בית המשפט העליון דחה הבוקר (שני) את ערעורו של טל מור, שנידון ל-12 שנות מאסר לאחר שהורשע בהריגתו והפקרתו של רוכב האופניים שניאור חשין. "המערער נטל חייו של איש משפחה, בעל, אב לילדים קטינים ובן יקר להוריו. זאת ועוד, לאחר שדרס המערער את המנוח הוא הפקירו להתבוסס בדמו תוך שלנגד עיניו עמדה מטרה אחת ויחידה להימלט מהזירה ולטשטש את מעורבותו בדריסת המנוח. זוהי אינה התנהגות נורמטיבית", כתב השופט יורם דנציגר בגזר הדין.
לפני כשנתיים הרשיע בית המשפט המחוזי בפתח תקוה את מור, כיום בן 29, בכך שבלילה שלפני התאונה ביקר במספר פאבים באזור תל אביב, שתה כמות גדולה של אלכוהול ועישן סמים, לפני שנכנס למכוניתו ונסע חזרה לביתו בכפר ברוך. בזמן שנסע בכביש 5 פגע מור בחשין, שרכב על אופניו בצד הדרך. מור המשיך בנסיעה עד לביתו, כיסה את שמשת הרכב הפגועה ואז התקשר לסוכן הביטוח שלו ואמר לו שפגע בעץ. רק למחרת הסגיר עצמו למשטרה.
על מור נגזרו 12 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, 20 שנות פסילת רישיון ופיצוי בגובה של 30 אלף שקלים למשפחת חשין. "מדובר במקרה קשה לכל הדעות. צעיר נוטל את ההגה לידיו לאחר ליל הוללות כשהוא רווי באלכוהול וסמים. התוצאה הייתה ידועה מראש", כתב השופט זכריה כספי בגזר הדין. הוא הוסיף כי "חוסר האחריות וקלות הדעת" של מור "זועקים מיד כשעלה במצב כזה לרכב". לדבריו, מור אינו צעיר נורמטיבי אלא צרכן כבד של אלכוהול וסמים ש"נס על נפשו כדי להימלט מהחוק".
"בית המשפט התעלם מראיות"
בערעור, שהוגש באמצעות עורכת הדין תמי אולמן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיבל את עמדת בוחן התנועה המשטרתי, שקבע שמור הוא זה שפגע בחשין, ודחה את הממצאים של המומחים מטעם ההגנה, שטענו כי הראיות מהתאונה מצביעות על כך שנהג אחר פגע בחשין. עוד נטען כי מור לא הפקיר את חשין, מכיוון שכלל לא ידע שפגע באדם, וכי הסגיר עצמו מיד כשנודע לו שהוא מבוקש על ידי המשטרה. מור לא ערער על העבירות הקשורות לצריכת סמים ואלכוהול בהן הורשע.
בפסק הדין דחה השופט דנציגר את האפשרות שנהג אחר פגע בחשין. "המסקנה האפשרית היחידה העולה מהמארג הראייתי שהובא לפני בית המשפט המחוזי מורה על אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר", כתב בפסק הדין. "בדומה למסקנתו של בית המשפט המחוזי, אף אני הגעתי לכלל מסקנה כי התנהגותו של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח אינה מתיישבת עם אמונה כנה לפיה פגע בעצם סטאטי בלבד. הסבריו של המערער אינם יכולים בשום פנים ואופן להצדיק את הימלטותו מהזירה וניסיונו לטשטש את הראיות הקושרות אותו לדריסת המנוח".
השופטים גם קבעו כי העונש החמור, אינו בלתי סביר. "אין בכוחן של מילים לתאר את האסון והשבר שפקדו את משפחת המנוח, שילוו אותם עד יומם האחרון. אכן, בשבריר שניה חרב עולמו של המערער אך בו בזמן חרב עולמם של בני משפחת המנוח וגם הזמן לא יביא עמו מזור. בנסיבות האמורות ובאיזון הכולל אין הצדקה להתערב בעונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי", קבע דנציגר. השופט ניל הנדל הוסיף כי העובדה שמור נהג שיכור מצדיקה את העונש החמור, וכך גם עבירת ההפקרה והניסיון של מור לכסות על מעשיו לאחר התאונה.