פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפיד משחרר עזים, והמיליארדים בורחים

      איך קמה סערת הקבורה המופרכת בדיוק כשדנו ביצוא הגז? למה לא יקצצו למוסדות ש"ס? ועל מי נתלונן סביב שולחן החג בראש השנה? לכל שאלה תשובה בטור השבועי של כתבנו הפוליטי

      האם הציבור יזכור ללפיד את הגזרות?

      גם השבוע הזה לא היה שבוע מוצלח במיוחד עבור שר האוצר, יאיר לפיד. אישור התקציב וההפגנות בסוף השבוע שעבר הביאו לשיא את השפל בו שרוי מעמדו הציבורי. בסקר של ערוץ הכנסת מהשבוע, ירדה מפלגתו, "יש עתיד", אל קו 16 המנדטים, כאשר לראשונה מאז הבחירות חולפת העבודה על פניה עם 20. בסביבת לפיד אמנם טענו כי אינם מתרגשים מהנתונים וכי "העובדה שאיבדנו רק שלושה מנדטים מראה שהציבור מזדהה אתנו ומבין שלא אנחנו יצרנו את הגירעון".

      אבל זהו רק חלק מהאמת. הרי לאחר הבחירות כבר היו למפלגתו של לפיד 30 מנדטים בסקרים, והוא נתן פייט ראש-בראש לראש הממשלה בנימין נתניהו. לא על זה הוא חלם כשלקח את האוצר.

      סיעת יחיד - לכל הטורים השבועיים של עמרי נחמיאס

      אלפים הפגינו בתל אביב נגד הגזירות הכלכליות (דרור עינב)
      לא שבוע מוצלח ללפיד. הפגנת המחאה בתל אביב במוצ"ש האחרון (צילום: דרור עינב)

      למראית עין, לפיד מקבל מהליכוד את הגיבוי הנדרש. אבל בפועל, הוא עומד לגמרי לבדו במערכה. נתניהו, שבקדנציה הקודמת היה יותר שר האוצר משטייניץ, מעדיף לפתע להתעסק אך ורק בנושאים מדיניים. עוד לא חזר מסין, וכבר טס לרוסיה, לפגוש את פוטין. בו בזמן, נאלץ לפיד להזיע ולהסביר מדוע הוא מקצץ בקצבאות ומעלה מסים. הזובור של נתניהו הוא כפול: הוא צופה איך מישהו אחר מיישם את המדיניות שלו, וגם חוטף את האש בגינה.

      "לפיד עשה טעות גדולה כשהלך לאוצר", אמר השבוע אחד השרים. לציבור יש זיכרון קצר, טענתי בפניו. בעוד כמה חודשים התקציב יעבור, ולפיד ישקם את תדמיתו. "זו טעות", השיב השר - וחייך. "מעכשיו ועד אוגוסט, מועד העברת התקציב, יהיה גל של שנאה כלפיו. באוגוסט הגזירות יעברו, ורק בספטמבר ייכנסו לתוקף. אנשים יישבו סביב שולחן החג בראש השנה ויקללו את לפיד".

      מי רוצה שנתעסק בארנונה על קברים?

      ביום ראשון השבוע סערה הארץ סביב סעיף שהוכנס לחוק ההסדרים ואמור לבטל לבתי הקברות את הפטור מתשלום ארנונה. לפי אחת ההערכות שנפוצו, אותו מס יגולגל על האזרחים, שייאלצו לשלם יותר על קברי יקיריהם. באוצר הבהירו בתוך שעות שלא כך יהיה - אבל זה לא שינה הרבה. המדינה עסקה יום שלם בשאלת עלויות הקברים.

