אם הייתי היום פלסטיני תושב השטחים, הייתי יוצא לרחובות ומפגין נגד החלטת האיחוד האירופי. הסכנה הגדולה הנובעת מהחלטת האיחוד להפסיק לממן גורמים ישראליים היושבים מעבר לקו הירוק, היא שהיא עלולה להבשיל לכדי חרם כללי על מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק, כפי שראינו לאחרונה בדרום אפריקה. אבל מי יהיה הנפגע העיקרי מהחלטה זו? אלו דווקא הפלסטינים עצמם, שכן כל המפעלים הישראליים שיושבים מעבר לקו הירוק, ללא יוצא מן הכלל, מעסיקים עובדים פלסטינים. מדובר בכ-70 אלף משרות של ערבים תושבי יהודה ושומרון. מי ידאג לפרנסתם העתידית, האיחוד האירופי?
מדובר בהחלטה עלובה, שמתעלמת מהצרכים האמיתיים של העם הפלסטיני. עובדה זו מתחדדת כפליים, כששואלים את חברי האיחוד האירופי אילו מפעלים הם ממשיכים לממן מעבר לקו הירוק. האיחוד האירופי ימשיך לממן למשל, את בתי הספר של אונר"א, בהם לומדים תלמידים פלסטיניים כיצד לקיים את מצוות הג'יהאד נגד העם היהודי, ומשתתפים בטקסים מפוארים לזכרם של מחבלים מתאבדים. האיחוד ימשיך לממן גם את משטר הפתח של אבו מאזן, משטר שרומס את זכויות האדם של העם הפלסטיני ברגל גסה באמצעות סתימת פיות כוחנית, מעצרים שרירותיים, עינויים והוצאה להורג ללא משפט. האיחוד גם ימשיך לממן באופן אישי את אבו מאזן עצמו, שמחזיק הון עצמי של כמאה מיליון אירו מושך לפי מקורות פלסטיניים משכורת חודשית של מיליון אירו בחודש - פי 110 ממשכורתו הממוצעת של חבר פרלמנט באיחוד האירופי.
לנו ולפלסטינים אינטרס משותף
אין ספק שמדובר פה, שוב, בהחלטה שנובעת מאנטישמיות אירופית קלאסית, אנטישמיות שמתעלמת מהעובדות בשטח ומנצלת כל הזדמנות לנגח את הלגיטימיות של העם היהודי וקיום מדינת היהודים בארץ ישראל. זה בדיוק המסר שנציגינו הדיפלומטים הישראלים יאמרו בימים הקרובים בכל אולפן טלוויזיוני. הבעיה היא, שהמסר הזה כבר לא עובר מסך. הזיכרון הקולקטיבי הוא קצר, ולצערנו נמאס לאירופאים לשמוע על זוועות השואה. הדור החדש של מנהיגי אירופה לא רואה עצמו אחראי על מה שהוריו או סביו עשו במאה הקודמת. מה ניתן לעשות? כיצד בכל זאת ניתן לשפר את המערך הדיפלומטי של מדינת ישראל ולהילחם בדה-לגיטימציה ההולכת וגוברת?
לדעתי אנו צריכים להפסיק לדבר על זכויות העם היהודי, ולהתחיל שיח ציבורי חדש שמבוסס כולו על זכויות האדם הפלסטיני. אין ספק שהרשות הפלסטינית מקדמת אג'נדה הפוכה לחלוטין לערכים שעליהם בנוי האיחוד האירופי, ערכים של חירות הפרט, דמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם - ולכן, הרשות היא-היא הגורם העיקרי שפוגע בזכויות האדם באזור שבין נהר הירדן לים התיכון. הרי כל בר דעת מבין, במיוחד לאור המהפכה האחרונה במצרים, שהקמתו של עוד משטר איסלאמיסטי קיצוני במזרח התיכון לא תקרב את השלום. ככל שמגבירים את הלגיטימציה של הרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית, תוך דה-לגיטימציה עקבית של מדינת היהודים, כך איכות החיים ברחוב הפלסטיני הולכת ומידרדרת.
אם האיחוד באמת מעונין ברווחת העם הפלסטיני, עליו להתנות את תמיכתו הכספית ברשות הפלסטינית בכך שידרוש צעדים משמעותיים לקידום זכויות אדם. אמרתי מילים אלה בדיוק כשניתנה לי הבמה בפרלמנט האירופי בנובמבר האחרון. מה שהובטח למכון ירושלים לצדק בעקבות קריאתנו זו, הוא "בדיקת הנושא בקרב ועדת התקצוב של האיחוד האירופי". אשרי המאמין? אני בוחר להמשיך להאמין, לקוות ולפעול.
למדינת ישראל ולעם הפלסטיני אינטרס משותף: דמוקרטיה פלסטינית. אם זכותה של הרשות הפלסטינית לקבלת הכרה כמדינה תהיה תלויה בהוכחת היכולת שלה לנהל משטר תקין, משטר השומר על חירות הפרט, דמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם - המזרח התיכון כולו יראה אחרת. חלום? בעיניי לא. אני קורא לפוליטיקאים שלנו לאמץ את השיח הזה. בטוחני שאם לא נשכיל לעשות כן, נמשיך לקרוא חדשות לבקרים על החלטות אלו או אחרות שיכרסמו אט-אט בחוסן הביטחוני, הכלכלי והחברתי - הן של מדינת ישראל והן של העם הפלסטיני.
עו"ד כלב מאיירס הוא מייסד מכון ירושלים לצדק
לכל הטורים של כלב מאיירס בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
עוד בנושא:
נתניהו על החרם האירופי: "לא נקבל שום תכתיבים חיצוניים"
לפיד: החלטת אירופה לגבי ההתנחלויות - אומללה
זעם בהתנחלויות: החלטת האיחוד - הפרת הדמוקרטיה
המחדל המדיני: שרים למדו על החרם האירופי מהתקשורת