פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשהרסיס בישבן מתחיל להכאיב

      החלטת האיחוד האירופי להחרים גופים הנמצאים מעבר לקווי 67' באה באחד הרגעים הקריטיים במאמצים לחידוש השיחות. הדבר רק יגרום להקשחת הדרישות הפלסטיניות בטרם המשא ומתן

      מאמציו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, לחדש את המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית ספגו אתמול (שלישי) מהלומה לא פשוטה. הפעם לא היו אלה הפלסטינים או הישראלים, שלרוב אחראים לסיכול תהליך השלום והחבלה בו, אלא דווקא "בעלי הברית" של הממשל האמריקני בכל הקשור למשא ומתן – האיחוד האירופי. לא צריך להיות ליכודניק שרוף כדי להבין שההשלכה המידית והברורה של ההנחיות החדשות של האיחוד למדינות החברות בו להימנע מכל שיתוף פעולה עם גופים הנמצאים מעבר לקווי 1967, יובילו להקשחה של העמדה הפלסטינית, שגם כך מפגינה אפס גמישות בכל הקשור לחידוש המשא ומתן.

      שר החוץ האמריקני ג'ון קרי בפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. רמאללה, מאי 2013 (AP)
      המאמצים לחידוש המו"מ ספגו מהלומה. אבו מאזן וקרי (צילום: AP)

      פרסום ההנחיות החדשות הגיע כמעט במקביל לנחיתתו של קרי בעמאן, במסגרת מאמציו הבלתי נלאים לחדש את השיחות בין הצדדים. לא מעט קולות בישראל רמזו כי החלטת האיחוד נעשתה בתיאום עם הממשל האמריקני ועל דעת קרי, במטרה לאלץ את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגלות גמישות יתר במגעים עם הפלסטינים, או לפחות להאט במעט את הבנייה בהתנחלויות. קשה להאמין שהשערה זו נכונה. קרי עצמו, כמי שמכיר את הזירה הישראלית-פלסטינית כל כך טוב, יודע שהרשות אינה צפויה כעת לחזור בה מתנאיה המוקדמים לחידוש המשא ומתן, להיפך – אולי רק תוסיף עליהם. התנאים שמציגים לעת עתה הפלסטינים לשיחות עם ישראל, אינם ריאליים: לא רק הכרה בגבולות 1967 כמסגרת לשיחות, אלא גם הקפאה מוחלטת של הבנייה מעבר לקווי 1967 ושחרור כל האסירים שנעצרו לפני הסכמי אוסלו.

      החלטת האיחוד האירופי מגיעה למעשה באחד מהרגעים הקריטיים של המאמצים לחידוש השיחות. במקום להאיץ בשני הצדדים לגלות נכונות לגמישות, האיחוד בא ואומר לפלסטינים במילים כאלה או אחרות: "נא לא למהר, מה שלא תקבלו במשא ומתן, אנחנו כבר נדאג להביא לכם בכוח (סנקציות כלכליות)".

      אירופה החזירה את ההתנחלויות ללב האג'נדה

      כמעט כצפוי, ברשות הפלסטינית מיהרו לברך על ההחלטה. כך הממשלה הפלסטינית, וכך גם נציגת הוועד הפועל של אש"ף, חנאן עשראווי, שהסבירה כי מדובר בהתפתחות "איכותית" בעמדת האיחוד האירופי. לדברי עשראווי, זו למעשה הדרישה שהפלסטינים מציגים כבר זמן מה – קריאה למדינות העולם לתרגם החלטות בנושא ההתנחלויות לפעולות ולהבהיר לישראלים כי יש מחיר למעשיהם. היא קראה גם לשאר מדינות העולם לנהוג בישראל "באופן דומה". עשראווי צדקה. זו אכן העמדה הפלסטינית, וכעת אין בפניהם תמריצים מיוחדים להסכים לחזור במהירות למשא ומתן המדיני. השעון של הקהילה הבינלאומית פועל לטובתם ולרעת ישראל, שמעמדה הבינלאומי עובר שחיקה מתמשכת וקבועה. ישראל גם אינה צריכה להתפלא יותר מדי על המהלך האירופי. האיחוד פשוט העניש את מקבלי ההחלטות בישראל, שעשו כל שאפשר כדי להתעלם מהאירופיים בכל הקשור לתהליך השלום.

      מעבר לפגיעה המיידית במאמציו של קרי, צריך לומר, האיחוד האירופי הצליח במשהו שטובי המדינאים הפלסטינים והאמריקנים לא הצליחו לעשות: הם השיבו את העניין הפלסטיני והמחלוקת סביב ההתנחלויות ללב האג'נדה הישראלית. קשה להיזכר מתי בפעם האחרונה פתחו את מהדורות החדשות סוגיות כמו בנייה יהודית בשטחים והצורך לחזור למשא ומתן מול הפלסטינים. והנה זה קרה. לפתע הציבור הישראלי ושרי הממשלה האדישים מגלים שהסוגיה ההיא, הפלסטינית, "הרסיס בישבן" כפי שכינה אותה השר נפתלי בנט, יכולה לגרום ללא מעט בעיות ישיבה. או התיישבות.

      עוד בנושא
      המחדל המדיני: שרים למדו על החרם האירופי מהתקשורת
      לפיד: החלטת אירופה לגבי ההתנחלויות - אומללה
      זעם בהתנחלויות: החלטת האיחוד - הפרת הדמוקרטיה