מינוי מנדלבליט - מאכזב ובעייתי

כשנודע לי אתמול (שני) בלילה שאביחי מנדלבליט ימונה למזכיר הממשלה הבא, צייצתי בטוויטר: "אוי ואבוי". התגובות לא איחרו לבוא. מה הבעיה שלך, נשאלתי. הרי מדובר באיש שקול ומנוסה, ומשפטן בעל ניסיון.

ובכן, יש לי שתי בעיות. הראשונה היא: מה המניע של ראש הממשלה נתניהו? אם בקדנציה הקודמת הוא ניסה לרסן את מערכת המשפט ולהחזירה למקומה הטבעי, הרי שהמינוי של ציפי לבני לשרת המשפטים הבהיר שהקדנציה הזו תהיה שונה. מי שחשב שמדובר בטעות או בשיקול קואליציוני הכרחי, חייב להתפכח עם מינויו של מנדלבליט, שכן הרקע שלו כפרקליט צבאי ראשי מחזק בהכרח את הקו שלבני מאמינה בו.

הבעיה השנייה קשורה באיש עצמו. אני חושב שאחת הלקויות הגדולות שלנו היום כחברה היא איוש תפקידי מפתח באנשים בעלי מחויבות חלקית למוסר, חוק או צדק. הם כמובן יישבעו בשמם, אבל באופן עקבי יקיימו רק חלק מסוים מהם התואם את תפיסת עולמם. כזהו לדעתי הוא מזכיר הממשלה הבא.

בואו נבחן כמה מההחלטות של מנדלבליט כפצ"ר. הוא הפעיל לראשונה את הכלי הנקרא "צווי תיחום למאחזים". כך התאפשר לריבון להוציא לפועל פינוי מהיר של מאחזים, תוך עקיפת חוקי התכנון והבנייה הקיימים ביהודה ושומרון. בהגדרת הצו הזה הודגש שהוא יחול רק על יהודים.

כלי נוסף שהומצא במיוחד למאבק במתיישבים היהודים הוא "צו שימוש מפריע". צו זה מאפשר לגרש חקלאים יהודים מאדמה ללא קשר למשך הזמן שעיבדו אותה. צו זה שולל את זכות החזקה של היהודים על קרקע ביו"ש גם אם עיבדו אותה 30 שנה, ומופעל בהגדרה רק נגד יהודים. שני הכלים הללו מפלים באופן ברור את המתיישבים היהודים, והפצ"ר מנדלבליט קידם אותם והגן עליהם. חוק? מוסר? צדק? מסתבר שתלוי למי.

אבל בינינו, למי באמת אכפת מהזכויות של המתיישבים ביו"ש? אז אולי חיילי צה"ל קיבלו יחס טוב יותר מהפצ"ר במיל'? ובכן, לא ממש. כך למשל, בפרשת סרן ר' שזוכה מווידוא הריגת ילדה פלסטינית, נתן מנדלבליט הוראה להעמידו לדין, וזאת בעיקר על סמך התחקיר של אילנה דיין - שהתברר כבעייתי.

דוגמאות נוספות? ב-2008 החלה להתגלגל פרשת סגן אדם מלול והחובש ג', שהיכו פלסטינים בעת ביצוע מעצרים. בעדות במשפט הגן עליהם המח"ט איתי וירוב ואמר: "לעתים סטירה או מכה לפלסטיני לצורך הרגעה הן פעולות סבירות". בעקבות כך החליט הפצ"ר מנדלבליט יחד עם האלוף שמני, על הליך משמעתי נגד וירוב, שבו קיבל נזיפה פיקודית. בהמשך, מתח בית הדין הצבאי לערעורים ביקורת חריפה על התנהלותם של הפצ"ר ואלוף פיקוד המרכז לשעבר, גדי שמני. השניים, כתבו השופטים, נקטו מהלך שהיה "בלשון המעטה בעייתי ביותר ובהחלט עלול להתפרש כהתערבות בלתי ראויה בהליך פלילי".

לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ודו"ח גולדסטון, הורה מנדלבליט על פתיחת חקירה נגד 140 חיילים בחשד לעבירות על דיני מלחמה ופגיעה בחפים מפשע. בשום מקרה לא נמצאה פגיעה מכוונת בחפים מפשע, וחיילים רבים חשו שהמערכת המשפטית בראשות מנדלבליט אינה מגבה אותם.

ביו"ש פועלים ארגוני שמאל רבים, בהם "מחסום ווטש" ובצלם. הם קיבלו יחס מיוחד לטובה מהפצ"ר. מנדלבליט היה הראשון בתפקיד שהזמין אותם כדי לשמוע מהם עדויות כאילו הם חלק מהמערכת. הוא גם איפשר לארגון "מחסום ווטש" להרצות בפני חיילי צה"ל. ארגוני השמאל השמאל אף שכנעו אותו להחליט שבכל מקרה בו ייהרג ערבי בשטחי יו"ש תיפתח אוטומטית חקירת מצ"ח. בכל מקרה! וכך אמר בראיון ל"הארץ" בספטמבר 2009: "שיתוף הפעולה עם 'בצלם' הכי בולט. הם עוזרים לנו להגיע לדבר עם עדים, לברר תלונות. הם עושים את שלהם ואני את שלי. האינטרסים לא חופפים, אבל עם כל הביקורת של הארגונים עלינו, מטרתם להגיע לחקר האמת".

מהסקירה הקצרה שהבאתי ברור שמנדלבליט הפלה ביודעין את המתיישבים היהודים ביו"ש ושיתף פעולה עם ארגוני השמאל באופן הדוק, גם אם את המחיר שילמו לעתים חיילי צה"ל. בעיצומו של תהליך ארוך, שבמסגרתו פורשים בזה אחר זה כל אלו שהיו נושאי תפקידים מרכזיים בהתנתקות מגוש קטיף, דווקא מנדלבליט, שלא ראה כל בעיה בהריסת בתים ופיצוץ בתי כנסת, מקודם לתפקיד מזכיר ממשלה ימנית - וזה מאכזב. ואם לדעת מנדלבליט, חקר האמת הוא זה שמדריך את ארגוני השמאל ביו"ש - אז זה גם מדאיג. מאוד.