כמה עשרות אנשים התאספו אתמול (חמישי) אחר הצהריים במשכנות שאננים בירושלים לחגיגה צנועה של חופש. הייתה שם משפחת שליט, כולל גלעד, שחזר יום קודם לכן מטיול בדרום אמריקה. היה שם דוד מידן, בכיר המוסד לשעבר שניהל את המגעים להחזרת שליט מטעם ראש הממשלה. היו פעילים מהמטה לשחרורו של שליט אחד מהם אמר שהוא "מרגיש כמו בפגישת מחזור". הייתה רוח נעימה של ערב קיץ בירושלים, והיה גם חתן השמחה: פעיל השלום גרשון בסקין, האיש שרקם בסבלנות במשך חמש שנים את העסקה לשחרורו של שליט, ועכשיו כמעט שנתיים אחרי שעסקת חילופי השבויים יצאה לפועל מוציא ספר, "לשחרר את גלעד" כותרתו, שמתעד את המסע הכמעט הזוי להחזרתו של החייל השבוי.
בסקין, איש קטן קומה בשנות ה-50 לחייו, עם מבטא אנגלו-סקסי וזקן לבן, זוכר כל פרט, כל תאריך וכל מסמך הקשור במאמצים לשחרור שליט. בפתח ספרו הוא כותב: "זה היה הדבר הגדול והחשוב ביותר שעשיתי בחיי. אין לי ספק בכך". לכבוד יציאת הספר, ישבנו לראיון קצר על מאמציו להחזרת שליט, על פועלו רב-השנים למען השלום וגם על הכרת התודה החיוורת לה זכה לאחר השלמת העסקה.
הסיפור הזה מתחיל ב-1 ביולי 2006, פחות משבוע לאחר שגלעד שליט נפל בשבי החמאס. בסקין, פעיל שמאל ותיק עם קשרים ענפים ברשות הפלסטינית, קיבל טלפון בהול מד"ר מוחמד מיקדאד, מרצה באוניברסיטה האיסלאמית בעזה. "גרשון, מפגיזים אותנו. אין לנו חשמל, אין לנו מים, כולם מפחדים, חייבים לעשות משהו כדי להשיב את השקט", אמר מיקדאד. צה"ל פעל באותו הזמן בעוצמה ברצועה, בניסיון נואש, חסר סיכוי, להפעיל לחץ על חמאס לשחרר במהירות את שליט. בסקין הציע למיקדאד שיקשר אותו לגורמים בהנהגת חמאס, שיוכלו להעביר דרכו מסרים לישראל בנוגע לחייל החטוף.
מאוחר יותר באותו היום קיבל בסקין שיחת טלפון מפתיעה מדובר ממשלת חמאס בעזה, ראזי חמד, שהודה לו בעברית צחה על הצעתו לשמש כמתווך. חמד העלה הצעה שהדהימה את בסקין: לשוחח עוד באותו היום בטלפון עם משפחתו של שליט ולמסור להם עדכון על מצבו. "עברו כמה שעות עד שאיתרתי את מספר הטלפון של משפחת שליט", כותב בסקין בספר. "הם לא ענו בטלפון בביתם, אך הצלחתי להשיג את הטלפון הנייד של נועם שליט. הצגתי את עצמי בכמה מילים ואמרתי שנוצר קשר ביני לבין חמאס. שאלתי אותו אם יהיה מוכן לשוחח עם גורם בחמאס, והוא השיב מיד בחיוב ואמר: אני רוצה לדעת מה שלום בני, ומה הם רוצים בתמורה לשחרורו". עוד באותו היום חיבר בסקין בין נועם שליט לבין ראזי חמד, שעדכן כי גלעד חי, במצב בריאותי טוב, ומקבל יחס "כפי שהאיסלאם מחייב להתייחס לאסירים". השיחה הזו הייתה הראשונה מבין מאות שיחות והתכתבויות בין בסקין לבין ראזי חמד, במסגרת "הערוץ החשאי" להשבת שליט.
"חשבתי שהכול הולך להתמוטט"
בסקין רכש בשלב מוקדם את אמונה של משפחת שליט, אך האנשים שניהלו את המשא ומתן מטעם הממשלה התייחסו אליו בחשדנות ובזלזול. שני השליחים הראשונים שטיפלו ב"תיק שליט" בכיר השב"כ לשעבר עופר דקל, שמונה בימי ממשלת אולמרט, ובכיר המוסד לשעבר חגי הדס, שמונה על ידי ראש הממשלה נתניהו התעלמו בהפגנתיות מהצעותיו החוזרות ונשנות לתווך בינם לבין חמאס, והעדיפו להסתמך על מתווכים זרים שלא הביאו לתוצאות. "אני נודניק מקצועי אז המשכתי כל הזמן להציע להם להיעזר בערוץ שלי מול ראזי חאמד, אבל לא הייתה כל היענות".