      בירור העלה שהסעיף הזה כבר הופיע בתקציבים בשנים קודמות, והועלם לפני אישורם. גם הפעם, לא ברור אם הסעיף אכן יישאר במתכונת התקציב הסופית, וגם אם כן - לא ברור מי בסוף יצטרך לשלם. אבל את תפקידו - להעסיק את הציבור והתקשורת - הוא כבר מילא. הפרקטיקה הזו נפוצה למדי וחוזרת מדי שנה בהתנהלות משרד האוצר סביב הגשת התקציב: כשבונים את התקציב, מכניסים לתוכו מראש "עזים" - סעיפים מופרכים יותר או פחות שברור שייצאו ממנו או ישתנו בשלבים מאוחרים יותר - אבל לא לפני שיגזלו את תשומת הלב מסעיפים אחרים, שכן יעברו.

      הפגנה נגד ייצוא הגז מול ישיבת הממשלה, מאי 2013 (יואב דודקביץ')
      העזים נובחות, והגז בורח לחו"ל. מפגינים נגד יצוא הגז מול ישיבת הממשלה בתחילת השבוע (צילום: יואב דודקביץ)

      כך למשל, בזמן שהזעם הציבורי מופנה לעבר אי-הרחבת טיפולי השיניים, סעיף שעלותו היא 40 מיליון שקלים בלבד לקופת המדינה (סכום פעוט יחסית, שהגיוני שבהמשך יימצאו לו לפתע מקורות תקציביים), מאושרת בינתיים העלאת המע"מ, שפוגעת בעיקר בחלשים. וכך למשל, בתחילת השבוע, בעוד האזרחים עסוקים בניסיון להבין אם ייאלצו חלילה לשלם ארנונה על קבר יקיריהם, דנה ועדת הכלכלה בייצוא הגז הטבעי של ישראל. זהו נושא כבד, לא סקסי; אי אפשר "לארוז" אותו יפה ולייצר ממנו כותרות. אבל המשמעות הכספית של תגליות הגז הללו, כך לדברי יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן (העבודה) - היא 275 מיליארד דולרים. כטריליון שקלים. אין עניין משמעותי מזה לעתיד הכלכלי של ישראל. איפה הכסף? שם.

      במשך שעה ישב בדיון הוועדה שאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, והתפתל. הוא התחמק בשלל דרכים יצירתיות ממתן מענה לשאלה כמה גז אמורה ישראל לייצא, על פי מסקנות הוועדה בראשה הוא עמד. העזים נובחות, ושיירת הגז בורחת לחו"ל.

      האם דרעי "עשה סיבוב" על לפיד?

      ביום שני התכנסה הממשלה לישיבה מרתונית בה אושר תקציב המדינה. בשעה עשר בלילה הודיעה לפתע לשכתו של יו"ר ש"ס, אריה דרעי, כי "הושג סיכום עם לפיד ופירון על ביטול הקיצוץ במוסדות התורניים". דרעי אף הגדיל לעשות והודה ללפיד על ביטל הקיצוץ. כמה דקות לאחר מכן פרסם השר פירון הודעה ברוח דומה על "סיכום שהושג" בין שר החינוך לבין יו"ר ש"ס על ביטול הקיצוץ, שייבחן בהמשך שוב, כך הבטיחה ההודעה.

      אכן, מדובר בידיעה מרעישה. קיצוץ תקציביהם של המוסדות החרדיים והשוואתו לבתי הספר החילוניים העצמאיים הוא הבטחת בחירות של לפיד. הכותרות בכל כלי התקשורת הציגו את לפיד כזה שהתקפל. שר האוצר כנראה לא אהב את מה שראה. כמיטב המסורת, הוא העלה פוסט ארוך ומתגונן בפייסבוק בו טען כי "דרעי עשה עלינו סיבוב ולא נשתף איתו יותר פעולה", ושלח את פירון להסביר לעיתונאים כי בעצם לא הושג שום סיכום והתקציבים יקוצצו, אלא שכרגע הדבר ירד מהפרק בגלל קושי משפטי. כזכור, היה זה אותו פירון, באותו הלילה ממש, שבישר על כך שהדברים נעשו בסיכום, לא בגלל בעיה טכנית.

