לו זר נקלע השבוע לרחובות קהיר הוא יכול היה לחשוב שמצרים נערכת למלחמה. ביום שלישי החל צבא מצרים להתפרש בנקודות רגישות בעיר, כמו ב"עיר ההפקות" - מושבם של רוב ערוצי הטלוויזיה המצרים והבינלאומיים, בעוד התושבים אגרו כמעט מכל הבא ליד לקראת "יום ראשון הגדול". מדפי המרכולים התרוקנו במהירות: קופסאות שימורים, מים מינרלים, אורז וקמח, לקראת האפשרות שלא ניתן יהיה לצאת מהבית במשך כמה ימים.
אך אין מדובר במלחמה, לפחות לא בשלב זה, אלא ב"אירועי 30 ביוני". תנועה פוליטית א-מפלגתית בשם "תמרוד"- מרד - הצליחה בחודשיים האחרונים לייצר תסיסה חסרת תקדים בדעת הקהל במצרים נגד הנשיא מוחמד מורסי והאחים המוסלמים, וקראה לכל אזרחי המדינה לצאת ביום ראשון ל"הפגנת מיליון", שתביא להפלת משטרו של "המדריך הכללי", הוא מנהיג האחים המוסלמים. תושבי קהיר זוכרים היטב כיצד במהלך אירועי ינואר 2011 והמהפכה שהסתיימה לאחר 18 ימים, הופסקה לסירוגין אספקת החשמל והמים, וחבורות של בוזזים תקפו עוברי אורח. החשש הגדול שתופעות מעין אלה יחזרו על עצמן, ובכלל זה גילויי האלימות, הובילו למסקנה שההצטיידות במזון תהפוך לבלתי אפשרית.
לרבים בקהיר אין כלל ספק שההתנגשות בין תומכי "האחים" למתנגדיהם תביא לשפיכות דמים, ויש להם, זולת ניסיון העבר, גם על מה לבסס את חששותיהם. פעילים של התנועה הסלפית ושל "האחים" כבר הודיעו שיעשו הכל כדי להגן על המהפכה, כלומר על ניצחונו של מורסי בבחירות לנשיאות, גם אם משמעות הדבר היא שימוש באלימות.
הניתוק
ביום רביעי השבוע נערכה "החזרה הכללית" לקראת יום ראשון, כאשר עימותים נרחבים בין תומכי הנשיא ומתנגדיו בעיר מנסורה יצאו מכלל שליטה והסתיימו בהרוג אחד לפחות וביותר מ-200 פצועים. בימים האחרונים עסקו תומכיו של מורסי בניסיון נואש למדי לגייס את דעת הקהל נגד ההפגנות הצפויות ביום ראשון, ועודדו את אנשי התנועות הדתיות לצאת לרחובות כדי להפגין בעד הנשיא.
מורסי עצמו נאם ביום רביעי בניסיון להרגיע את דעת הקהל במצרים, רגע לפני שהסופה מגיעה. אולם נאומו, שהועבר בשידור ישיר בפני מאות בכירים בממשל ובכלל זה ראש הממשלה הישאם קנדיל ושר ההגנה עבד אל פתח א-סיסי, היה נטול בשורות, והמחיש עד כמה מורסי - במובנים רבים - מנותק מלפחות מחצית מעמו. הוא אמנם הודה שטעה בכמה דברים, אולם את האחריות למצבה של מצרים הטיל על האופוזיציה ועל "גורמים במשטר הישן". הנאום הזכיר עד כמה הנשיא המצרי חסר כריזמה, אפור ובעיקר נטול חזון. היום (שישי), אמורות לצאת לדרכן הפגנות התמיכה במורסי וב"אחים המוסלמים", ובמקביל יתקיימו כמה עצרות מחאה של מתנגדיהם. הדבר האמיתי יקרה מחרתיים. מאות אלפי מצרים צפויים לצאת לרחובות בכל אחת מערי המדינה ולקרוא למורסי להתפטר ולקיים בחירות מוקדמות לנשיאות. ואיך זה ייגמר? קשה לומר, אך עבור רבים במצרים, עידן המהפכות רחוק מלהסתיים.