הדברים השתנו באפריל 2011, כשמינה ראש הממשלה נתניהו את בכיר המוסד לשעבר דוד מידן לאחראי על המשא ומתן להחזרת שליט. "באחת הישיבות הראשונות של מידן עם הצוות שלו, הוא שאל אותם מה עם הבסקין הזה, שאומר כל הזמן שיש לו קשר לחמאס", מספר בסקין בריאיון לוואלה! חדשות. "התשובות שהוא קיבל היו שאני אנרכיסט, אנטי-ציוני ושזה מגוחך לגמרי לערב מישהו כמוני במגעים ביטחוניים רגישים. לשמחתי, הוא גילה ספקנות, ושאל אותם מישהו כאן בכלל דיבר איתו? אנחנו בכלל יודעים משהו על האיש הזה?". זמן קצר לאחר מכן נערכה פגישה ראשונה בין מידן לבין בסקין, הראשונה מבין סדרת פגישות שהובילו לבסוף לעסקה עם חמאס.
למה לדעתך דווקא דוד מידן הסכים לתת לך צ'אנס, אחרי שקודמיו התעלמו ממך?
"שאלתי אותו את השאלה הזו בעצמי. הוא אמר לי משפט שאני מצטט גם בספר, שתוך כדי ההתעסקות בנושא גלעד שליט הוא למד על עצמו ש-30 שנות עבודה במוסד פיתחו אצלו את היכולת לזהות הזדמנות ולנצל אותה. וזה בדיוק מה שקרה. אין לי מילים לתאר כמה אני מעריך את הנכונות שלו לקחת סיכון, בניגוד לדעתם של האנשים שעבדו סביבו. בסוף, במבחן התוצאה, כאשר הוא נכנס לתפקיד המגעים היו מתים לגמרי, ואילו חמישה חודשים אחר כך גלעד כבר היה בבית".
כשאתה מספר את זה ככה זה נשמע פשוט, בספר מוזכרים לא מעט רגעים, גם אחרי מינויו של מידן, בהם נראה היה שהעסק מתפרק
"כן, היו הרבה ימים של מתח נוראי וכסיסת ציפורניים. למשל, ביולי 2011 חודשיים לפני שגלעד חזר ראזי ואני החלפנו בינינו סדרה של טיוטות, הצעות לעסקת שבויים. בשלב מסוים הוא העביר לי מסמך שנראה לי כמו 'הדבר האמיתי.' כיניתי אותו 'המסמך השביעי' כי קדמו לו שישה מסמכים שלא היו מספיק טובים ולא אפשרו התקדמות. לקחתי את המסמך לדוד מידן, והוא אמר לי זה המסמך, אני מעביר אותו לראש הממשלה. זמן קצר אחר כך הוא חזר אליי וביקש שאשיג מרזי חתימה רשמית של ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, כדי שבלשכת ראש הממשלה יידעו שזה רציני.
"דיברתי עם ראזי, וביקשתי לקבל חתימה של ג'עברי על המסמך. ואז ראזי פשוט נעלם. במשך שבועיים לא שמעתי ממנו מילה. הייתי מתוסכל, וגם נבוך פחדתי שיתברר שכל המאמץ שהשקעתי במשך חמש שנים הולך להתמוטט דווקא כשהצלחתי להשיג את תשומת לבה של המערכת. הימים עברו והמתח רק הלך וגבר, עד שלקראת סוף החודש, הגיע אישור מהמצרים שג'עברי וכל הנהגת חמאס ברצועה עומדים מאחורי המסמך הזה. לימים התברר לי שמאחורי הקלעים הייתה דרמה גדולה, כי ג'עברי כעס על ראזי שניסח את המסמך ללא ידיעתו. הוא האשים אותו שהתפשר יתר על המידה, ובעצם בגד באסירים. כשראזי חזר לדבר איתי, שמעתי את הפחד בקולו. זו לא חוויה נעימה, להרגיז אדם כמו ג'עברי". ההמשך ידוע: חודשיים לאחר מכן, שליט שוחרר מהשבי, ואילו ג'עברי חוסל כעבור שנה וחצי, ביום הראשון של מבצע "עמוד ענן".
"בשביל זה עליתי לארץ"
מבחינת בסקין, המסע הארוך להחזרת שליט היה נקודת השיא של פעילותו למען השלום, אבל בהחלט לא נקודת הסיום. "השלום הוא משימת חיי", הוא אומר אמירה מהסוג שכבר כמעט לא שומעים בישראל 2013. "בעצם, אפשר להגיד שבשביל זה עליתי לארץ".