      אבל רגע אחד, מה זה "קושי משפטי"? האם שרי החינוך והאוצר לא דאגו שהיועץ המשפטי לממשלה יביע דעתו אם קיצוץ תקציבי הרשתות החרדיות הוא חוקי לפני שהחליטו להגיש את הסעיף להצבעה בממשלה? איך הרשו לעצמם לפיד ופירון שהבטחת בחירות שלהם תוסר מסדר היום בהינף יד, מבלי לסגור קודם את כל הפינות? שאלתי את אנשי דרעי, למה לפיד אומר שהם עשו עליו סיבוב. "שום סיבוב", ענו. לדברי גורמים בסביבתו של היו"ר, דרעי ניסה לדבר אל לבם של פירון ולפיד ולבקש שהקיצוץ יבוטל. אחרי שראה שהוא לא מצליח להשיג את מבוקשו בדרכים המקובלות, שכרה ש"ס עורך דין, ששלח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, מכתב, בו טענה ש"ס כי קיצוץ התקציבים לא יעבור את מבחן בג"ץ. ויינשטיין השתכנע, והורה להוריד את הסעיף מהתקציב.

      איך השתיקה יחימוביץ' את מבקריה?

      כמה מחברי סיעת העבודה מצאו עצמם השבוע במבוכה. כבר כמה שבועות הם רצים ממיקרופון למיקרופון כדי להסביר את סלע המחלוקת בינם לבין יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ'. הדוברים משתנים: פעם זה איתן כבל ופעם בוז'י הרצוג; פעם אראל מרגלית ופעם נחמן שי - אבל הטיעון זהה: מפלגת העבודה הפכה למפלגת נישה חברתית, הדגל המדיני לא מורם.

      והנה, פתאום, ללא הודעה מוקדמת, הם למדו מהתקשורת כי יחימוביץ' נסעה לרמאללה ונפגשה עם אבו מאזן. זה לא דבר של מה בכך. הייתה זו פגישה ראשונה של יו"ר הרשות עם בכיר ישראלי זה זמן רב. ההחלטה של יחימוביץ' לקיים את הפגישה דווקא עכשיו אינה מקרית. הדרך להפקת הלקחים מהכישלון בבחירות עוברת בהנפת הדגל המדיני. יחימוביץ' מבקשת לאותת שוב לנתניהו כי אם יתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים, היא תהיה רשת הביטחון שלו במקרה שבנט יפרוש, ובמקביל, היא מבקשת למצב את עצמה בקהילייה הבינלאומית כשחקנית בזירה שאותה היא הפקירה עד כה. על הדרך, היא גם משתיקה כמה ממבקריה החריפים בסיעה, בכך שהיא שומטת את הקרקע מתחת לטיעוניהם שהיא עוסקת רק בכלכלה. בחודש הבא גם מתכוונת יחימוביץ' לכנס את ועידת המפלגה, לדיון שיעסוק אך ורק בנושא המדיני.

      כך או אחרת, הביקורת בתוך המפלגה לא תיעלם. אם יחימוביץ' תתחיל לדבר על המו"מ ולא על המע"מ, יימצא עניין אחר. זו הסיבה להחלטתה הצפויה להקדים את הבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, למועד קרוב ככל הניתן. כרגע, אין כל יריב שמסכן את בחירתה המחודשת - אבל אי אפשר לנהל מפלגה כשכמה מבכיריה משקיעים יותר אנרגיה בתקיפת העומדת בראשה מאשר ביריבים הפוליטיים מבחוץ. אגב, כדאי להיזכר בכך שמיד לאחר הבחירות היו רבים במפלגה שדרשו את הדחתה המיידית של יחימוביץ' והליכה לבחירות פנימיות. אלא שמרגע שהיו"ר - שבמהרה התברר שאין עליה איום אמיתי בתוך המפלגה (והיא אף הצליחה להעביר בקלות שינויים בחוקתה בחודש שעבר) - הבהירה שפניה אכן לבחירות מהירות, נעלמה הדרישה ללכת לפריימריז. מעניין למה.