הגיהנום הפלילי של ראשי הערים

מתוך הדלת הסגורה של לשכת ראש העיר, אפשר היה לשמוע מנעדי קולות עולים ויורדים, זועמים, מפייסים, מושכים, מקלסים ומלעיגים, עד אשר הידית הורדה ופס הסימון במכשיר ההקלטה זינק לתחום הצבע האדום. איש אחד יצא משם בפרצוף זועם. ראש העיר שדרות, אלי מויאל, יצא גם הוא, מניע בראשו מצד לצד: "תקראי לשטרית", פלט לעבר המזכירה, "שיבוא עם ניירות פרויקט העמודים". האיש שישב על כורסאות ההמתנה קם ממקומו והלך אחרי הגבר הזועם אל מדרגות הבניין, כשהוא מפנה מבט מאיים לעבר הלשכה. תנועת גלגלי המוח שלו כמו ניסרו את הדממה שהשתררה אחרי תום הדיון המתוח.

לילה ויום עברו על העיר המוכה, שבוע ושבועיים וגם חודש ועוד אחד, עד שכחצי שנה לאחר אותה פגישה, צילמה את עצמה כתבת אחד מערוצי הטלוויזיה הישראלית יורדת במדרגות החירום של העירייה, ובקול בטוח לכאורה אמרה: "אנשי היחידה לחקירות הונאה בדרכם לפשוט על משרדי העירייה כדי לערוך בהם חיפוש ולמצוא את ההוכחות לשחיתות שמתנהלת בה". אחר כך התבקש ראש העיר לסור לחקירה, השעה את עצמו מתפקידו והמתין פרק זמן של חודשיים עד שובו.

עוד שנתיים לערך עברו, עד שהתברר כי אין כוונה להעמיד אותו לדין, אין כוונה להגיש אישום, אין כוונה להמשיך לחקור, וחומר הראיות והעדויות קלושים כל כך, עד כי נראה שהם תלושים מהמציאות. הפרשה התמסמסה, ורק קמט אחד במצחו של האיש הגבוה סיפר, כמו היה אות קין, מה עבר עליו.

את המציאות הזאת חווים ראשי ערים בישראל פעמים רבות. כמי שעומדים בחזית העשייה לטובת "לקוחותיהם", תושבי הערים, הם מוצאים עצמם תחת חקירות בגלל תלונות שהוגשו בידי אנשים שלא קיבלו את מבוקשם. במשרדי היחידות לחקירות הונאה לא מצליחים לאמוד בצורה מדויקת כמה ראשי ערים נחקרו מאז פרשת דרעי בסוף שנות ה-80 ופריצת מושג השחיתות הציבורית לחיינו. אך אין ספק שמספרם אינו מבוטל, דבר המצביע על צורת התנהלות החקירות לצד המודעות הגוברת והולכת לכל מה שנכנס תחת ההגדרה הזאת.

ההגבלות על התייצבות כמועמדים לכהונות בכירות הן מעטות. למעשה, היחידים שאינם רשאים להתמודד הם פושט רגל או מי שהוטל עליו עונש מאסר שבצדו קלון. נתוני התנועה לאיכות השלטון מצביעים על מספר גדול של ראשי ערים ומועצות שכלפיהם התנהלו או מתנהלות חקירות. ברשימה בלתי מחמיאה זו ישנם כיום 35 ראשי מועצות וערים. שמונה מהם כבר הורשעו ונידונו לעונשים שונים, בהם ענשי מאסר בפועל. בשנתיים שקדמו לבחירות האחרונות לרשויות הקודמות, היו למעלה מ-200 ראשי ערים ומועצות ו-19 סגנים תחת חקירה. מנתוני התנועה עולה עוד, כי משך החקירה עצמו נמשך תקופות ארוכות ביותר ומגיע גם לחמש שנים.

כך למשל, ראש העיר רמת השרון, איציק רוכברג, נחשד במתן חשבוניות פיקטיביות. הזמן שעבר עד להגשת כתב אישום (בכפוף לשימוע), במאי 2013, היה למעלה מחמש שנים. המשטרה ערכה חקירות מקבילות לגופים אזרחיים וארגוני פשע בחשדות דומים, והגיעה בתוך חצי שנה להגשת כתבי אישום.

חקירה הנמשכת כל כך הרבה זמן מגבילה את יכולתו של ראש הרשות לפעול. היא גם מקשה עליו להציג את מועמדותו מחדש, כדי להמשיך מיזמים בהם החל, כל זמן שהיא משורבבת לדברי יריביו (מאחורי או מתחת לביטוי "לכאורה" כמובן). חקירות רבות הגיעו בסופו של דבר לקצן בלי לנקוט צעדים כלפי ראש הרשות, והתיק נסגר. קצוות אלו צריכים להיות מנוף פעולה לקידום חקיקה עבור השלטון המקומי. החקיקה צריכה לכלול תקופת זמן מוגבלת לחקירה, הצהרה ברורה בתום התקופה באשר לתוצאותיה, ואם היא לא הבשילה לכדי כתב אישום - הבהרות איך בכוונת המשטרה לפעול כלפי אותם אנשים שהפעילו את החוקרים בחשדות שווא.

ראשי רשויות בחקירה - כותרות מהתקופה האחרונה:
לפני שבועיים: ראש עיריית יהוד נעצר בחשד לקבלת שוחד
הפרקליטות: כתב אישום בגין שוחד נגד שלומי לחיאני, בכפוף לשימוע
וינשטיין: לא ראוי שצבי בר ימשיך בתפקידו כראש העיר רמת גן