על רקע הדיון ההולך וגובר בשאלת הלגליזציה של קנביס, ועלייתו על סדר היום של מערכת הבחירות, פרסם בשבוע שעבר מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, יאיר גלר, מאמר בוואלה!, בו כתב כי ראוי שלדיון הציבורי בנושא תתלווה גם אחריות ציבורית. אני כמובן מסכים לכך. לפיכך, אני רואה לנכון להגיב לטיעוניו - שאינם עומדים בקריטריון שהוא עצמו הציב.
גלר טוען כי "חופש הפרט הינו ערך חשוב מאין כמוהו, אבל המאבק על החופש לצרוך ולסחור בסמים איננו מאבק על חופש הפרט, כי אם מאבק על הזכות לפגוע בעצמך...". אך גלר אינו מנמק מדוע חופש הפרט, זכותו של אזרח לנהוג כרצונו ובתנאי שאינו פוגע בזכותם הדומה של אחרים, עומד בסתירה להתנהגות לא בריאה.
חופש הפרט מתיר לאדם לטפס על צוקים, לאכול מזון מהיר, לשתות משקאות אלכוהוליים או לישון מעט מדי. בכל אלו ניתן לראות פעילויות שיש בהן משום פגיעה עצמית, אך גלר לא יחלום לאסור בחוק על אכילת פיצה. אז מדוע שהקנביס יהיה חריג?
720 אלף עבריינים? פגיעה חמורה החופש הפרט
מאמרו של גלר ממחיש היטב את הסכנה בהלך המחשבה האוטוריטרי שבבסיס הדרישה להפללתם של 720 אלף אזרחים ישראלים בוגרים שצרכו או צורכים קנביס. זהו אותו הלך מחשבה שמנחה את ממשלת ישראל בתחומים רבים. חופש הפרט אינו מותנה בכך שהאדם יפעל רק באופן שהמדינה, או כל אדם אחר, יראו לחיוב. אם חופש הפרט הוא עקרון מנחה, רדיפת והפללת אזרחים מעשני קנביס היא פגיעה חריפה וחמורה בו. גם אם הייתי מקבל את טענתו של גלר, שהשימוש בקנביס אינו בריא במידת מה - הרי שמסקנתו, לפיה איסור על שימוש כזה אינו פוגע בחופש הפרט, בטלה.
גלר טוען שהמאבק ללגליזציית הקנביס הוא מאבק למען הזכות לפגוע באנשים אחרים, אך לא טורח לבסס קביעה תמוהה זו. תמהני כיצד טענה זו מתיישבת עם נתוני הרשות למלחמה בסמים שבראשה עומד גלר, לפיהם מעל 230 אלף ישראלים בוגרים נורמטיביים, מכל הקצוות והמעמדות הכלכליים, צרכו קנביס בשנה האחרונה בלי שפגעו באיש?
בחלק השני של מאמרו, טוען גלר כי אף שהקנביס אינו חומר ממכר, 9% מבין משתמשי המריחואנה הכבדים מאוד (עישון יומיומי) מפתחים בו תלות מסוימת, והדבר פוגע בחייהם. גם לו נקבל את הנתון הזה, אין בכך משום טיעון לכך שלגליזציה, או למצער הפסקת מדיניות ההפללה והרדיפה המשטרתית אחר הצרכנים, תביא לגידול במספר זה. בפועל, התוצאות בשטח מלמדות אחרת.
למעשה, המלחמה בסמים היא מדיניות שנחלה כישלון יסודי ומוחלט בכל רחבי העולם, ואין לה הצלחות כלשהן שהיא יכולה לזקוף לזכותה. בדומה לכישלון מדיניות ההפללה של צרכני אלכוהול ב"תקופת היובש" בארה"ב בשנות ה-20 וה-30 שגרמה לעליית אל-קפונה והפשע המאורגן - כך גם כיום, המרוויחים הגדולים מרדיפת צרכני הקנביס הם ארגוני הטרור המבריחים את הצמח לישראל וארגוני הפשע העוסקים בהפצתו. מדוע אם כן עלינו לקבל את ההנחה שמדיניות ההפללה והענישה הנוכחית משמשת היא חיובי בהתמודדות עם בעיה חברתית-בריאותית?
הייתה זו דווקא מדיניות של דה-קרימינליזציה שהוכיחה עצמה כיעילה וזולה יותר, כשם שניתן ללמוד ממקרה פורטוגל: דה-קרימינליזציה (אי-הפללה) של כלל הסמים בפורטוגל בשנת 2001 הפחיתה משמעותית את הפשיעה האלימה ואת שיעורי צריכת הסמים בקרב קטינים. בעקבות תוצאות אלה ואחרות, מגמת הדה-קרימינליזציה הולכת ותופסת תאוצה ביותר ויותר מדינות מערביות, בהן שוויץ, הולנד פורטוגל, ומדינות בארה"ב דוגמת וושינגטון, קליפורניה וקולורדו; זוהי גישה ליברלית, מוסרית והגיונית יותר. הטענה המפורסמת גורסת כי טירוף זה לחזור על אותה פעולה ולצפות לתוצאות שונות; הגיע הזמן לחדול מהטירוף. הגיע הזמן ללגליזציה.
הכותב, ירון לרמן, עומד בראש מפלגת עלה ירוק - הרשימה הליברלית לבחירות 2013
עוד בנושא:
לא רק נשיא: תושבי קולורדו בחרו במריחואנה
ח"כ עינת וילף: תומכת בלגליזציה של סמים קלים
סמים בחסות הממשלה: אורוגוואי תמכור גראס להמונים
לגליזציה עכשיו: נשיא גואטמלה יכשיר את כל הסמים?