המלכוד של יחימוביץ': להיות ברק או לבני?

אחרי הבחירות ב-22 בינואר, תעמוד שלי יחימוביץ' בפני החלטה שאולי תגדיר את עתידה הפוליטי. זו תהיה החלטה ברורה, בינארית, בין שתי חלופות: חבירה לממשלת נתניהו, או הליכה לאופוזיציה.

עד כה, מתפקדת יחימוביץ' כקמפיינרית ממושמעת וטובה. היא קיפלה את הדגל המדיני ומסתפקת רק בביקורת כללית על ממשלת נתניהו בעניין הקיפאון במשא-ומתן עם הפלסטינים. גם היא יודעת שלפלסטינים חלק גדול באותו קיפאון, כשסירבו ליוזמות ישראליות בעבר מצד אהוד ברק ואהוד אולמרט, נמנעו מיצירת דו-שיח עם הקפאת ההתנחלויות ומצאו בראש הממשלה שותף אידיאלי להנצחת הסטטוס-קוו, שמזיק לישראל הרבה יותר מאשר להם.

בחירות 2013 - כל החדשות, העדכונים והפרשנויות

לא בכדי, תעביר יחימוביץ' הילוך בקמפיין הבחירות כשתציג תכנית חברתית-כלכלית - תחום בו מפלגת העבודה נבדלת באופן ברור מהליכוד. היא יודעת שאחרי הצעדים החד-צדדיים של אבו מאזן באו"ם, והפיכת החמאס לישות לגיטימית באזור, לא ירצו מצביעים המצויים במרכז המפה הפוליטית, משם היא מנסה לשאוב קולות, לשמוע על "שתי מדינות לשני עמים" או על כך שההתנחלויות הן מכשול לשלום.

לכאורה, על יחימוביץ' להמשיך באותה רטוריקה, המבליטה את השינוי החברתי-כלכלי שהעבודה תביא עמה, ומסתירה את דעותיה המדיניות של יו"ר מפלגת העבודה, המפלגה שהגדירה כ"מרכז" ולא כ"שמאל". כאחת שחותרת לתפקיד ראש הממשלה ומציגה עצמה כחלופה היחידה הראויה לבנימין נתניהו, עליה להניף גם את הדגל המדיני-ביטחוני. חששה מאובדן מנדטים מונע זאת. הרשימה ה"שמאלנית" שנבחרה בעבודה מעצימה מבחינתה את הבעיה, והביקורת של עמיר פרץ, על כך שאינה פורשת את משנתה המדינית, היא תחילתה של חזית אופוזיציונית מבית שמולה תצטרך יחימוביץ' להתמודד במהלך הקמפיין ואחריו.

בישראל, אלה שכשלו בעבר פעם אחר פעם מוצגים כבעלי ניסיון, והניסיון הרע הזה אינו בעוכריהם כי אם מהווה יתרון בעיני רבים. הציבור הישראלי מעניש, אך יודע גם לסלוח - ולראיה: החזרתם של רבין ונתניהו לראשות הממשלה ובחירתו של שרון לתפקיד. לישראלים עדיין אין ניסיון רע עם יחימוביץ', אך הרקורד הנוכחי שלה דל, והיא אינה ראויה לתפקיד ראש הממשלה. היא אמנם מחוקקת מצטיינת ועמדה בראש ועדות בכנסת, אך לא כיהנה כשרה, לא הובילה משרדי ממשלה ולא נחשפה להכרעות הרות גורל. בלי לשבת ב"מטבחון" כלשהו היא תישאר בעיני הבוחרים חסרת נפח ומשקל משמעותיים ההופכים אותה למועמדת שיש להתחשב בה.