והנה שיא שהנשיא מורסי בוודאי אינו גאה בו, שמספר במידה רבה את סיפורה של מצרים בשנה החולפת מאז נכנס לתפקידו. על פי נתונים שפורסמו השבוע על ידי מכון המחקר "המרכז הבינלאומי לפיתוח" בקהיר, בין 1 ביולי 2012 ל-20 ביוני דווחו ברחבי המדינה 9,427 הפגנות. זה נשמע כמעט דמיוני, אך זו המציאות במצרים. משמעות הדבר היא יותר מ-26 הפגנות בממוצע ביום. במחצית הראשונה לשנת כהונתו של מורסי, נרשמו בערך 500 הפגנות בחודש. אולם בששת החודשים האחרונים, מתקיימות ברחבי מצרים בכל חודש 1,040 הפגנות ועצרות מחאה, כמעט מחציתן מאורגנות בידי פועלים המבקשים למחות על תנאי העסקתם.
ההיבריס
אולי נוכח הנתונים הללו, אפשר להבין את כישלונו הגדול של מורסי ושל ראש הממשלה הישאם קנדיל: המצב הכלכלי מידרדר והמהפכה רק הרעה את מצבם של רוב תושבי המדינה. אזרחי מצרים מגלים את מה שרבים מאחיהם המוסלמים במדינות ערב השונות ובטורקיה כבר הבינו בחודשים האחרונים: בניגוד לסיסמה של "האחים", האיסלאם אינו הפתרון (הסיסמה "האיסלאם הוא הפתרון" ליוותה כל אחד מהקמפיינים של התנועות האיסלמיסטיות בבחירות שנערכו בשנים האחרונות ברחבי האזור).
פרופ' יורם מיטל, יו"ר מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון ודיפלומטיה באוניברסיטת בן גוריון ומומחה למצרים, אומר כי הטעות של קנדיל ושל מורסי הייתה שלא הציגו תכנית כלכלית ההולמת את בעיותיה של המדינה. לדבריו, "זו הייתה תכנית שהורכבה כטלאי על טלאי, ולא משהו כולל יותר. המשבר הכלכלי במצרים אינו מסתכם רק באבטלה, רק באובדן ההכנסות מתיירות או באובדן הערך של המטבע המקומי, עליית יוקר המחייה וכו'. זה הכל ביחד. היה צורך בתוכנית הצלה נרחבת, ומה שהם עשו זה בדיוק ההפך. הם הציגו שורה של פתרונות אד-הוק, בין היתר הגדלת הגרעון הלאומי ל-12-10% מהתקציב. כך שגם סיוע של קטאר בעוד מיליארד דולר או שניים, לא יכול לפתור את הגרעון העצום. כיום קשה להם יותר לקחת הלוואות מגורמים בינלאומיים, כיוון שירדו בדירוג האשראי, והם במצב של סחרור כלכלי".
הטעויות של מורסי בתחום הכלכלי נובעות בין היתר מהחלטתו בימים הראשונים בתפקיד הנשיא למנות את הישאם קנדיל, שהספיק לכהן כמה חודשים בתור שר המים של מצרים, לתפקיד ראש הממשלה. לא ברור מה גרם למורסי להמר על מהנדס המים הצעיר בתור האיש שאמור לייצב את הכלכלה המצרית. השבוע נפוצו שמועות שאולי, כדי להרגיע את הרוחות, מורסי יפטר את קנדיל וימנה במקומו את כמאל גנזורי, כלכלן ותיק שהספיק לכהן כראש ממשלה יותר מפעם, ובכלל זה בעידן שלאחר המהפכה (קנדיל החליף את גנזורי). בעיה כלכלית אחרת שמורסי לא הצליח להתמודד עמה היא מתן הסובסידיות המטורפות. רזרבות מטבע החוץ של מצרים צנחו מ-36 מיליארד דולר ערב המהפכה ל-13 מיליארד בלבד כיום, בין היתר בגלל ההוצאות העצומות על סובסידיות לדלק וקמח. קרן המטבע הבינלאומית שאמורה להעניק הלוואה חיונית למצרים, מסרבת לעשות זאת כל עוד קהיר אינה מתחייבת לרפורמה מקיפה שתוביל לקיצוץ חד בסובסידיות. אולם מורסי חושש ללכת למהלך שכזה, שבמישור המיידי יוביל לפגיעה נוספת בתמיכה בו.
