"ישראל במקום הראשון בשיעור העניים בגוש המדינות המפותחות OECD"; "ישראל חמישית בשיעור האי-שיוויון בין עשירים לעניים", ועוד כותרות מדאיגות נשמעו ונכתבו ביומיים האחרונים, מאז פורסם שלשום (שני) דוח הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי לשנת 2010. התגובות המזועזעות במערכת הפוליטית לא איחרו להגיע, ולהאשים את הממשלה ב"כשל מוסרי וחברתי".
תמוה מעט שהנתונים אלו בכלל הפתיעו מישהו. הרי מדי שנה מפרסם המוסד לביטוח לאומי את דוח העוני השנתי שלו, הכולל בשנים האחרונות גם השוואה בינלאומית למדינות ה-OECD. אז בדוח הביטוח הלאומי לשנת 2010 כבר נחשפנו לנתונים האמורים - שאכן הינם קשים לכל הדעות. אפשר גם לחסוך לכם את המתח לקראת נתוני 2011, שאף הם פורסמו כבר בדוח האחרון של הביטוח הלאומי, ולמעשה הם מעידים על שיפור קל במצב: ב-2011 חזרה ישראל למקום השני ברשימה, עם שיעור נפשות עניות העומד על 20.6% (לעומת 21% ב-2010), והותירה את המקום הראשון למקסיקו ששבה אליו. אשר לפערי העוני, אלו נותרו ב-2011 כשהיו, וישראל ניצבת במקום החמישי, בדיוק כמצבה ב-2010.
להילחם בעוני כמו באינפלציה ובגירעון
אז הנתונים לא מעידים על שינוי חד, ואפשר לסכם ולומר, עם כל הכבוד לרעש ולצלצולים שהתעוררו עם פרסום הדוח האחרון, שמצבנו מבחינת שיעור העוני לא הורע פלאים ב-2010 - וגם לא השתפר פלאים ב-2011. מצבנו רע כבר כמה וכמה שנים - אך איש לא התרעם על כך ביום פרסום דוח המוסד לביטוח לאומי בנובמבר 2012, ואיש לא קרא להפעלת תכנית למלחמה בעוני כפי שאנו שומעים כעת.
ייתכן שהסיבה לדאגה הגדולה הנשמעת כעת היא מקומם המרכזי על סדר היום של קיצוצי 2013, שפוגעים בכל שכבות האוכלוסיה ובעיקר במשפחות מעמד הביניים, שהיו בטוחות שמצבן די טוב - אך כעת הכתובת מרוחה על הקיר, וייתכן שאותן משפחות הופכות אט-אט שותפות גורל למשפחות שעד כה ספרו שקל לשקל. פתאום הכותרות על מימדי העוני כבר לא מבוטלות על ידי הקורא הממוצע המלים "לי זה לא יקרה". גם הוא יודע שעוד עשרות אלפי אנשים צפויים ליפול לצידו השני של הקו הידוע לשמצה - קו העוני - על פי תחזיות המוסד לביטוח לאומי.
ובכל זאת, ולמרות ההזדעקות הרגעית, מעטים בלבד בחרו לקרוא בפועל את נתוני העוני של ישראל, להפנים ולהבין שמשהו כאן לא עובד. לצערנו איש בממשלת ישראל לא פועל בנדון, ולמעט תכניות נקודתיות - שלא בהכרח עובדות, כפי שהבהיר לנו גם דוח מבקר המדינה שפורסם רק בשבוע שעבר - לא נעשה דבר.
איש כנראה עדיין לא הבין שכמו שנלחמים באינפלציה או ביעדי גירעון, בעזרת הצבת יעדים ברורים, כך נדרש טיפול מקיף שיעדו צמצום העוני בלבד. ב-2007 הוצב יעד שכזה לביצוע עד 2010, אך בישראל כמו בישראל, אם לא משיגים את השיעור הרצוי עד היעד - אז דוחים את היעד, ומאז איש לא נגע בנושא. בינתיים נגזר עלינו לספוג קיצוץ בקצבאות הילדים, עלייה במע"מ ועלייה במס ההכנסה, וכמובן כותרות של משרד הרווחה לפיהן "תיתכן תוספת תקציב למשרד הרווחה לטובת תכנית למלחמה בעוני". עם "תיתכן" קשה להתחייב על שיפור בשיעורי העוני, אך כמעט בוודאות ניתן להתחייב ששיפור במעמדה של ישראל לא ייראה בעתיד הקרוב.