום במלחמה, והרחובות היו מוצפים באנשים זועמים".

אחד ממנהיגי המחאה נגד המלחמה היה חבר הקונגרס אלארד לוונסטיין - צעיר יהודי וכריזמטי, שנבחר רק שנה קודם לכן לייצג בבית הנבחרים את המחוז החמישי של מדינת ניו יורק. סטיב מורגן מתאר אותו במילים "פעיל המחאה הטוב ביותר שהכרתי מימיי". לדבריו, לוונסטיין היה הרוח החיה מאחורי ההפגנות הגדולות והמוצלחות ביותר נגד המלחמה. "הוא היה נואם מבריק, אבל ידע גם לדבר עם אנשים 'אחד על אחד' ולהניע אותם לפעולה אישית. בטלפון אחד הוא היה מביא להפגנות זמרים מפורסמים כמו ג'ון דנבר או פיטר יארו. הייתה לו השפעה כזו על אנשים, הוא גרם להם לרצות לקחת אחריות".

גם פעיל השלום הישראלי גרשון בסקין, שהתפרסם בזכות תיווכו בעסקה לשחרור גלעד שליט, זוכר היטב את אלארד לוונסטיין. בסקין, יליד ניו יורק, היה נער בן 13 כשלוונסטיין התמודד על מושב בקונגרס. הוא עבר מדלת לדלת וחילק לשכנים חומרי תעמולה של המועמד הצעיר והמבטיח. "בשכונה שלנו כולם היו יהודים, וכולם תמכו בלוונסטיין", הוא מספר. "הוא ייצג דור של יהודים אמריקנים בטוחים בעצמם, שרצו להשפיע לטובה על דמותה של אמריקה. להפוך אותה לצודקת יותר".

בקיץ 1970 הגיע לוונסטיין לקמפוס של אוניברסיטת ייל היוקרתית, כדי לשאת נאום בנושא האפליה הגזעית בדרום ארה"ב, נושא שהיה קרוב ללבו לא פחות מהמאבק נגד ממלחמת וייטנאם. בין הנוכחים בקהל היה סטודנט צעיר בשם ג'ון קרי, שזה עתה שב משירות ממושך בדרום מזרח-אסיה, שם זכה בשלושה עיטורי "לב ארגמן" - אחד מעיטורי הגבורה הגבוהים ביותר בצבא ארה"ב. בראיון שהעניק בשנת 2004, סיפר קרי על הרושם שהותיר עליו נאומו של לוונסטיין: "אף נאום ששמעתי בחיי לא השפיע עליי כמו הנאום של אלארד לוונסטיין באותו יום בקמפוס. זה היה נאום שגרם לך לתחושת אחריות, שעודד אותך לקום מהכסא ולעשות משהו. הוא גרם לך להאמין שאתה, כיחיד, יכול לשנות משהו בעולם. אני עדיין מרגיש את האמונה שהנאום הזה הצית בי".

הנאום דחף את קרי להצטרף לתנועת המחאה, שם זכה להכיר את לוונסטיין באופן אישי. "החיבור בינו לבין אלארד היה מיידי", מספר בריאן בנדר, הכתב הפוליטי של העיתון "בוסטון גלוב", שמכיר היטב את קרי וגם את פרנק לוונסטיין. "אלארד היה מבוגר מג'ון ב-14 שנים, והוא הפך למעין מנטור שלו בתחום הפוליטי. בהדרכתו, הפך קרי לפנים הציבוריות של המחאה נגד מלחמת וייטנאם, והיה לחייל הראשון שהעיד בפני הקונגרס האמריקני על זוועותיה של אותה מלחמה".

לוונסטיין לא הסתפק בפעילותו הציבורית של קרי, ועודד אותו לנסות ולהיבחר למשרה פוליטית רשמית. יש אפילו מי שאומרים שאלארד לוונסטיין אמר לקרי כבר אז, ב-1971, שיום אחד הוא עוד יתמודד על נשיאות ארצות הברית.

אלארד לוונסטיין לא זכה לראות את נבואתו מתגשמת. במרץ 1980 הוא נרצח ביריות במשרדו במנהטן. הרוצח, פרנק סוויני, היה פעיל באחד מארגוני המחאה שהוביל לוונסטיין בשנות ה-60, אך הקשר ביניהם ניתק לאחר מכן. הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה, ובהערכה הפסיכיאטרית נכתב כי המפגש עם לוונסטיין הותיר עליו רושם עז. עם זאת, לא ניתן היה להסביר מה גרם לו להתייצב בוקר בהיר אחד במשרדו של חבר הקונגרס לשעבר ולרצוח אותו בדם קר.

פרנק לוונסטיין היה אז נער בן 12. בראיון לעיתון "וושינגטון פוסט" ב-2004, סיפר כי במשך שנים התייסר בשאלה מדוע לא היה שם באותו בוקר נורא כדי להגן על אביו. "איך מגיעים להשלמה עם כזה דבר?", שאל מבלי לספק תשובה. הרצח השפיע עמוקות לא רק על פרנק, אלא גם על ג'ון קרי, שבאותה עת כבר כיהן כתובע הכללי של מדינת מסצ'וסטס והתכונן לקראת התמודדות על מקום בסנאט. "קרי איבד באותו היום את מורה הדרך שלו", מסביר העיתונאי בנדר, "האיש שהשפיע עליו להיכנס לפוליטיקה".