ואולי בעצם הביקורת הקשה בציבור הנשמעת נגד מורסי, אינה תלויה רק בהחלטה כלכלית כזו או אחרת, אלא בעיקר בתחושה הרווחת שהנשיא חטא בהיבריס. מורסי פועל על דעת עצמו ועל דעת "האחים המוסלמים" ואינו מתייעץ עם מפלגות האופוזיציה, ובוודאי שאינו מוכן להעניק להן חלק בעוגת השלטון. מינויו של מושל מחוז לוקסור מהווה דוגמה ליוהרה הזו. מורסי החליט לפני כמה שבועות למנות לתפקיד את עאדל חייאת, איש "אל-ג'מאעה אל-איסלאמיה", שנחשב עד לא מכבר לארגון טרור במצרים ואחראי לפיגועים קשים. רק הביקורת הציבורית הקשה הביאה בסופו של דבר להתפטרותו.
המדריך
בעיני רבים, שלטון "האחים המוסלמים" החליף את שלטונו של מובארק ו"המפלגה הלאומית דמוקרטית". מורסי מינה מאות מאנשי האחים המוסלמים והמפלגה הסלפית לתפקידי מפתח בממשלה, במחוזות השונים ובכלי התקשורת של המדינה. למעשה, שלושה גורמים ממסדיים מרכזיים בלבד הצליחו לעמוד נגד הנשיא המצרי: מערכת הביטחון, המשפט והתקשורת העצמאית. אך אלה הביאו להגברת העוינות כלפיו בקרב הציבור ולדרישה הולכת וגוברת להתפטרותו.
"הוא ניסה לעשות תוכנית כלכלית ללא הבנות או הסכמות עם גורמים אחרים מחוץ למחנה האסלאמי", אומר פרופ' מיטל. "גם אם אתה מוביל את המחנה הדומיננטי, אתה לא יכול לפעול ללא בריתות עם הקבוצות האחרות. בכל מקום אפשר לשמוע היום את הטענה שמורסי אינו הנשיא של כולם, אלא של 'האחים המוסלמים'. הוא הבטיח בקמפיין הבחירות שלו שהאחים לא ינסו להשתלט על המוסדות השלטוניים, ובפועל עשה ההיפך. מכאן התפישה הרווחת שהנשיא נותר תחת חסותו של 'המורשד' (המדריך הכללי - מנהיג האחים המוסלמים- א.י)".
המרד
אחת התופעות המעניינות ביותר של החודשים האחרונים במצרים, היא התנועה המובילה את הקמפיין הנוכחי נגד מורסי תנועת המרד. היא זו שאחראית למעשה לארגון אירועי יום ראשון הקרוב. חבורה של צעירים, ללא שיוך מפלגתי, החלה לאסוף לפני כחודשיים חתימות בעד התפטרותו של מורסי והליכה לבחירות מוקדמות. התמיכה בהם הייתה יוצאת דופן בכל קנה מידה. מטרתם הייתה להגיע ל- 15 מיליון חתימות, אל מול 13.2 מיליון שהצביעו בעד מורסי בבחירות לנשיאות.
