סמוך לשעה חצות נפוצה כאן שמועה שהמשטרה עומדת לפשוט על הכיכר. עשרות מפגינים החלו לאסוף קרשים וברזלים מאתר בנייה סמוך. בתוך דקות הוקפה כיכר טקסים בבריקדות מאולתרות של עץ וברזל. מאחורי הבריקדות הללו, בפארק גזי הקטן שבלב הכיכר - הפארק שתכנית עירונית להריסתו ולהקמת מרכז קניות במקומו, היא שהובילה לפרוץ המחאה - התנהלה באותו הזמן ממש מסיבת ניצחון. אלפי מפגינים שרו שירי עם טורקיים, צעקו סיסמאות נגד ראש הממשלה ושתו אלכוהול בהפגנתיות, שכן אחד החוקים השנויים ביותר במחלוקת שארדואן מקדם, קובע מגבלה על מכירת אלכוהול בשעות הלילה. הכל נראו מאושרים ונטולי פחד.
לא רחוק מהפארק, בפינה אחרת של הכיכר רחבת הידיים, הוקמה במה מאולתרת שסביבה התקבצו מאות מפגינים נוספים. האטרקציה כאן: הופעה באנגלית עם מיטב שירי המחאה האהובים מכל הזמנים, החל מפינק פלויד ועד Wind Of Change של הסקורפיונס. מעל הכיכר, במרפסות של בתי המלון, ישבו עיתונאים, צלמים וסתם תיירים, והסתכלו בפליאה. זה לא נראה כמו גל המחאה הקשה ביותר שידעה טורקיה מזה עשר שנים, אלא כמו פסטיבל נוסטלגי ברוח שנות השישים.
המהומות בטורקיה - שליח וואלה! מדווח מאיסטנבול
מטה ארדואן הוצת באיזמיר; הבית הלבן מצדד במפגינים
לילה מתוח בטורקיה: מפגינים התעמתו עם המשטרה
דיווח מטקסים: המשטרה מתרחקת מהכיכר, ההמון חוגג
ארדואן: "אני לא דיקטטור"; ההמון הזועם חזר לרחובות
רק כשנכנסנו לעובי ההפגנה והתחלנו לשוחח עם המפגינים, נזכרנו במציאות הקשה שעולה מהכיכר ב-72 השעות האחרונות. "המשטרה לא נכנסת מאז יום שבת בלילה, אבל ביתר חלקי העיר הם משתוללים", אמרה לנו אחת המפגינות. "חברים שלי נפגעו מגז מדמיע בהפגנות ברובע בשיקטש. אחת הפצצות נחתה ממש ליד הרגליים שלי, ניצלתי במזל". הדיווחים ממוקדי המחאה האחרים זרמו לכיכר דרך הטלפונים הסלולריים, ואחר-כך הופצו בתוך הכיכר עצמה בצעקות. כל דיווח נוסף על פצועים באנקרה, או על אלימות המשטרה באיזמיר, הוביל לרצף קריאות מחאה נגד ארדואן.
השלטים הגדולים בכיכר קראו לארדואן להתפטר, אבל דווקא שלט קטן ויצירתי תפס את עינינו. הוא הודבק על מיצג מחאה שהוצב בפארק גזי, לא רחוק מהדחפורים ההרוסים, שאמורים היו "לגלח" את הפארק לפני שהושבתו ע"י המפגינים. "טורקים, כורדים, ארמנים, סונים, שיעים, אוהדי גלטאסאריי, אוהדי פנרבחצ'ה, אוהדי בשיקטאש - כולם קוראים לטייפ ארדואן להתפטר!", נכתב שם. במדינה שבה יריבויות בין קבוצות כדורגל חשובה לא פחות ממתיחות בין עדות ודתות, מחאה ברוח הזו אינה מובנת מאליה. היא מצביעה על הגיוון שמאפיין את קהל המפגינים, וגם על הפתיחות שלו.
כששאלנו את המפגינים אם הם לא מפחדים מהרגע בו המשטרה תסתער על הכיכר ותפזר את המסיבה, נתקלנו בחיוכים. "אנחנו מחכים להם!", אמר אחד מהם, "שיבואו כבר!". מפגינה אחרת סיפרה בטון רציני יותר: "מוקדם יותר התקשרנו למשטרה, הודענו להם שאנחנו בכיכר ושאלנו למה הם לא באים. התגובה שקיבלנו הייתה - אנחנו בדרך, עם הגז המדמיע". המפגינים, וצוותי הטלוויזיה בכיכר, חיכו כל הלילה לתמונות של רימוני הגז ותותחי המים. ארדואן, שעד כה סיפק למפגינים תחמושת תקשורתית רבה, החליט הפעם לנהוג בחוכמה, ולא לשלוח כוחות לכיכר. הצלמים חזרו מאוכזבים לבתי המלון, ואילו המפגינים המשיכו לחגוג עד אור הבוקר.
ההערכה הרווחת בקרב המפגינים שעימם שוחחנו הייתה שהיום תהיה רגיעה מסוימת בהפגנות. "זה לא כמו כיכר תחריר במצרים, שם כולם היו מובטלים ומיואשים", אמר לנו יזיד, סטודנט מאיסטנבול. "כאן כולם עובדים או סטודנטים. מחר בבוקר לא יישארו כאן הרבה אנשים. אבל אנחנו נחזור, אולי כבר בערב, אולי רק מחר - ברגע שנרגיש שצריכים אותנו כאן".
מלבד כמה מאות מפגינים, 'הגרעין הקשה', שלנים באוהלים ושומרים על העצים בפארק גזי מכריתה, אין הרבה אנשים בכיכר. כמה זמן הם מתכוונים להישאר פה? "כמה שנצטרך. עד שארדואן יבין שהוא לא הסולטן, ושהעם הטורקי רוצה מדינה מודרנית ודמוקרטית".
בצהריים קרא ארדואן לרגיעה, והפציר במפגינים שלא להקצין את אופי המחאה, המאורגנת, לטענתו, בידי "קיצונים". בשיחה עם כתבים לפני המראתו לביקור במרוקו, אמר ארדואן: "היו רגועים ושלווים. נתגבר על כל זה". לדבריו, העובדה שמפלגתו הגבירה את כוחה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות והצליחה להעביר שני משאלי עם, מוכיחה את אמון העם בשלטון.
בכיכר צפו מאות מפגינים בנאומו של ארדואן, וצעקו כי עליו להתפטר. אחד מהם אמר: "כמה מתאים שהוא טס היום לצפון אפריקה. אנחנו מציעים לו שילמד על המהפכה שהתחוללה שם רק לפני שנתיים. אולי כך הוא יבין מה קורה היום בטורקיה".