כאן מתחיל המלכוד בו נמצאת יחימוביץ'. לכאורה אין לה שום סיבה לחבור לנתניהו, בטח כשאת רשימתה מעטרות יונים צחורות; כאופוזיציה לוחמת, היא תהווה חלופה יחידה לממשלת הליכוד-ביתנו שתקום ואולי תסתבך עם גזירות כלכליות ובידוד מדיני. ואולם, אם יחימוביץ' לא תחבור לממשלת נתניהו ולא תהיה שרה בכירה וחברת קבינט, היא תישאר עם אותו רקורד דל גם לקראת הבחירות הבאות, בהנחה שתשרוד בראש כשהיא באופוזיציה - והבוחרים שוב יהססו בקלפי באשר להתאמתה לתפקיד. בעיה.

יחימוביץ' היא פוליטיקאית מצטיינת, שלמדה את רזי המשחק מהר וטוב. לא בכדי היא הפכה בתוך שש שנים מעיתונאית ליו"ר מפלגת העבודה. את השיעור הראשון בפוליטיקה - השאר את כל האופציות פתוחות - היא מיישמת בימים אלו, באומרה כי הסיכוי להצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה עם הליכוד הוא "אפסי כמעט", אך זו תהיה "איוולת פוליטית להגיד שחד-משמעית זה לא יהיה".

בשבועות הקרובים תעמוד יחימוביץ' בפני לחץ עצום מבית ומחוץ. מפלגת העבודה אכזרית כלפי ראשיה, ולמספר המנדטים תהיה חשיבות גדולה לגבי כוחה להוביל את מפלגתה. יחימוביץ' תצטרך להכריע. הדרך האחת היא לנצל את כוח מפלגתה כדי להצטרף לממשלה לא-לה, בה תתנצח עם אנשי הימין, תקבל תפקיד בכיר ותתחיל לקבל נפח ציבורי גם כביצועיסטית ולא רק כמחוקקת. במצב שכזה היא תצטרך לעמוד מול ביקורת קשה. איך היא, שמציגה בימים אלו את ממשלתו הנוכחית של נתניהו כשורש כל רע, חוברת לליכוד-ביתנו ושוב משמשת "עלה תאנה" ל"ממשלת ימין קיצונית".

יחימוביץ', יאמרו, עושה מעשה ברק. הקלישאות מוכרות. גם היונים הצחורות במפלגתה יתנגדו, וממילא היא תצטרך למצוא לעצמה יציאה מכובדת לספסלי האופוזיציה, כי רק משם תוכל להציב את עצמה כחלופה אמיתית לשלטון.

והדרך האחרת? הליכה לאופוזיציה, שם תישאר כחברת כנסת שאין לה רקורד הדרוש כדי להנהיג עם. היא תצטרך להפוך את מפלגתה לאופוזיציה לוחמת ולשרוד מאבקים פנימיים, שכן בצעד שכזה היא תסתכן באיבוד תפקיד יו"ר המפלגה ל"כוכבים" מבחוץ או לאישים במפלגה הנחשבים לאנשי עשייה בעלי ניסיון. המודל מוכר: יחימוביץ' ראתה בדיוק מה קרה לציפי לבני שנהגה באותו אופן, איבדה את תפקידה כשרה בכירה, הסתפקה בעשייה פרלמנטרית, איבדה אט-אט את תמיכת חבריה ולבסוף הודחה מהנהגת מפלגתה, קדימה.

לאחר ה-22 בינואר, תצטרך יחימוביץ' לבחור אם היא אופורטוניסטית או אידיאולוגית. נדמה כי ההחלטה היא בין רע לרע יותר. ההכרעה קשה ובעלת השלכות, והיא רק תחילתו של מאבק ארוך וקשה יותר מבחינתה. ככה זה כשעולים כיתה בפוליטיקה.

עוד בנושא:
כיפופי ידיים בעבודה: יחימוביץ' ביטלה פגישה עם פרץ
זעם על מצנע בעבודה: "התחייב להישאר במפלגה"
בין מיכאלי לשליט: המנצחים והמפסידים בעבודה
העבודה עוד לפניה: המבחן הגדול של יחימוביץ'