פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגיע הזמן שנתניהו יגבה את האלוף אלון

      אלוף פיקוד המרכז נתון למתקפה אישית של המתנחלים, רק משום שהוא מיישם מדיניות שהוכתבה לו. אבירם אלעד קורא לרה"מ לשבור שתיקה ולהעניק לו גיבוי - למען הדמוקרטיה הישראלית

      לפני 25 שנה, בזמן שכוח של סיירת מטכ"ל חיסל את אבו ג'יהאד בתוניס, היה צוות אחר ביחידה עסוק במבצע חשוב לא פחות בגזרה אחרת. ניצן אלון, אחד ממפקדי אותו הצוות, ודאי חש אכזבה על כך שלא זכה להיות שותף לרגעיו האחרונים של הארכי-טרוריסט, ראש מנגנון הפיגועים של הפתח.

      היום נאלץ אלון, שהתקדם מאז לתפקיד אלוף פיקוד המרכז, להתמודד עם אכזבה מסוג אחר: בחודשים האחרונים הוא נתון לגל של נאצות והתקפות אישיות מצד מנהיגי המתנחלים וחייליהם הנאמנים על הגבעות. אחת ההתקפות האחרונות הגיעה מכיוונו של גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, שקרא לאלוף להתפטר בעקבות המדיניות שהוא מפעיל ביהודה ושומרון. הקריאות הן חלק מקמפיין מתוזמר שמובילים ראשי המתנחלים בחודשים האחרונים, בקריאה להחמיר את נהלי הפתיחה באש נגד פלסטינים - קמפיין שמציג את צה"ל כצבא מפוחד והססני שנכשל בתפקידו להגן על המתנחלים.

      במרוצת השנים, בסיירת מטכ"ל ובתפקידים נוספים שמילא בצה"ל, בנה לעצמו אלון מוניטין מוצדקים של קצין אינטליגנטי, יצירתי ואמיץ לב. אין ספק שבעתיד הלא-רחוק יופיע שמו במקום גבוה ברשימת המתמודדים על תפקיד הרמטכ"ל. אבל מבחינת המתנחלים, אלון הוא מקור כל רע: הוא האיש שלהבנתם עומד מאחורי הסרת המחסומים הנרחבת בכבישי הגדה המערבית בשנים האחרונות (עכשיו כאלוף הפיקוד ובעבר כמפקד אוגדת יהודה ושומרון), הוא האיש שמונע מחיילי צה"ל לפגוע במיידי האבנים בגלל הוראות הפתיחה באש המקלות (לתפיסתם), ולאחרונה הוא גם האיש שפינה מאחז שהוקם ליד היישוב תפוח כתגובה לפיגוע בו נרצח אביתר בורובסקי, עוד בימי השבעה.

      המטרה הכי קלה בסביבה

      אין ספק שיש בניצן אלון משהו שמרתיח את הדם של המתנחלים. אולי זה סגנון הפיקוד ה"מטכ"ליסטי" השקט והלא-מתלהם, אולי זו בחירתו שלא להתנצח איתם בפומבי ואולי זו פשוט העובדה שהפוליטיקאים שמעל הצבא - שר הביטחון יעלון וגם ראש הממשלה נתניהו - הם אנשי ליכוד, יקירי ההתיישבות, שלא טבעי לתקוף אותם כשמפונה מאחז. בהעדר חלופה, פונים המתנחלים למטרה הכי קלה בסביבה: הצבא, ונציגו הבולט בשטח - אלוף הפיקוד.

      גם אלון עצמו אינו חף מטעויות. במקום שבו מפקדים רבים אחרים הצליחו, הוא נכשל. הוא ניסה - אך לא הצליח - לייצר ולשמר מערכת אמיתית של יחסי אמון והידברות שוטפת עם המתנחלים. לא מעט מפקדים בעבר ששירתו ביהודה ושומרון הצליחו גם לפנות מאחזים למורת רוחם של המתנחלים וגם לקיים איתם דיאלוג כנה.

      אבל הכשל האמיתי בסיטואציה שנוצרה הוא הגיבוי שאלוף הפיקוד איננו מקבל מהדרג הפוליטי. ניצן אלון הוא שליחה של מדינת ישראל. הוא מבצע את משימתו ברוח המטרה שהגדירו לו הקברניטים. הרי אם ראש הממשלה ושר הביטחון היו מתנגדים לפינוי מאחז, לא היה זז בו כסא. יעלון התרצה לפני כמה ימים והשמיע גיבוי רפה, כשאמר שהוא צריך להיות המטרה לביקורת ולא קצינים בצה"ל. קולו של נתניהו עדיין לא נשמע.

      זה רחוק מלהיות מספיק. הגיבוי שהדרג המדיני חייב לתת לניצן הוא גיבוי גורף, החלטי וחד-משמעי. זה חשוב לאלון עצמו, זה חשוב לצה"ל, אבל מעל הכול זה חשוב לדמוקרטיה הישראלית. לכולם, כולל למתנחלים, צריך להיות ברור מעבר לכל ספק שכל קצין בצה"ל שמוציא לפועל את מדיניות הממשלה אינו פועל על דעת עצמו, יש גב חזק מאחוריו.

      *גילוי נאות: הכותב משרת כקצין מילואים ביחידה הכפופה לפיקוד המרכז