בשנים שלאחר הרצח, שמרה משפחת לוונסטיין על קשר הדוק עם ג'ון קרי. פרנק לוונסטיין, בניגוד לאביו, התרחק מהפוליטיקה. הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת ייל (בה למד גם קרי), ועלה על הדרך הבטוחה לקראת מעמד של שותף בכיר במשרד עורכי דין גדול. בוקר אחד, בתחילת שנת 2003, הוא נתקל בפעיל דמוקרטי ותיק שהיה מיודד עם אביו המנוח. הפעיל התעניין לשמוע מה לוונסטיין עושה למחייתו, וכששמע שהוא עורך דין שמתמחה בדיני נדל"ן, השיב בחצי-צחוק: "אבא שלך בטח מתהפך בקברו".

כמה חודשים לאחר התקרית הזו, הודיע לוונסטיין שהוא עוזב את התחום המשפטי ומצטרף לפוליטיקה, תחילה בתור יועץ ללא תשלום עבור הסנאטור קרי, שבאותו הזמן החל להתכונן להתמודדות על הנשיאות. תוך זמן קצר הפך לוונסטיין לאחד ממנהלי הקמפיין של קרי, שהסתיים כזכור בהפסד דחוק לנשיא המכהן דאז, ג'ורג' וו. בוש. אחרי ההפסד בבחירות, כשרוב היועצים והעוזרים שהתרכזו סביב קרי המשיכו הלאה לקמפיינים הבאים, נשאר לוונסטיין לצדו של הסנאטור, והפך ליועצו ולאיש סודו הקרוב ביותר.

"הקשר ביניהם הוא לא קשר רגיל בין פוליטיקאי בכיר ליועץ שלו", מנתח בנדר. "זה קשר אישי מאוד, שמבוסס על אמון והערכה הדדית יוצאי דופן. אין ספק שלרקע הביוגרפי המשותף יש תפקיד מפתח. ייתכן שפרנק רואה בעבודה עם קרי מעין סגירת מעגל - אבא שלו האמין שקרי יעשה דברים גדולים למען ארצות הברית, והנה פרנק מסייע לו לעשות את הדברים האלה".

"אין הרבה תופעות כאלה בוושינגטון", מסכים גם פעיל יהודי בולט במפלגה הרפובליקנית, שביקש להישאר בעילום שם, בהתייחסו לקשר בין קרי לללוונסטיין. "האמון ביניהם מוחלט. החברות ביניהם, למרות פער של 25 שנה, היא חברות אמת. פרנק נמצא לצד ג'ון רק עשר שנים, אבל התיאום ביניהם כל כך חזק שזה נראה כאילו הוא היה שם מאז ומתמיד". אותו פעיל, שמבחינה מדינית מתנגד לפתרון שתי המדינות, מודאג ממעורבותו של לוונסטיין במשא-ומתן הישראלי-פלסטיני. "הוא בחור יהודי נחמד", הוא אומר - באנגלית nice Jewish boy, כינוי שבשנים האחרונות כמעט תמיד נאמר בשמץ של אירוניה. "הבעיה היא שכמו קרי, הוא נחמד מדי, ובמזרח התיכון יש מי שיכולים לנצל זאת לרעה".

גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה, פגש את לוונסטיין לאחרונה בוושינגטון, והתרשם מהמחויבות שלו לעניין הישראלי-פלסטיני. "הדבר הכי בולט זה שמאוד, מאוד אכפת לו מהסוגיה שלנו", אומר פעיל השלום הוותיק. "הוא מאמין גדול באפשרות להגיע להסדר, ולא פחות מכך, הוא חרד מהאלטרנטיבה. הוא מתרגם את תחושת השליחות של קרי להתנהלות השוטפת, היומיומית, מול שני הצדדים".

הרבה שאלות מלוות כרגע את חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, למשל - מתי תיערך הפגישה הראשונה בין ראשי הצוותים, ציפי לבני וסאיב עריקאת? מתי תחליט הממשלה על שחרור האסירים? ומה בדיוק אמר קרי לאבו מאזן לגבי גבולות 1967? מעל לכל השאלות הטכניות הללו, מרחפת כמובן השאלה הגדולה יותר - האם זה באמת יכול להצליח? אילו השאלה הזו הייתה מוצגת לג'ון קרי ופרנק לוונסטיין, הם היו ודאי ממהרים לשלוף בתגובה את הציטוט המפורסם ביותר של אלארד לוונסטיין, שנאמר בשיאו של המאבק למען שוויון גזעי באמריקה: "אנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו 'האם הדבר הזה אפשרי', אלא - האם שווה לנו להתאמץ למענו".

השר שלום: "מוכנים לחידוש השיחות כבר ביום שלישי"
מכשול למו"מ? מכרז לבניית 30 דירות בבית-אל
פרס על חידוש המשא ומתן: "צעד ראשון לקראת עתיד גדול"
האיחוד האירופי: "נמשיך לתרום לתהליך השלום"

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il