סיפור עלייתו של בסקין יכול בפני עצמו לפרנס ספר. הוא גדל במשפחה יהודית-אמריקנית טיפוסית בניו יורק: "אימא מורה, אבא סוחר שהפך לסוכן ביטוח". כבר מגיל צעיר נמשך לארץ-ישראל. "סבא-רבא שלי חי בירושלים, ביישוב הישן. הוא היה חרדי אנטי-ציוני, אבל ייתכן שדווקא בגללו אני הפכת לציוני ועליתי לארץ הוא היה שולח לנו מכתבים, גלויות ומתנות מארץ-ישראל, ששלהבו את הדמיון שלי. כבר מגיל צעיר הודעתי להוריי שאני רוצה לחגוג בר מצווה בישראל, וכשסיימתי תיכון ישר עליתי על מטוס לתל אביב".
אלא שבסקין הביא איתו לישראל לא רק ציונות, אלא גם מעורבות עמוקה בפעילות פוליטית שמאלנית, שהחלה בשנות נעוריו בארצות הברית. "כשהייתי בן תשע נסעתי עם הוריי לטיול בדרום ארצות הברית, ושם ראיתי לראשונה שלטים בכניסה למסעדות ופארקים, 'ללבנים בלבד'. זה זעזע אותי", הוא נזכר. "כשהתבגרתי, בשנות ה-60 העליזות, הייתי הולך להפגנות של התנועה לזכויות האזרח, ואחר כך להפגנות נגד מלחמת וייטנאם".
כשהגיע לישראל, החל באופן טבעי להתעניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני. "בהתחלה גרתי בקיבוץ עין-חרוד, והזהירו אותי לא להתקרב לכפרים הערביים בעמק אמרו שהם עוינים. אחר כך גרתי בירושלים והזהירו אותי לא להסתובב לבד בעיר העתיקה אמרו שזה מסוכן, ושבכלל, אין לי מה לחפש אצל הערבים. זה הזכיר לי את ההפרדה והאפליה שכל כך הפריעה לי בארצות הברית, וגרם לי לחשוב פעמיים לגבי העתיד שלי בארץ.
"חזרתי לניו יורק, אבל לא הפסקתי לחשוב על ישראל. ואז יום אחד שמעתי שיש רב רפורמי בשם ברוס כהן, שהקים ארגון לצעירים יהודים מאמריקה שרוצים לעלות לארץ ולפעול למען השלום. הם נקלטים בישראל אבל הולכים לגור בכפרים ערביים ולעסוק שם בפעילות חברתית. זה התאים לי כמו כפפה ליד. הלכתי לשיחה אצלו, וזמן קצר אחר כך עליתי לארץ, הפעם כדי להישאר. לדעתי אני העולה היחיד בתולדות המדינה שנשלח לגור בכפר קרע. גרתי שם שנתיים, זו הייתה התחלה קטנה, אבל בעצם בדברים מהסוג הזה אני מתעסק מאז ועד היום".
בימים אלה הוא מתפקד כמעין לובי של איש אחד למען חידוש התהליך המדיני פועל מול חמאס, מול הרשות הפלסטינית (הוא אורח רצוי בלשכתו של אבו מאזן ברמאללה) וגם מול גורמים בלשכת ראש הממשלה בירושלים. על ראש הממשלה נתניהו יש לו לא מעט מילים טובות להגיד: "אני מעריך מאוד את ההחלטה שלו להחזיר את גלעד. הוא קיבל החלטה אמיצה, לא פשוטה. זה מה שמצופה ממנהיג". עם זאת, כששאלתי אותו כיצד הודה לו ראש הממשלה על מאמציו לשחרור שליט, הוא עונה לאחר היסוס קל: "בקמצנות".
מה הכוונה?
"הייתי אמור לקבל הזמנה לבוא לפגישה איתו, וההזמנה לא הגיעה. בסוף קיבלתי ממנו מכתב תודה מאוד מצומצם, שלוש שורות, ממש קצר ולקוני. מה שהבנתי אחר כך זה שמישהו בכיר במשרד מנע את הביקור שלי. הוא ייעץ לראש הממשלה לא להזמין אותי. אני לא יודע מה הסיבות, כי הייתי ואני עדיין בקשר טוב עם אנשים בלשכה שלו שמוכנים לשמוע הצעות שלי".
בסקין טוען שהוא "לא אדם שמחפש כיבודים", ושמבחינתו הדבר החשוב הוא שנתניהו קיבל את ההחלטה הנכונה. ובכל זאת, קשה לא להבחין בכך שהוא יצא מעט פגוע מהפרשה. "אני מודה שזה היה נחמד וראוי אילו הוא היה מזמין אותי, אבל זאת כבר היסטוריה ואני לא מתעסק בזה יותר".
בשלב הזה הוא מתנצל שעליו לקטוע את השיחה מחכה לו מטוס בנתב"ג, הוא טס לשבועיים לקהילה היהודית באוסטרליה לסדרת הרצאות על חשיבות התהליך המדיני: "זו קהילה יחסית ימנית, אז אני שמח שהזמינו אותי לדבר שם על השלום. אני מקווה לרכך את הגישה שלהם", אמר ונסע, עד לקצה העולם, כדי לקדם את הדברים החשובים לו.
בלשכת ראש הממשלה בחרו לא להתייחס לראיון.