בשנים האחרונות זה הלך והתבהר. כדי להיות הורים בישראל, במשך כמה עשרות ימים בשנה אנו נדרשים ליכולות של כוכבי מסע בין כוכבים - היכולת להיות בשני מקומות בבת אחת: בעבודה, ובבית. יש לכך מיני סיבות היסטוריות, אבל כרגע זהו המצב. על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, להורים יש עשרה ימי חופשה, נוסף על החגים שהם עוד 16 ימים, ובסך הכול 26. ולילדינו היקרים? 92 ימי חופש. פער בלתי אפשרי.
טבלת ייאוש - עוד מאמרים בפרויקט:
מורה מציע: לפצל את החופש הגדול לשניים / רועי פרלשטיין-דביר
דבר מועצת התלמידים: בתי ספר יסודיים תחילה / יובל כחלון
כשהמורים וההורים יתחילו לדבר / ד"ר אנה רוסו
תלמידה מוחה: לא בבית ספרנו / סתיו שביט
אנחנו מאוד רוצים לבלות עם ילדינו, אבל רק כשבאמת אפשר לבלות זמן ביחד, כשגם ילדינו וגם אנחנו בחופשה. זה לא נקרא בילוי משותף כשאנחנו כאילו מבלים ביחד ובפועל רק "מחפשים סידור לילד", לא כשהבוס לוחץ שנגיע לעבודה, ולא כשאנחנו נפרדים מכמה מאות שקלים רק כדי ללכת ליום עבודה.
ונבהיר כבר עכשיו, זה לא קשור לימי החופשה של המורים. אנחנו מבינים היטב שמורים שנחו וצברו כוחות בחופשים ובימים הפנויים להם, הם מורים טובים יותר עבור ילדינו.
אז מהם הפתרונות?
הפתרון הראשון קשור לימי החופשה של ההורים. מסתבר שלהורינו היו יותר ימי חופשה מאיתנו. למה? כי בעבר אנשים עבדו באותו מקום עבודה במשך שנים, וכך הם צברו ימי חופש. היום, כשהשוק השתנה, אנחנו מחליפים מקום עבודה כל שלוש שנים בממוצע. ועכשיו יש בעיה, כי אנחנו צוברים ימי חופש רק מהשנה החמישית ואילך. ואם אנחנו מחליפים מקומות עבודה? ימי החופשה שלנו נשארים לנצח על עשרה ימים שנתיים. כך שההצעה החשובה ביותר שלנו מופנית לממשלה: לשנות את שיטת חישוב ימי החופשה במשק, כדי שגם מי שעובד 3-4 שנים באותו מקום עבודה יהיה זכאי ליותר מעשרה ימי חופשה, כמו שהיו להורינו.
הפתרון השני נוגע גם הוא לשינוי הדרמטי שהתחולל בשוק העבודה: מעבר לשבוע עבודה מקוצר. רובנו לא עובדים בימי שישי, אבל הילדים שלנו כן לומדים. בואו נשנה את השיטה. ניתן למשפחות לבלות יחדיו סופשבוע של יומיים: זמן לטיולים ובילוי משותף, ובתמורה נרוויח כ-30 ימי לימוד נוספים בשנה שאותם נפזר בימי החופשה הבלתי הגיוניים במשך השנה: שבוע וחצי לפני פסח, יומיים בל"ג בעומר, שמונה ימי חנוכה, ועוד ועוד.
אפשרות נוספת, אותה הנהגנו כבר בירושלים, היא הארכת שנת הלימודים אל תוך הקיץ באמצעות מסגרות משלימות, ציבוריות, עירוניות או ממשלתיות. בגני הילדים בירושלים הנהגנו את "החודש ה-11", כלומר, אנשי הצוות בגנים המשיכו לעבוד בחודש יולי עם הילדים. ההורים שילמו סכום נמוך יחסית, ונשות הצוות קיבלו משכורת נוספת על העבודה שלהן. כך ההורים לא היו צריכים למצוא "סידור", והילדים לא היו צריכים להתרגל מסגרת חדשה.
אפשרות אחרונה שכדאי לשקול היא חשיבה מחודשת של פריסת חופשת הקיץ - לשלוש חופשות קצרות יותר במהלך השנה - בדומה לחופשות "בין הזמנים" בזרם החרדי.
בשנים האחרונות, אנו ההורים לילדים קטנים מכל רחבי הארץ לקחנו יוזמה וגרמנו למערכות השלטון המרכזי והעירוני להקשיב לרחשי ליבנו. עקב בצד אגודל אנחנו משנים את המצב בהביאנו את הקול האותנטי מהשטח, כדי שלכולנו יהיה קל יותר לחיות כאן. מצב החופשות בישראל בלתי נסבל. מידת האומץ של הממשלה החדשה ומשרד החינוך היא שתקבע עד כמה ניתן לגשר על הפער בין ימי החופשה של הילדים לימי החופשה שלנו ההורים. היענותו של השר פירון והצהרתו שהמצב הזה לא יכול להימשך, מחייבת אותנו, ההורים, ליטול חלק פעיל בשותפות שנרקמת. השר פירון, הכדור בידיים שלך.
רחל עזריה היא חברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת "ירושלמים", ממובילות מאבק העגלות
פז כהן הוא יו"ר ועד ההורים בירושלים ופעיל בתנועת "הכל חינוך"