שר האוצר, אולי לפחות על הקשישים תחוס?

"מי זה הבחור שם שכולם סביבו?", תהתה לאה ברגר (שם נעוריה), קשישה בשנות ה-80 לחייה בעודה עומדת בשמש הקופחת מול איציק שמולי, בהפגנת הגמלאים שנערכה ביום רביעי מול קריית הממשלה בתל אביב. "זה לא הבן של תקווה?", שיער החבר שלצדה, וברגר נזפה בתגובה: "לא, מה פתאום!". לאחר שעדכוני אותם שמדובר בח"כ הצעיר, הפטירה ברגר: "נו טוב, מי עוקב, מי זוכר. הוא ילד זה. חברי כנסת מתחלפים כל כך מהר. באים, מבטיחים והולכים, ואנחנו נשארים עם הדרעק שלנו".

בתחילת השבוע היו אלה האמהות החד-הוריות שהודיעו על יציאתן למאבק נגד הגזרות הכלכליות שיפגעו בהן קשות, שלשום הגיעה שעתם של הגמלאים. סביר שכשהיו צעירים, ודמיינו איך ייראו חיי הפנסיה, לא שיערו כי ימצאו עצמם בהפגנה על זכותו הבסיסית של אדם לחיות בכבוד ולמות בכבוד. אך כשהבינו כי שר האוצר יאיר לפיד מבקש גם מהם, בדיוק כמו מנוחי דנקנר, מריקי כהן ומכל אחד מכם, להדק מעט את החגורה "עוד קצת, זה רק לשנה" - הם ידעו שאין ברירה אלא לצאת למאבק, כי אצל גמלאים, שנה יכולה להיות משמעותית מאוד.

כ-200 גמלאים מצאו עצמם ביום רביעי עומדים בשמש במשך כשעה וחצי, כשמנחה האירוע נותן הוראות במגפון צווחני במיוחד. "עכשיו נצעק: 'לא, לא, לא ניתן'". כשהוא מבין שהסלוגן לא תופס, הוא עובר למשהו קליט יותר: "תוציאו את הקשישים מחוק ההסדרים". כאן נרשמה הצלחה גדולה יותר.

הגמלאים - או בשמם המוכר יותר, "ההורים שלנו" - מוחים על הגזרות הכלכליות הקשות, ובהן העלאה גורפת של המע"מ וביטול הנחת הארנונה שניתנה להם. על פי דוח המוסד לביטוח לאומי שפורסם השבוע, הגזרות צפויות לדרדר את הגמלאים במדרג השכבות ולהעלות את שיעור הגמלאים בשכבות התחתונות, אם לא ייפלו אל מעבר לקן ויצטרפו ל-21% מהגמלאים החיים בעוני. גם אם לא ייפלו לצידו השני של הקו, הם עדיין ייאלצו לצמצם את הוצאותיהם עד למינימום האפשרי, ולעתים גם מעבר אליו.

המאבק כאן הוא לא על פריבילגיות מפליגות, אלא על הלחם והחמאה. נכון שבסך הכל מדובר בהנחת ארנונה בגובה 4%, אך ההנחה הזו היא זו שמפנה עוד כמה עשרות שקלים בחודש, וזה לעתים מה שיוצר את ההבדל בין יש לאין. אבל ב"רגעים קשים", כפי שהכריז שר האוצר, היד נכנסת לכיס של כולם.

קשה להאמין ששר האוצר או פקידיו הקדישו יותר מדי מחשבה לתוצאות תכנית קיצוצים גורפת ואוניברסלית שכזו, כי "הזמן דוחק וצריך לסגור גירעון". אז אולי ההנחה שסייעה להם לפטור את עצמם מהנטל המחשבתי הייתה שאולי חלק מהאנשים ייאלצו להפסיק לאכול בחוץ, לצאת לעבוד או אולי למצוא עבודה נוספת - והם ישרדו. אבל לא נותר אלא לתהות אם בתוך כל הסערה וימי הדיונים הארוכים, מישהו הקדיש דקת מחשבה אמיתית לגמלאים. האם שר הרווחה, מאיר כהן, שטען מעל כל במה אפשרית כי לא יאפשר פגיעה בשכבות החלשות, הוגה פתרון קסם? מישהו שם למעלה חשב מה הגמלאים יוכלו לקצץ כדי לא להיקלע לאותו בור שמנסים לפיד ופקידיו לרפד כעת בכספים של כולנו? אולי לאכול בחוץ פחות? לצאת לעבוד?

כל מה שהם מבקשים זה שמישהו יתעשת; שהעלאת המע"מ תהיה דיפרנציאלית ושלא תחול על מוצרים בסיסיים כמו לחם ותרופות, אחרת אנשים יגיעו לתחתית - והדרך לא ארוכה. ברגר, ששיפרה לקראת סוף ההפגנה עמדות לאזור מוצל, לא יצאה אופטימית. "ראיתי הפגנות במהלך השנים, הרבה לא יוצא כי אותנו קל להכניע", היא אומרת, ואז מתקרבת ולוחשת כמתביישת: "הנה בשבוע שעבר קניתי תרופות, אבל לא היה לי כסף אז קניתי רק לחודש הקרוב, ואחרי כן נראה מה יהיה. אלו ויתורים שאנחנו עושים בלי לשים לב, כי פשוט אין ברירה. אני שומעת את עצמי עכשיו ולא יודעת איך הגעתי למצב הזה. עצוב לי". עם סיום דבריה היא מתיישרת לשירת התקווה עם המפגינים.

נערכים לגזרות - עוד כותרות:
לאור הקיצוץ: נערכים לעשרות אלפי העניים החדשים
ישראל במקום הראשון בעוני: "כשל מוסרי וחברתי"
הציבור לא מאמין ללפיד, אז למה הצביע לו?