באחרונה השלימה ממשלת ישראל ציון דרך: מאה ימים להקמתה. על פני תקופה של למעלה משלושה חודשים, הצליח שר הרווחה, מאיר כהן (יש עתיד), לפעול, כך נראה על פניו, בלא מעט חזיתות - בהן תקציב משרד הרווחה, עוני, מוסדות לקשישים, נוער המעורב בזנות, נוער בדואי בסיכון, הוצאת ילדים מהבית, ילדים נפגעי אלימות מינית ועוד ועוד. פעילות זו תועדה והופצה לאמצעי התקשורת בלא פחות מ-17 הודעות לעיתונות, חלקן מפורטות יותר וחלקן פחות. ניתן לשער שנוסף על התואר שהוצג באחת ההודעות, "שר הרווחה הראשון שביקר בפנימייה לילדים בדואים", יכול כהן להתהדר גם בתואר "שר הרווחה הראשון שמשגר הודעה על כל צעד/פגישה/הנחיה מיום כניסתו לתפקיד". שקיפות? ייתכן. יצר פרסום? יותר סביר.
שלא יובן לא נכון - אין בעיה בהודעות לעיתונות, כמסר שברצונך להעביר לציבור, ואפילו אם המטרה היא לקבל טפיחה על השכם על צעד חיוני או מצוקה ציבורית שנפתרה. אך לרוב, אמורה ההודעה להציג עשייה, בשאיפה לאחר חשיבה רחבה ומעמיקה - בטח בתחום הרווחה, שדורש רפורמות מקיפות.
אך עד כה, קשה לומר שזה המצב בלשכת שר הרווחה. כל עיתונאי מתחיל יודע שנושאים הנוגעים לילדים, בטח כמו זנות או תקיפה מינית, הם נושאים "חמים" או "סקסיים". ואכן, כמות פרסומי השר בנושאים אלו ובמילים מפוצצות אודות "המאבק למלחמה בזנות בני נוער" או "תכנית למאבק בעוני", עולה בהרבה על חלקם היחסי בתחומי הטיפול של המשרד.
אכן, פוליטיקה חדשה - אך זו כוללת בעיקר מדיניות של שליפות ותגובות מהירות על פרסומים, ופחות רצון להביא שינוי באמצעות אסטרטגיה אמיתית, ארוכת טווח, שכוללת למידה מקיפה של המצב הקיים, דיונים מקיפים עם אנשי מקצוע ואיתור הפתרונות למצוקות-יסוד בתחום. וחבל, כי כהן הוא מקור תקווה גדול עבור רבים בתחום.
להתחיל מהפיל
בחודש מרץ האחרון, למשל, עלה לכותרות נושא מעורבותם של בני נוער בזנות. בתוך פחות מחודש יצא כהן בהודעה על מלחמה בתופעה, ולאחר מכן יצא לשטח בליווי מצלמות כמובן.
בואו נודה על האמת - מספר הילדים או בני הנוער בסיכון שפונים לזנות או מתומרנים לכך לא יפחת בגלל ששר הרווחה מכריז מלחמה על התופעה. בייחוד כשהמלחמה הזו כוללת פעילויות שגרתיות שעורכים ממילא ארגוני המגזר השלישי הפעילים בתחום. המספר יפחת אם שר הרווחה יניח לכל העוסקים במלאכה במשרדו לפעול תוך טיפול במצוקות האמיתיות - בהן מחסור בכוח אדם ובמשאבים ובירוקרטיה מיותרת - וגם אז, יגיעו רק לטיפה בים. עזרה אמיתית תהיה פגישה עם הארגונים העוסקים בנושא בהצלחה יתרה, בהם "עלם" ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ואף הפניית תקציבים לטובת עבודתם. בכלל, אם נפליג במחשבה עוד קצת, ייתכן ששיתוף פעולה הדוק יותר בין המשרד לארגונים יכול להביא לתוצאות מרשימות. אבל רעיונות כאלו דורשים זמן, דורשים חשיבה - ולא מגיעים בשליפה.
התמונה אולי לא הייתה כה מטרידה, אילו כהן, שמתהדר בעברו כראש עיר שמכיר את מצוקות מערכת הרווחה מבפנים, היה נכנס למשרד ומתפנה להתמודד עם הפיל שניצב במרכז החדר - מצוקת העובדים הסוציאליים. אז כל עובד מטפל בכ-200 תיקים, או ב-300-400 קשישים. אז מדי פעם, מי מלקוחותיהם מוריד איזו אגרוף, ולעיתים זה מסתיים בבית חולים. אבל אצל כהן יש סדרי עדיפויות, ופגישה עם מנהל אתר שטנה נגד עובדים סוציאליים או בלוגרית שנושא הבלוג שלה הוא "פשעי משרד הרווחה והמדיניות של הרחקת ילדים מהוריהם" קודם לעובדים הסוציאליים ול"התבכיינות" שלהם, יהיו השיקולים אשר יהיו.
אחרי הפגישות האמורות, זכה הציבור בכותרת נוספת - שר הרווחה הקים ועדה שתבחן את מדיניות הוצאת ילדים מביתם. האבסורד הוא שאותה ועדה לא יכולה לנהל דיונים על הוצאת ילדים מביתם בלי לתת דעתה לאחד הגורמים העיקריים לכך - עומס בלתי סביר עד בלתי אפשרי על עובדים סוציאליים, שפשוט לא מצליחים, לא משנה כמה טובים יהיו, לרדת לעומקן של הבעיות של כל משפחה, ולטפל בה בצורה המתאימה עבורה, כפי שהיו רוצים במקרה של ספק. כי אם יתרחש אירוע טרגי באותה משפחה, והכותרות יעשו את שלהן, יש לשער שהש.ג יישא בתוצאות ולא אף אחד אחר.
כדאי אולי לעשות פה איזה מבחן השוואתי קטן. גם את אחד מקודמיו של שר הרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג, לא ניתן היה להאשים בסלידה מהתקשורת. ובכל זאת, פרסומיו של הרצוג טמנו בחובם לרוב גם הישגים, או לחלופין תהליכים תקועים שזקוקים לדחיפה קלה של התקשורת כדי לסייע בקידומם. וכך, הצליח להוביל את המשרד בארבע שנותיו כמה צעדים קדימה. "רווחה זה לא תחום סקסי", אמר הרצוג בנאום הפרידה מהמשרד ב-2011. "בבעיות החברתיות של ישראל צריך לטפל יום-יום ושעה-שעה, מלמטה, בשטח, ברצינות, בהתמדה, בעבודה קשה, בלי צלמים ובלי לפתוח מהדורות בפריים טיים". לא ממש המדיניות של השר הנוכחי.
יש לקוות כי מדובר בשיכרון תפקיד זמני, וכי במהרה יפנים גם השר כהן את הביטוי השגור בפי רבים בתחום, "חושבים עושים בשקט" - כי מה שתחום הרווחה צריך יותר מכל זה שר חזק שיוביל רפורמות ביסודות הבונים את המערכת, ופחות החתמות שעון בתקשורת. לכהן יש את הפוטנציאל הזה - אם יבין שהציבור אמנם עני, או בדרכו לשם, אבל הוא לא מטומטם.
טורים קודמים של דנה ויילר-פולק:
מעמד הביניים גילה את העוני
שר האוצר, אולי לפחות על הקשישים תחוס?
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il