ספקנות רבה מלווה את מאמציו הדיפלומטיים של מזכיר המדינה ג'ון קרי להנעה מחודשת של התהליך המדיני. אינני מתפלא כאשר מסרים שליליים מגיעים מהמתנגדים לחלוקת הארץ, שאינם רואים בסיום הסכסוך צורך קיומי של ישראל, וודאי שלא אינטרס לאומי אמריקני. אבל כאשר הציניות והשליליות מגיעות מאלו המתיימרים לתמוך ביעד הסופי שאליו קרי מכוון - פתרון שתי מדינות - הרי שזה ממש מטריד.
אני צופה ומקשיב לפרשנים ואנליסטים שמופיעים לאחרונה ועושים מאמצים כבירים למצוא דרכים חדשות להטיל ספק ולהקטין את מאמציו של קרי. אומרים עליו שהוא נלחם בטחנות רוח, מכנים אותו נאיבי. ה"מומחים" טוענים כי סיכויי ההצלחה שלו כל כך נמוכים שעדיף שלא יטרח כלל. התזמון לא נכון, המנהיגים לא מוכנים, נכון יותר שהמזכיר יתמקד באסיה, או, יעסוק יותר בסוריה ובמצרים.
אינני חולק על כך כי הסיכויים להצלחת מאמציו של קרי הם נמוכים. אם פתרון הסכסוך היה קל, הוא היה נפתר כבר מזמן. אני יכול גם להבין את התסכול והאכזבה של חברים ועמיתים שעבדו במשך עשרות שנים לקידום שלום וסיום הסכסוך, וחרף מאמציהם נמשכת מציאות הסכסוך. ברור לי גם ההיגיון בהצבת רף ציפיות נמוך והקטנת הסיכונים לכישלון. אבל מה יאמרו הספקנים על העלות המדינית הכרוכה באי הגעה להסכם?
מה הייתם אומרים למנדלה או גנדי?
תארו לעצמכם שקרי ישמע בעצתם, ויחליט פשוט לעזוב את העניין. הזירה לא תישאר סטטית. הפלסטינים, כפי שהודיעו, יפנו לבית המשפט הבינלאומי ולגופים בינלאומיים נוספים כדי לבקש הכרה בזכויותיהם, ויפעלו בזירה הבינלאומית נגד ישראל. מה אז? הקונגרס בוושינגטון כבר איים שיקצץ את כספי הסיוע לרשות הפלסטינית (ואולי גם לסוכנויות האו"ם שיכירו ויקבלו את המדינה הפלסטינית לשורותיהם). אפשר לצפות כי הישראלים יכריזו על גל חדש של בנייה בהתנחלויות (מישהו אמר E-1?) ואולי שוב יחזיקו את העברת כספי המיסים לרשות הפלסטינית.
כאשר הרשות הפלסטינית, שכבר היום נאבקת לסגור את החודש, לא תוכל להחזיק עצמה כלכלית ותעמוד על סף התפרקות, האם צה"ל יהיה מוכן להיכנס חזרה לערים הפלסטיניות בגדה המערבית? וכאשר הרשות תפסיק לספק את שירותי איסוף האשפה, האם ישראל תיקח אחריות מלאה על כל השירותים האזרחיים בגדה? ההתפתחויות הללו ודאי יעלו את עצימות המתח. הפגנות עלולות להתעצם ואנחנו עלולים למצוא עצמנו בעיצומה של אינתיפאדה שלישית.
אין לי ספק שאם הגדה המערבית תידרדר לתוך כאוס ואלימות, אותם פרשנים ספקנים יבקרו את ממשל אובמה ואת המזכיר קרי על כישלונם, על שלא היו מעורבים ונקטו בגישה לא מתערבת. אני רוצה לשאול את אלו שאומרים שזה אפילו לא שווה לנסות, כל שכן במלוא הכוח - מה הם היו אומרים לאלו שהתמודדו עם האתגרים הגדולים בהיסטוריה האנושית? שלא שווה לנסות למצוא דרך לעוף? שאין דרך למצוא תרופה לסרטן? שאין טעם לנסות לעצור את התחממות כדור הארץ כי סיכויי ההצלחה נמוכים? מה הם היו אומרים למרטין לותר קינג, לנלסון מנדלה או לגנדי? "אל תטרחו; הכוחות מולם אתם מתמודדים חזקים מדי, חבל שתבזבזו את זמנכם"?
האווירה סביב מאמציו של שר החוץ משפיעה על סיכויי ההצלחה שלו. אני מתחיל לחשוב שהמכשול הגדול הניצב בפני קרי אינו המיעוט שמתנגד לעבודתו, אלא דווקא הספקנות אצל אלה שתומכים בה. איננו צריכים שאלה המכירים בחשיבות עבודתו של קרי ימנו את הסיבות מדוע לא יצליח. אנו זקוקים לעזרתם בבניית מומנטום והגברת הלחץ על מנהיגים מכל הצדדים, כדי שתהפוך להצלחה.
ג'רמי בן עמי הוא נשיא ומייסד ג'יי סטריט - שדולה אמריקנית פרו-ישראלית הפועלת לקידום הסדר מדיני
עוד בנושא:
בדרך לחידוש התהליך? הפתח ידון היום בחזרה למו"מ
קרי איים על אבו מאזן: "חידוש השיחות - או פגיעה בסיוע"
רוב גדול בציבור: סיכוי נמוך ליוזמת המו"מ של קרי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il