השבוע טען אחד מראשי הקבוצה כי אנשי "תמרוד" הצליחו להגיע ל-20 מיליון חתימות. הצצה בסרטוני הווידאו של פעילי תמרוד, מגלה פנים צעירות מאוד, בין היתר של נשים. חלק מהפעילים מספרים למצלמה כי הם נמנים עם מאוכזבי מורסי. אחרים נראים כמו אלה שהובילו את ההפגנות בסוף ינואר 2011. במידה רבה, אנשי המרד, הצליחו במקום שבו מפלגות האופוזיציה נכשלו: הם הצליחו לייצר תסיסה חסרת תקדים בציבור נגד מורסי ולנקז ליום אחד ספציפי את שלל מפגני המחאה נגד האחים המוסלמים.
ארגוני האופוזיציה כמו "חזית ההצלה" בראשות עמרו מוסא, מוחמד אל-בראדעי וחמדין סבאחי, מיהרו לקפוץ על העגלה, וקראו לאנשיהם לצאת להפגין ביום ראשון הקרוב. ראשי התנועה חשפו ברביעי את תוכניתם לעידן שלאחר מורסי: הקמת ממשלה בראשות אישיות עצמאית לחצי שנה, עד לקיום בחירות חדשות לנשיאות והעברת הסמכויות הביצועיות מהנשיא לידי ראש הממשלה.
בנוסף, הציג אחד ממייסדי התנועה, מוחמד עבד אל עזיז, את תוכנית הפעולה לקראת יום ראשון. אין מדובר באירוע ספונטני ללא הכנות. מתברר שעשר ועדות שונות ינהלו מעין חמ"ל שירכז את כל פעולות המחאה וכן את הפעילות התקשורתית, מול הרשתות החברתיות ומול העיתונות הזרה והמקומית.
ניתן לשער שביום ראשון תהיה מצרים עדה למחאה חסרת תקדים מבחינת מספר משתתפים נגד מורסי. אולי גם יהיו תקריות אלימות כאלה ואחרות. השאלה שנותרה פתוחה היא כיצד יפעל הצבא, שמהווה עבור רבים מהחילונים במצרים, את התקווה. אחד מעוברי האורח בתחנת המטרו "השהידים" בקהיר, אמר בראיון כי "לאופוזיציה אין לגיטימציה לקחת את השלטון לידיים, ולכן מה שנדרש הוא שהצבא ייקח את הכוח אליו לשישה חודשים, ימנה ממשלת טכנוקרטים בראשות כלכלן וינסח חוקה חדשה". לא בטוח שהצבא נלהב כל כך לממש את הציפיות שיש ממנו מצד החילונים. הצבא, ושר ההגנה סיסי בראשו, נכווה כבר בעבר כאשר הפך ליעד לביקורת בוטה, בימי "המועצה הצבאית העליונה". נראה שלעת עתה מעדיף הממסד הביטחוני לשמור על עמימות.
השבוע הצהיר שר ההגנה, עבד אל-פתח סיסי, כי הצבא אינו מעוניין להתערב בפוליטיקה הפנים-מצרית, אולם אם לא תהיה ברירה, יפעל הצבא כדי למנוע את כניסתה של המדינה ל"מנהרה שחורה של אלימות". קשה לפענח את כוונותיו של סיסי. האם ניסה הוא להכין את הקרקע להשתלטות של הצבא על מוסדות השלטון? ואולי רק להרגיע את האיסלמיסטים שמתכננים לפגוע במפגינים החילונים? או שמא יש לפרש את הדברים כפשוטם, זאת אומרת, סיסי ניסה בסך הכל להאיץ בשני המחנות להידבר ביניהם כדי להימנע משפיכות דמים.
אהבה גדולה בין הצבא לאחים המוסלמים אין, אך למרות שקולותיהם של החילונים נשמעים כעת ברור יותר, בצבא יודעים שכמחצית מהמצרים עדיין תומכים באחים המוסלמים ודומיהם. סיסי ואנשיו מבינים שגם אם מורסי ייפול מחר, עדין יצטרכו שני המחנות לשתף פעולה כדי לשקם במשהו את מצבה של מצרים.